צבי הירשפלד (חלוץ)
צבי הירשפלד, (1878 – 18 במרץ 1962) היה חלוץ וחקלאי ישראלי. חבר ועד העיר ליהודי ירושלים ומקים הרפת העברית הראשונה בירושלים. היה מנהל לשכת העבודה של ירושלים[1], חבר קבוצת הירקות של ברל כצנלסון[2] ונמנה עם מייסדי נהלל. זוכה פרס העבודה לשנת 1959. הרבה בכתיבת מאמרים בעיתונות התקופה.
ביוגרפיה
הירשפלד נולד בברשאד, האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) למשפחה חרדית. אביו שמריהו עבד כמוכס ועסק בחכירת ה"טקסה" בעיר. בצעירותו למד בחדר, קיבל השכלה כללית אצל מורים פרטיים והיה חבר תנועת התחייה. בהיותו בן 14, בעקבות פוגרומים היגרה המשפחה לשיקגו, שם למד הנדסה ותורת הכלכלה בפוליטכניון והכיר את אליעזר יפה ואלימלך לוין. הירשפלד הצטרף לארגון האיכר הצעיר ובשנת 1911 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוריו ואחיו ישראל הירשפלד עלו אחריו.
לאחר שארגון האיכר הצעיר לא הצליח לקיים את תוכנית היישוב בכנרת, חבריו התפזרו והירשפלד החליט להישאר בקרבת משפחתו בירושלים ולשפר את התזונה בעיר. הוא הקים רפת בקרבת שכונת בית ישראל ושכונת הבוכרים וסיפק חלב טרי ונקי לתושבים. כן היה חבר בקבוצת הירקות של ברל כצנלסון שפעלה ברח' צלאח א-דין[3]. במקום זה אף מצא יחד עם כצנלסון מסתור מן הטורקים אחרי שאיבד חסינותו בשל היותו בעל אזרחות אמריקנית[4].
בירושלים נפגש בימי מלחמת העולם הראשונה עם רעייתו שרה רייכלין, שעבדה כאחות מיילדת אצל הד"ר סגל ובהשפעתו עזבה את מקצועה, רכשה פרות והפכה לשותפתו ברפת. הם נישאו בנובמבר 1914 והיו הורים לבת יחידה, ברוריה אורן (וולף).
בגמר מלחמת העולם, הירשפלד נענה לבקשתם של רחל ינאית וא. סוקניק לשמש כמנהל משרד העבודה בירושלים והממונה על ארגון הפעולות של קפא"י[5].
עם ראשית הקמתו של הארגון להקמת מושב העובדים הראשון בארץ ישראל, צבי ושרה הירשפלד הצטרפו לשורות חבריו. הירשפלד פעל לצידו של המהנדס נחום פפר והתמנה לממונה על סלילת כביש חיפה-ג'דה וכביש נצרת-עפולה מטעם המחלקה לעבודות ציבוריות של מפלגת הפועל הצעיר[1]. כמו כן היה המקשר העיקרי בין המחלקה לעבודות ציבוריות לבין ממשלת המנדט. כשעלה הארגון למושב העובדים הראשון ושאר הגופים להתיישבות על אדמתם בעמק יזרעאל, היה הירשפלד המקשר בין המתיישבים לבין באי כוחו של השלטון בנצרת ונתקבל כ"מוכתר" הבלתי נבחר של יישובי העמק.
בשנות קיומו הראשונות של מושב נהלל היה מפעיליו המרכזיים. לאורך השנים היה חבר בהנהלת תנובה, בהנהלת החקלאית והרבה בכתיבת מאמרים לעיתוני "הפועל הצעיר", "הארץ" ו"דבר". היה פעיל בהתאחדות מגדלי הבקר בארץ ישראל וב-1943 השתתף בכנס הרפתנים בדגניה א' וניצל מ"אסון הרפתנים".
ב-1959 הוענק לו ולאשתו שרה פרס העבודה מטעם הוועד הפועל של ההסתדרות, בהגיעם לגיל 80[6][7].
הירשפלד נפטר -י' באדר ב' תשכ"ב (18 במרץ 1962)[8].
כתביו
- הפועל הצעיר, תרע"ט, י"ח-י"ט. (על הרעב בירושלים וניסיונות חקלאיים בירושלים)
- הארץ והעבודה, חוברת ה', יפו, שבט תרע"ט.
- תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל (חלק ב'), עמ' 271–272.
- הפועל הצעיר (7 במאי 1920), מספר 29, עמ' 15.
- ארנון מגן, שתולים באדמתם, למרחב, 23 בינואר 1959.
- על המשמר, 26 בינואר 1951.
לזכרו
- צבי הירשפלד שבעה למותו, דבר, 25 במרץ 1962.
- "לזכרו של בוקר ותיק", משק הבקר והחלב, אייר תשכ"ב - מאי 1962.
לקריאה נוספת
- נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ו', הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך תל אביב וההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, 1974, עמודים 110-112
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 צבי ליבנה-ליברמן, חלומות ומעשים כרך ב': פרקי העלייה השלישית, עמ' 126.
- ^ תמר אגמון, שדות אדומים, ירושלים: כרמל, 2007, עמ' 250.
- ^ תמר אגמון, שדות אדומים, ירושלים: כרמל, 2007, עמ' 148.
- ^ תמר אגמון, שדות אדומים, ירושלים: כרמל, 2007, עמ' 156.
- ^ יעקב אורי, כתבים נבחרים, תל אביב: הוצאת תנועת המושבים, תשכ"ז 1967, עמ' 75.
- ^ שרה וצבי הירשפלד, אם אינני עובדת, אני חולה, על המשמר, 11 בינואר 1959
- ^ ארנון מגן, שתולים באדמתם, למרחב, 23 בינואר 1959
- ^ צבי הירשפלד נפטר, דבר, 18 במרץ 1962
30876214צבי הירשפלד (חלוץ)