פטר פכטר

פטר פכטר (בגרמנית: Peter Fechter‏; 14 בינואר 1944 – 17 באוגוסט 1962) היה בנאי ממזרח ברלין, שבגיל 18 היה לאחד הקורבנות הראשונים של שומרי הגבול בחומת ברלין.

רקע

ערך מורחב – חומת ברלין

לאחר מלחמת העולם השנייה, נשלטה גרמניה בידי ועדת פיקוח משותפת שהורכבה מארבע בעלות הברית – צרפת, הממלכה המאוחדת, ברית המועצות וארצות הברית, וזאת על פי העקרונות של ועידת פוטסדאם. על החלטות ממשלתיות היה לעבור פה אחד, ללא התנגדות מאחת המדינות. גרמניה חולקה לאזורי כיבוש שבהם הייתה לכל מעצמה סמכות בלעדית על האזור שבפיקוחה. ברלין, עיר הבירה של גרמניה, חולקה באופן מיוחד לארבעה חלקים, אחד לכל אחת מבעלות הברית, בשל חשיבותה.

חומת ברלין בשנה הראשונה להקמתה – לוחות בטון ועליהם מתוח תיל דוקרני

ככל שהתעצמה המלחמה הקרה, כך התמוססו החלטות ועידת פוטסדאם על ניהול גרמניה, וועדת הפיקוח הפכה לבלתי יעילה. גרמניה חולקה דה פקטו לחלק הסובייטי שנקרא מזרח גרמניה ולחלק שנשלט על ידי מעצמות המערב ונקרא מערב גרמניה. ברלין, ששכנה כולה בתוך החלק המזרחי, הייתה מחולקת למזרח ברלין ולמערב ברלין.

למרות המתיחות ששררה, נשמרו לזמן מה גבולות פתוחים בין חלקי ברלין. אך מספרם הגובר של התושבים שברחו ממזרח ברלין למערבה, יחד עם המספר הגדול של אזרחי מערב ברלין שנכנסו לחלק המזרחי כדי לקנות בזול מזון שסובסד באופן קיצוני בחנויות שנוהלו על ידי הממשלה, הובילו את המשטר הקומוניסטי להקים על הגבול בשנת 1961 את חומת ברלין. על פי הצהרות הממשלה הייתה החומה "חומת הגנה אנטי-פשיסטית", שמטרתה למנוע חדירה למזרח ברלין של גורמים נאצים מן החלק המערבי. למעשה, הייתה מטרת החומה למנוע מאזרחי מזרח גרמניה לברוח למקלט מדיני במערב גרמניה. את החומה איישו שומרים חמושים של משטר הגבול.

לכוחות הביטחון של מזרח גרמניה היו הוראות פתיחה באש ("Schießbefehl") על פיהן:

• תחילה יש לצעוק לעבר הנמלט "עצור או שאני יורה" ("Halt, stehenbleiben, oder ich schieße")
• אם הנמלט לא עצר, לירות יריית אזהרה
• לבסוף, יש לירות על מנת לפגוע, עדיף ברגלי הבורח

בפועל הייתה היד על ההדק קלה הרבה יותר. שומרים שהצליחו לסכל ניסיונות בריחה צוינו לשבח. אף אחד מהם לא הועמד לדין על הריגה או שימוש בלתי חוקי בנשק. דווקא במקרים בהם הצליחו ניסיונות בריחה נפתחה חקירה נגד האחראים. ולטר אולבריכט עצמו הבהיר, בנאום שנשא לפני פקידים של הנוער הגרמני החופשי, כי "אנו נירה בכל מי שמתגרה בנו... רבים אומרים שגרמנים פשוט אינם מסוגלים לירות בגרמנים...גרמנים, שמייצגים את האימפריליזם, ונעשים חצופים, אנו נירה בהם"

מותו

פטר פכטר לאחר שנורה

כשנה לאחר בניית החומה, ניסה פכטר להימלט ממזרח גרמניה, יחד עם חברו הלמוט קולבייק. תוכניתם הייתה להסתתר בסדנת עבודה של נגר ליד החומה, ולאחר התבוננות בשומרי משמר הגבול לקפוץ מחלון לתוך האזור שכונה "רצועת המוות", שתוחם על ידי החומה הראשית וגדר מקבילה שבנייתה החלה לא מכבר. לאחר מכן תכננו לרוץ דרך הרצועה, לטפס על החומה (שגובהה היה 2 מטרים, ובראשה תיל דוקרני), ולקפוץ אל הצד המערבי של ברלין.

כאשר התקרבו שניהם אל החומה, החלו השומרים לירות עליהם. קובליק הצליח במעבר החומה, אך פכטר נורה באגן הירכיים, בעודו על החומה, לעיניהם של מאות צופים. הוא נפל אחורה, אל תוך רצועת המוות שבצד המזרחי, אך צופים מהצד המערבי, כולל עיתונאים, היו בנקודה שאיפשרה להם להמשיך ולראותו. למרות צעקותיו, הוא לא קיבל טיפול רפואי, הן מהצד המזרחי והן מהצד המערבי. הוא דימם למוות במשך כשעה. מאות אנשים במערב ברלין פצחו בהפגנות ספונטניות, בצעקות "רוצחים!" אל עבר השומרים הגרמנים.

חוסר הטיפול בפכטר נבע מפחד הדדי: ככל הנראה מנעו השומרים מעוברים ושבים בצד המערבי לטפל בו (אם כי על פי תחקיר של המגזין "טיים", קיבל קצין אמריקאי ששהה במקום הוראות מפורשות ממפקדת הצבא האמריקאי במערב ברלין שלא להתערב). באופן דומה, לא התקרבו שומרי הגדר אל הפצוע; מפקד משמר הגבול המזרח-גרמני הצהיר שהוא פחד להתערב, וזאת בשל תקרית שאירעה שלושה ימים קודם לכן ובה נורה קצין משמר הגבול המזרח-גרמני רודי ארנשטט, בידי שוטר משמר הגבול המערב-גרמני הנס פליושקה. אף על פי כן, החזירו החיילים המזרח-גרמנים את גופתו של פכטר, כשעה לאחר שנורה.

הנצחה

צלב הועמד בצד המערבי ליד המקום בו נפל פכטר ודימם למוות. על פי הזמנתו של וילי ברנדט, אז ראש עיריית מערב ברלין, שרה המקהלה הרוסית של יל בשבוע שלאחר האירוע את התרגום הגרמני של המוטט ברה, "Ave verum Corpus" של מוצרט, ליד המקום. ביום השנה הראשון, הונח במקום זר על ידי ברנדט ומפקד צבא אמריקאי. לאחר איחוד גרמניה ב-1990, הוקמה מצבת זיכרון בנקודה המדויקת בה מת בצד המזרחי, והיא הפכה לנקודה מרכזית לאירועים הקשורים בחומה; על המצבה נכתב:

פטר פכטר

1944–1962

...הוא רק רצה חירות

הירי היה גם נושאם של מספר סרטים דוקומנטריים בטלוויזיה הגרמנית. קורנליוס ריין הקדיש את ספרו "הקרב האחרון" לזכרו של פכטר.

משפט ליורים

בחודש מרץ 1997, הועמדו לדין שניים משומרי משמר הגבול המזרח-גרמני לשעבר, רולף פרידריך ואריך שרייבר, באשמת הריגה על מותו של פכטר. הם הודו בירי, הורשעו, ונשפטו למאסר על תנאי של שנה אחת.

במהלך המשפט הועלו טענות שניסיון עזרה מהצד המערבי נמנע על ידי החיילים, אך על פי דו"ח פתולוגי שהוגש לבית המשפט ”לפכטר לא היה סיכוי לשרוד. הקליע בירכו הימנית גרם לפציעות פנימיות חמורות”.

לקריאה נוספת

• הבריחה של פטר פכטר – כתבה באתר "צייטונג" בעברית
• פרדריק טיילור, חומת ברלין: 13 באוגוסט 1961- 9 בנובמבר 1989, (מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש), הוצאת מטר, תל אביב תשס"ט, 2008.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פטר פכטר בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31701015פטר פכטר