גדר תיל
גדר תיל או תיל דוקרני הוא סוג של גדר העשויה תיילים, בהם מותקנים קצוות חדים המונחים במרווחים. אדם או חיה שינסו לעבור דרך גדר התיל, או מעליה, צפויים לחוש אי נוחות, או להפגע מן הקצוות החדים.
הנחת גדר תיל דורשת הנחת עמודים במרווחים וביניהם נמתחת גדר התיל. לעיתים מונחת גדר התיל מעל מכשול או חומה קיימים, על מנת למנוע את המעבר מעליהם. גדר התיל היא מכשול זול וזמין, וקל להניחו באמצעות צוות של עובדים, שאינו צריך להיות מיומן.
התיל בצורתו המוכרת כיום נרשם כפטנט על ידי ג'וזף פ. גלידן מאילינוי בשנת 1874. היה זה שיפור של דגם מוקדם יותר שהומצא בשנת 1865 על ידי לואי ז'נין מצרפת.
גדר התיל הייתה הטכנולוגיה הראשונה השימושית לתיחום בקר. גדרות תיל היו זולות להקמה יותר ממכשולים אחרים, וכאשר, בסוף המאה ה-19 הן הפכו לזמינות בארצות הברית, ניתן היה לגדר שטחים נרחבים, ולהפוך את רעיית הבקר למעשית יותר בקנה מידה נרחב בהרבה.
גדר התיל בדרום מערב ארצות הברית
גדר התיל הודגמה לראשונה על ידי ג'ון וורן גייטס בטקסס ב-1876. בתוך 25 שנה גודר כמעט כל השטח הפתוח שהיה בבעלות פרטית. ב-1875 יוצרו בארצות הברית 270 טונות של תיל, וב-1901 עלה הייצור ל-135,000 טונות, רובן על ידי חברתו של גייטס.
הגידור יצר מחלוקות ומריבות בין הבוקרים החופשיים ובין בעלי האחוזות הגדולות. מחלוקות אלו הסתיימו לטובתם של בעלי החוות והאחוזות, והחוק הטיל עונשים כבדים על מי שיחתוך גדר או יפגע בה. בתוך 25 שנים חולק השטח הפתוח לבעלים פרטיים. מסיבה זו מציינים ההיסטוריונים של ארצות הברית את המצאת גדר התיל כתאריך סיומו של "המערב הישן".
כיום גדר התיל נותרה הטכנולוגיה הסטנדרטית לגידור בקר ברוב אזורי ארצות הברית.
גידור נגד אדם
רוב גדרות התיל עשויות למנוע מעבר בקר, אך אינן מונעות מעברם של בני אדם, היכולים לטפס מעל הגדר, או לעבור דרכה באמצעות מתיחת חוטי התיל ומעבר ביניהם. עם זאת, השימוש הצבאי של התיל החל כמעט עם המצאתו.
במהלך מלחמת ארצות הברית ספרד, השתמשו "הפרשים הקשוחים"(אנ') של תיאודור רוזוולט בגדר תיל לגידור שטח המחנה שלהם. בדרום אפריקה בשלבי הסיום של מלחמת הבורים השנייה נוצר מערך של גדרות תיל, בהם היו משולבים מבני בלוקהאוס, ששימשו לריסון תנועת הגרילה של המתיישבים הבורים. שימוש זה בגדר תיל נראה כמוצלח.
השימוש המאסיבי והידוע ביותר בגדר התיל היה במהלך מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה. גדר התיל הונחה בשטח ההפקר שבין הצדדים הלוחמים על מנת לעצור את מעברם של החיילים, או, למעשה, לעכב התקדמותם של תוקפים מספיק זמן עד שניתן יהיה להרגם באמצעות מכונת ירייה. בשלבים מסוימים של המלחמה, הייתה גדר תיל רציפה, כשמשני צדדיה חפירות, שהשתרעה בין תעלת למאנש ובין הגבול שבין צרפת ושווייץ. הצדדים הלוחמים השקיעו מאמץ ניכר בניסיונות לעבור את גדר התיל. בשלבים מסוימים ניסו לחתוך את גדר התיל באמצעות הפצצת ארטילריה. הטנק הומצא ככלי למעבר גדר התיל. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה נמצא לו השימוש המוכר כיום.
גדר התיל זכורה לרעה בהיסטוריה היהודית כגדר שהקיפה את מחנות ההשמדה והריכוז במהלך השואה. הנאצים הקימו גדרות תיל שהקיפו את המחנות למניעת בריחת האסורים, ובתוך המחנות עצמם בשביל להפריד ולבודד את היהודים ואת יושבי המחנה מהעולם החיצוני.
השימוש הצבאי בגדר תיל נמשך גם לאחר מכן. המצאת הטנק והמטוס הפכה את השימוש בגדר תיל כנגד צבא סדיר ומשוריין לחסר תועלת, אך במלחמה כנגד כוחות גרילה ניתן עדיין להשתמש בגדר. כך, למשל, הקימו הבריטים את גדר הצפון על גבולה הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית, במטרה לדכא את המרד הערבי הגדול ולמנוע הגעתם של אנשים, אספקה ותחמושת מסוריה ולבנון לסיוע למורדים. במהלך מלחמת אפגניסטן השתמשה פקיסטן בגדר תיל למנוע מעבר פליטים. גדר תיל מקיפה את רצועת עזה, משמשת בגדר ההפרדה וכן בחלקים נוספים מגבולותיה של מדינת ישראל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גדרות תיל |