צ'יהירין
 | |
| בית כנסת בצ'יהירין | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 צ'רקאסי |
| תאריך ייסוד | 1589 |
| שטח | 14 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 8,658 (2019) |
| אזור זמן | UTC +2 |
צ'יהירין (באוקראינית: Чигирин; ביידיש: טשערין) היא עיירה במחוז צ'רקאסי שבאוקראינה, בעלת חשיבות היסטורית. העיר הייתה בירת המדינה הקוזקית העצמאית במאה ה17, כמו כן בעיר זו נוסדה חסידות ברסלב[1] והיא הוותה את מרכז חסידות זו במהלך המאה ה19 ותחילת המאה ה20.
מקור השם כנראה מגיע מהמילה הטטרית "צ'יגיר" שפירושה הוא הגלגל שמשמש להרמת הדלי בבאר.
גאוגרפיה
הטירה נבנתה על גבעה חולית בולטת, שמונה קילומטרים מדרום לדנייפר בצומת בין נחל טיאסמין ונחל איראקליי, כאשר שני הנחלים מקיפים אותה, כמעט לחלוטין. הגישה היחידה אל הטירה דרך היבשה, היא שטח צר וביצתי, מוקף בגבעות מיוערות. בשל התנאים הטופוגרפיים הייחודיים, נבחר המקום כדי לבנות בו מצודה על מנת להגן על השטחים הפולניים מפני התקפות של הטטרים.
העיר המודרנית משתרעת על שתי גדות הטיאסמין.
היסטוריה
במקום היה מאחז קוזקי מבוצר מאז המאה ה-16. בשנת 1589 הוקמה במקום טירה באישור המלך הפולני זיגמונט השלישי.
צ'יהירין הייתה מקום מגוריו של בוגדן חמלניצקי ובה פרץ בשנת 1648 "מרד חמלניצקי". לאחר המרד הפכה העיר לבירת ההטמן, ולמעשה הפכה לבירתה של המדינה הקוזקית. בתקופה זו צ'יהרין הייתה אחת מהערים הגדולות באוקראינה עם אוכלוסייה של כחמישים אלף איש.
בשנת 1676, לאחר כשנתיים של קרבות, כבשה נסיכות מוסקבה את העיר, ובכך הסתיימה למעשה עצמאות הקוזקים.
שנה לאחר מכן, צבא עות'מאני אדיר בן למעלה ממאה אלף חיילים ניסה לכבוש את העיר מידי הרוסים, אך נכשל. לרוסים לא היה זמן רב להתענג על ניצחונם. בשנת 1678 שלח הסולטן מהמט הרביעי את הווזיר הגדול קרא-מוסטפא בראש צבא של מאתיים אלף חיילים להתקיף את העיר. לאחר מצור של חודש ימים העיר נכבשה ונחרבה.
העות'מאנים עזבו את העיר בשנת 1681 לאחר הסכם השלום עם האימפריה הרוסית.
בשנת 1797 הוכרזה צ'יהירין כעיירה במחוז קייב.
בשנות החמישים של המאה העשרים עברה העיר פיתוח תעשייתי ונפתחו בה מספר מפעלים, מה שגרם לעלייה במספר התושבים.
העיר במאה ה-21
צ'יהירין המודרנית היא עיירה תיירותית נעימה, שבה מוזיאונים ואתרים היסטוריים המציינים את מורשת הקוזקים ואת ההיסטוריה של אוקראינה העצמאית. הטירה הקוזקית שעל הגבעה שוחזרה והיא מהווה אטרקציה לתיירים. בקצה הדרומי של הגבעה, נבנתה בשנת 1967 אנדרטת אבן ענקית לזכר המרד הקוזקי בשנת 1648.
כמו כן שוחזרה כנסייה עתיקה והוקמה "השמורה ההיסטורית והתרבותית של צ'יהירין", שכוללת את העיר וחמישה כפרים מסביבה. השמורה היא למעשה ארגון העוסק בשמירה על אתרים היסטוריים, מחקר היסטורי והנגשת האתרים והמידע לציבור הרחב. בשטח השמורה נמצאים חמישה מוזיאונים ושלושים וחמישה אתרים בעלי חשיבות היסטורית. השמורה הוקמה בשנת 1989, בהוראה של ממשלת ברית המועצות ועיקר עניינה, שימור ההיסטוריה הקוזקית וחקר התפתחות הלאומיות האוקראינית.
יהודים
היהודים ישבו בעיר, שנקראה ביידיש "טשערין"[2] מאז ייסוד הטירה על ידי הפולנים. היהודים נמלטו מהעיר עם תחילת המרד הקוזקי ושבו להתיישב בה רק בסוף המאה ה-18. באמצע המאה ה-19, היהודים מנו יותר משליש מאוכלוסיית העיר. תקופה זו הייתה שיא הנוכחות היהודית בעיר. בעיר היו ארבעה בתי כנסת, שני בתי קברות, ושני תלמודי תורה. סוחרים יהודים היו הרוב במועצת המסחר של העיר, ושתי מחצבות בעיר היו בבעלות יהודית. הקהילה היהודית החזיקה ארגון של עזרה לנזקקים, שתמך במאות משפחות יהודיות.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היו שני פוגרומים בעיר ומרבית היהודים בחרו לעזוב. בשנת 1919 נותר רק בית כנסת אחד פעיל.
לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר קצת למעלה ממאה יהודים, רובם נהרגו על ידי הנאצים בשנת 1943.
בשנת 1989 דווח על חמישה יהודים שחיו בצ'יהירין בסך הכל, כיום לא ידוע על יהודים שחיים שם. באחד מהמוזיאונים המקומיים ישנה תצוגה של מצבות מבתי הקברות היהודים ועליהם סמלי מגן דוד ואותיות עבריות.
חסידות ברסלב
קהילת טשערין הייתה המרכז הראשון לחסידות ברסלב. הזיקה בין רבי נחמן לעיר נוצרה כבר בזמן נעוריו כשהתגורר בסטארא אוסטה, שהיה כפר זעיר, אליו הוגלה בגיל שלוש עשרה, כפר שהיה מרוחק קצת יותר משלושים קילומטר מהעיר. לאחר שהתמנה לאדמו"ר בגיל 18, אבל רבי נחמן להתגורר במדבדיבקה, גם הוא כפר שהיה בנפה שבירתה העיר צ'יהירין. גם לאחר שעבר להתגורר בברסלב, הוסיף לבקר בצ'יהירין באופן קבוע[3] ואף נשמר לו כיסא מיוחד בבית הכנסת בעיר.
החסידים מבין יהודי צ'יהירין היו מגיעים באופן קבוע לשהות בברסלב בראש השנה[3].
לאחר מותו של רבי נחמן, גדלה חשיבות העיר בקרב חסידי ברסלב, וראש החסידים בעיר היה אברהם בער, נכדו של רבי נחמן. כאשר האדמו"ר מסווארן הוציא כתב חרם נגד חסידי ברסלב בפודוליה ובעיקר בעיירות דאשיב, אומן וברסלב עצמה, נאלץ מנהיג החסידות רבי נתן מנמירוב להמלט אל צ'יהירין[4] בסוף שנת 1834. כעשר שנים לאחר מכן, התמנה רבי נחמן גולדשטיין, גדול תלמידיו של רבי נתן לרב העיר ושימש ברבנות עד מותו בשנת 1895. בתקופתו של גולדשטיין, הייתה צ'יהירין המרכז הגדול ביותר של חסידות ברסלב[5].
הרב גולדשטיין (שכונה "רבי נחמן מטשערין") הוציא לאור לראשונה כמה מהספרים העיקריים של חסידות ברסלב, שלפני כן היו קיימים אך ורק בכתב יד ובתוכם חיי מוהר"ן ועלים לתרופה. כמו כן חיבר ספרים בעצמו כמו פרפראות לחכמה ויקרא דשבתא. לאחר מותו של הרב גולדשטיין מילא את מקומו נכדו וממשיך דרכו רבי אברהם שטרנהרץ, ששימש כרב העיר במשך כשלושים וחמש שנים. הרב שטרנהארץ היה גם נינו של רבי נתן מנמירוב. רבה האחרון של העיר היה רבי נחמן בר אפרים, נכדו של רבי נחמן עצמו. נכד נוסף של רבי נחמן, הירשל לוברסקי חי בעיר וכמותו רבי פנחס יהושע ורבי אפרים מטשערין, שניהם תלמידים של רבי נתן שטרנהרץ[6].
חברת "אהלי צדיקים" בנתה מצבה בבית העלמין היהודי ההרוס של צ'יהירין להנצחת זכרם של חסידי ברסלב שגרו בעיר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Vitaliy Buryak, Chigirin, http://jewua.org/, 08/06/2012
- ^ נתן נטע הנובר, יוון מצולה, 1653
- ^ 3.0 3.1 אברהם וייצהנדלר, שיח שרפי קודש חלק ב, ירושלים: אגודת משך הנחל, 1994
- ^ אברהם חזן, ימי התלאות, נ נח נחמ נחמן מאומן, 2003
- ^ אחד היה אברהם, באתר https://breslevtsfat.com/, 24/08/2016
- ^ יוג'ין שניידר, Чигирин Черкасская область, 2017
בית