פרשת יוסוף אבו גוש
פרשת יוסוף אבו גוש עוסקת באיש לח"י ומוכתר אבו גוש שייח' יוסוף אבו גוש ובאירועים שקרו לו ולמשפחתו לפני מלחמת העצמאות, במהלכה ואחריה.
יוסוף אבו גוש, שהנהיג את ישוב אבו גוש, הוביל את אנשי הכפר לסייע לצד היהודי במאבק בשלטון הבריטי ובסכסוך מול הערבים. במסגרת נקיטת עמדה זו היה יוסוף לערבי הראשון שהצטרף למחתרת לח"י. בעקבות עמדתו הפרו יהודית של הכפר הובטח לתושביו שלא לפגוע בהם בקרבות מלחמת העצמאות ולסייע להם לאחריה אולם הבטחה זו הופרה והכפר נפגע קשות, יוסוף נאסר, משפחתו הוגלתה מהארץ ולא הורשתה לחזור (כמו רבים מבני הכפר) ורכושו הוחרם.
רקע
משפחת אבו גוש שלטה בכפר אבו גוש במשך רוב תקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל[1] ותחילת המנדט הבריטי. בני המשפחה, ששלטו בדרך העולה לירושלים, השתמשו בכוחם ובמעמדם כדי לגבות דמי מעבר מהנוסעים העוברים בדרך ובמקביל הציעו לאותם נוסעים שירותי דרך (בתשלום) כמו מקומות אוכל ולינה, סבילים להשקיית בהמות, ליווי שיירות, תחזוקת הדרך ועוד. הכנסות אלו בתוספת עיבוד של שטחים חקלאיים נרחבים הפכו את משפחת אבו גוש למשפחה העשירה והחזקה באזור. לשם הטלת מרותם הקימה המשפחה צבא פרטי שפעל גם לאבטחת שיירות וגם כנגד חמולות אחרות שניסו לערער על ההגמוניה של המשפחת.
מעמדה האבסולוטי של המשפחה התערער מעט עם גירוש העות'מאנים מהארץ בעקבות פלישתו של אבראהים פאשא המצרי לארץ ישראל ב-1831. גם לאחר חזרתם של הטורקים לא חזר מעמדה של המשפחה לקדמותו[2].
התיעוד על מנהיגי משפחת אבו גוש חוזר לאמצע המאה ה-18 אז הנהיג את המשפחה עיסא מוחמד אבו גוש. עם מותו, בתחילת המאה ה-19, ירש את ההנהגה בנו עות'מאן אבו גוש וכשזה מת, לאחר מספר שנים לא רב, ירש את הנהגת המשפחה בנו השני של עיסא מוחמד, איברהים אבו גוש. לאחר הזדקנותו של איברהים סייע לידו אחיו ג'אבר אבו גוש וכשזה נפטר (ב-1841) ירש את ההנהגה בנו של איברהים, מוסטפא אבו גוש. עם פטירתו של מוסטפא, בתחילת המאה ה-19, ירש את מקומו סעיד אבו גוש ועם מותו של סעיד ב-1936 עברה ההנהגה ליוסוף אבו גוש.
משפחת אבו גוש ויחסה למפעל הציוני
עם סיום מלחמת העולם הראשונה ותחילת המנדט הבריטי קיבל סעיד אבו גוש החלטה היסטורית לתמוך בהתיישבות היהודית (ובמסגרת זו תמך במכירת קרקעות שיועדו להקמת קריית ענבים, מעלה החמישה, נווה אילן וקריית יערים). יורשו, יוסוף אבו גוש, המשיך בקו זה ולאחר מלחמת העולם השנייה, כשהישוב היהודי בארץ החל במאבק כנגד השלטון הבריטי בארץ, תמכה משפחת אבו גוש בגירוש הבריטים ולכן תמכה במאבק של היישוב. תמיכה זו התבטאה בנייטרליות בתקופת המרד הערבי הגדול ובסיוע לארגוני המחתרת וליישובים היהודים מסביב.
מסיבותיו, החליט יוסוף אבו גוש, להפנות את תמיכתו למחתרת לח"י וסייע לארגון זה במחסה, מזון ונשק ואף הציע להקים יחידה צבאית ערבית שתצטרף ללח"י[3]. איש אמונו של יוסוף היה איש לח"י ראובן גרינברג וב-1947 סייע לו בהברחתה של גאולה כהן מהכלא הבריטי בירושלים. בעקבות פעולה זו נעצר יוסוף ושניים מבני משפחתו ולאחר תקופת מאסר ארוכה ושורה של עינויים שוחררו עם עזיבת הבריטים את הארץ[4][5] .
החלטתה של המשפחה לתמוך בצד היהודי בסכסוך הביאה לכך שעם כיבוש הכפר, באפריל 1948, הבטיחו אנשי ההגנה לאנשי הכפר שבגלל תמיכתם בצד היהודי לא יאונה להם רע. עם זאת, המליצו השלטונות הישראלים לתושבי הכפר לעזוב את המקום עד שוך הקרבות ואז לחזור. למרות ההבטחה חלק מאדמות משפחת אבו גוש הולאמו לאחר שחלק מבני המשפחה הוגדרו "נפקדים" לאחר שלא שהו במקום בזמן מפקד שערכה המדינה[6]
פרשת רצח ברנדוט
הגישה האוהדת לכפר ולתושביו השתנתה לאחר רצח הרוזן פולקה ברנדוט, בספטמבר 1948, על ידי אנשי לח"י. בעקבות רצח זה הורה דוד בן-גוריון לעצור את אנשי לח"י ויוסוף אבו גוש ביניהם[7][8][9].
בתחילת 1949, בזמן שחברי לח"י היו עדיין במעצר, הגישה התנועה את מועמדיה לאספה המכוננת (בסימול ט"ו) ויוסוף שובץ במקום השישי[10]
הנישול
בזמן מאסרו של יוסוף, ובניגוד להבטחות שניתנו לאנשי הכפר זמן קצר לפני כן, יצאו אנשי ההגנה והפלמ"ח למסע נקמה בכפר (גם בגלל רצח ברנדוט וגם בגלל תמיכתו בלח"י) וגרמו להרס למבנים ולבריחתם של רוב בני משפחת אבו גוש לגדה המערבית ולעבר הירדן. אשתו וילדיו של יוסוף ברחו לשכם וכשניסו לחזור עם סיום המלחמה הוגלו על ידי יחידת משטרה בראשות חיים תבורי לירדן[11].
עם סיום המלחמה הצטרף שלטון מפא"י לרדיפה אחר לוחם לח"י וב־1949 מינו השלטונות הישראלים מוכתר חדש לכפר מחמולת רשיד שהייתה בסכסוך עם משפחת אבו גוש. מוכתר זה (מחמד רשיד) פעל, בסיוע השלטונות, לנשל את בני משפחת אבו גוש מרכושם בכפר כשביתו הנטוש של יוסוף נבזז על ידי גנבים. לאחר שחרורו מהכלא, חזר יוסוף לכפר לתבוע את זכויותיו דבר שגרם לתגרה בין החמולות והביא למעצרו של יוסוף. בסיוע של לוחמי לח"י גויס סכום הערבות שהיה נדרש לשחרורו והוא יצא מהכלא[12]. זמן קצר לאחר שחרורו נעלם יוסוף.
היעלמות יוסוף אבו גוש
היעלמותו של יוסוף הכתה גלים בכל הארץ והעלתה חשש לחייו וזאת לאור ריבוי מתנגדיו[13][14]. גם ראשי תנועת חירות נרתמו למאמץ לאיתורו וזאת מתוך סולידריות לחברם למחתרת[15].
קולות המחאה הגיעו עד הכנסת וזו קיימה דיון בנושא בוועדת הפנים בראשות יצחק בן-צבי שקבעה ש"אין ספק שהשלטונות פעלו באופן שאינו הוגן כלפי יוסף אבו גוש, בשים לב לידידותו לישראל בשנים שעברו"[16][17].
לבדיקת גורלו של יוסוף מונה חיים תבורי[18] ובסופו של דבר התברר שיוסוף עבר לירדן כדי למצוא את בני משפחתו וזאת על אף שהוצא נגדו צו מעצר בממלכה בגלל עזרתו לאויב הציוני.
המחאה
עם חזרתו מירדן נאסר על יוסוף לחזור לכפר. בתקופה זה המשיכה התדרדרותו והוא נעצר והואשם בניסיון רצח של בן משפחתו[19] ובזמן מאסרו ירה בעצמו בתחנת משטרה כמחאה על היחס אליו[20]. בסופו של דבר קוצר מאסרו מ-3 שנים לשנה והוא שוחרר בתחילת 1952[21]. לאחר שחרורו מהכלא הורשתה משפחתו לחזור מירדן ולהיפגש איתו[22][23]. ב-אוגוסט 1953 הסתכסך יוסוף עם מוכתר הכפר מחמד רשיד ושניהם הוגלו ל-3 חודשים לנצרת שהייתה תחת ממשל צבאי.
חוסר הצדק באיסור על תושבי הכפר הגולים לחזור לכפרם על אף ההבטחה שניתנה להם עורר רעש רב בישראל ורבים התגייסו לפעול לתיקון המצב. ב-1953 הוקם "הוועד למען גולי אבו גוש" שכלל אישים מימין (כמו ערי ז'בוטינסקי, גאולה כהן, ראובן גרינברג, שמואל תמיר, מאיר רובין) ומשמאל (כמו אורי אבנרי, עמוס קינן, נמרוד אשל וחברי קיבוצים מהסביבה). מאבק זה הוכתר בהצלחה ובסופו הורשה יוסוף ובני משפחתו לחזור לכפר (בפועל רק חלקם חזר) אולם המשפחה כבר איבדה את רוב רכושה ושדותיה ולא הצליחה יותר לחזור לגדולתה[24].
סופה של הפרשה
לאחר איחוד המשפחה ב-1952 סבלו בני המשפחה מחרפת רעב לאחר שנשארו כמעט ללא רכוש וללא אדמות וכש"אות הקין" של חברות בלח"י סוגרת בפני יוסוף את דלתות לשכות התעסוקה שבשליטת מפא"י. גם לאחר שהורשו לחזור לכפר ב-1953 לא השתפר מצבם הכלכלי ועד פטירתו של יוסוף ב-1996 הוא נלחם ברשויות כדי לעבוד וכדי לקבל בחזרה חלק מרכושו[25]. במאבק זה הסתייע יוסוף בותיקי המחתרות וביניהם גאולה כהן, נתן ילין מור, עמנואל הנגבי, יצחק שמיר ואליהו מרידור.
כאות הערכה על פעילותו הוענקו ליוסוף האותות עיטור לוחמי המדינה[26] ועיטור אסורי שלטון המנדט.
קישורים חיצוניים
- על משמר הדרך, באתר "סגולה - מגזין ישראלי להיסטוריה", גיליון 128, פברואר 2021
- דייויד סלע, 70 שנים אחרי - ועדה של הכנסת התכנסה לדיון: לאן נעלם יוסף אבו גוש?, באתר ישראל היום, 18 בינואר 2020
- נדב שרגאי, ידידות, בגידה, נאמנות, באתר ישראל היום, 23 באפריל 2020
- אלי גונן, דווקא עכשיו: לבקר באבו גוש, באתר "זמן מבשרת ציון", 29 ביוני 2021
- ביקור אצל תאבת אבו גוש, בנו של חבר לח”י, שייח יוסף אבו גוש, באתר "העמותה להנצחת לח"י"
ראיון עם תאבת אבו גוש - בנו של חבר לח״י שייח יוסף אבו גוש, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ ההערכה היא שהמשפחה הגיעה לכפר בעקבות מסעות הכיבוש של הסולטן סלים הראשון בארץ ישראל ב-1516 וקיבלה את ה"פירמן" לגבות כספים מידי סולימאן הראשון (בנו של סלים)
- ^ המודל הישן של השלטון העות'מאני היה לבזר סמכויות ולכן נתנו כוח רב בידי משפחת אבו גוש בתמורה לאחוזים בתקבולים. עם חזרתם ניסו להחזיר את השליטה לשלטון המרכזי
- ^ גבריאל צפרוני, השייך הערבי יוסף אבו גוש מביע נאמנות לישראל, הבוקר, 16 באוגוסט 1948
- ^ מסיבה לכבוד שייך יוסוף שסייע לבריחת גאולה כהן, דבר, 16 באוגוסט 1948
- ^ ערבי ששיתף פעולה עם לח"י, הצופה, 16 באוגוסט 1948
- ^ עקיבא אלדר, מפקיעים אדמות, גם למי שסייע לישראל, באתר הארץ, 7 בפברואר 2012
- ^ יוסף אבו גוש יחד עם אסירי לח"י היהודים, חרות, 31 באוקטובר 1948
- ^ אבו גוש יחד עם העצורים היהודים, חרות, 3 בנובמבר 1948
- ^ הוא שוחרר לאחר מספר חודשים
- ^ הוגשו 21 רשימות לבחירות אספה המכוננת - רשימת לח"י, חרות, 7 בינואר 1949
- ^ אשת השייך יוסף אבו גוש וילדיו הוחזרו לשטח הערבי ?, הבוקר, 5 באוגוסט 1949
- ^ השייך אבו גוש שוחרר בערבות, חרות, 19 באוגוסט 1949
- ^ תעלומת אבו גוש, הבוקר, 23 באוגוסט 1949
- ^ העלמו המסתורי של יוסף אבו גוש, הד-המזרח, 9 בספטמבר 1949
- ^ "הלוחמים" אומרים להכריז פרס של 1000 ל"י לגילוי אבו-גוש, הארץ, 29 באוגוסט 1949
- ^ פרידמן-ילין מגולל פרשת אבו-גוש בועדת-הפנים, מעריב, 29 באוגוסט 1949
- ^ פרטיכל מדיון הכנסת, באתר הכנסת, 29 באוגוס 1949
- ^ היה זה סוג של תיקון של תבורי שהביא לגירוש המשפחה לירדן מוקדם יותר
- ^ י. אבו גוש מערער על פסק הדין, קול העם, 10 במאי 1951
- ^ יוסף אבו גוש לדין על החזקת נשק, מעריב, 26 בספטמבר 1951
- ^ יוסוף אבו גוש - שוחרר, קול העם, 25 באפריל 1952
- ^ אשתו של יוסף אבו גוש הוחזרה לישראל, הצופה, 11 ביולי 1952
- ^ אשתו של י. אבו גוש חזרה לישראל, דבר, 11 ביולי 1952
- ^ גולי אבו גוש חוזרים היום לכפר, חרות, 30 בנובמבר 1953
- ^ רפאל בשן, גבור המחתרת יוסוף אבו גוש מבקש...אוכל לילדיו, מעריב, 25 באוקטובר 1957
- ^ יוסוף אבו גוש שסייע ללח"י יקבל עיטור על"ה, מעריב, 7 במרץ 1971
36976555פרשת יוסוף אבו גוש