פרנסיס האצ'סון
 | |
| לידה | 8 באוגוסט 1694 |
|---|---|
| פטירה | 8 באוגוסט 1746 (בגיל 52) |
| זרם | הנאורות הסקוטית, תועלתנות |
| תחומי עניין | תאולוגיה, אתיקה, אסתטיקה |
| הושפע מ | ג'ון לוק, שאפטסבורי |
| השפיע על | ג'רמי בנת'אם, דייוויד יום, אדם סמית' |
פרנסיס האצ'סון (באנגלית: Francis Hutcheson; 8 באוגוסט 1694 - 8 באוגוסט 1746) היה פילוסוף יליד אירלנד ממוצא סקוטי, ואחד האבות המייסדים של הנאורות הסקוטית. הוא היה פילוסוף של המוסר, שדגל בגישה התועלתנית הנובעת לדעתו לא מאגואיזם אלא מ"החוש המוסרי הטבעי" של האדם.
ביוגרפיה
האצ'סון נולד בכפר דרומאליג באירלנד ובצעירותו למד פילוסופיה, קלאסיקה וספרות כללית באוניברסיטת גלאזגו בסקוטלנד. בהמשך סיים תואר בתאולוגיה והוסמך לכומר ומטיף נוצרי-פרסביטריאני. באותן שנים הוא לימד בגלאזגו פילוסופיה של המוסר, והשפיע מאוד על תלמידו אדם סמית'. האצ'סון גם תמך בפילוסוף דייוויד יום בראשית דרכו.
בהמשך, עבר האצ'סון ללמד בדבלין, וכתב בין השנים 1725-1728 ארבע מסות חשובות, שהיוו תמצית של הגותו. בכתביו, הביע האצ'סון התנגדות לתפיסות אגואיסטיות ומטריאליסטיות של טבע האדם שהובעו בכתביהם של תומאס הובס, ברנרד מנדוויל והוגים נוספים, וטען כי "החוש המוסרי" הטבעי והמצפון משחקים תפקיד חשוב בהתנהגות האדם. לדבריו, מצפייה פשוטה בבני אדם ניתן לראות כי מעשיהם מכוונים פעמים רבות לעשיית המעשה הטוב בעיניהם מבחינה מוסרית וסלידה מעוול, גם כאשר לכך אין כל תגמול חומרי. בשל כך יש לדעתו לטפח חוש זה, הקשור גם לרגש האמפתיה, וזאת על מנת להביא לחברה מוסרית יותר. הוא היה מראשוני ההוגים שהדגישו את חשיבות האסתטיקה, המתבטאת בדבריו בשאיפה ליופי, פרופורציה והרמוניה.
פרופ' אלעזר וינריב בספרו "רציונליזם ואמפיריציזם"[1] מציג את האצ'סון כפילוסוף אשר העמיד את עולם המוסר והאסתטיקה על הרגש תוך שלילת התבונה כגורם בתחומים אלה.
האצ'סון גם היה אמפיריציסט אדוק ופיתח חשד לגבי טענות מטאפיזיות שלא התבססו על צפייה או על ניסיון.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "רציונליזם ואמפיריציזם", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1991, עמ' 15
31704815פרנסיס האצ'סון