פרנסיסקו דה אלמיידה
_-_Autor_desconhecido_(cropped).png) | |
| דיוקן של פרנסיסקו דה אלמיידה, צוייר שנים לאחר מותו בשנת 1545 |
פרנסיסקו דה אלמיידה (באנגלית: Francisco de Almeida) המכונה גם "דום פרנסיסקו הגדול" (1450 - 1510), היה אציל, חייל וחוקר ארצות פורטוגזי. הוא הגדיר את עצמו כיועץ למלך ג'ון השני מפורטוגל ומאוחר יותר במלחמות נגד המורים בכיבוש גרנדה בשנת 1492. בשנת 1505 הוא מונה כמושל הראשון ומשנה למלך של הטריטוריה של פורטוגל בהודו. אלמיידה הוכר כמייסד ההגמוניה הפורטוגזית באוקיינוס ההודי, עם הניצחון שלו בקרב הימי של דיו בשנת 1509. לפני שאלמיידה חזר פורטוגל, הוא נהרג בשנת 1510. בנו לורנסו דה אלמידה נהרג בקרב צ'אול.
כחייל
אלמיידה נולד בליסבון. כמקובל אצל גברים במעגל החברתי שלו, הוא הצטרף לצבא בגיל צעיר. בשנת 1476 הוא השתתף בקרב טורו. אחר כך לחם בסכסוכים בחלקים שונים של מרוקו ובשנת 1492 השתתף בכיבוש הנוצרי של גרנדה, בצד הקסטיליאנים.
המשלחת מזרחה
בשנת 1505 המלך מנואל הראשון של פורטוגל מינה אלמיידה, אז באמצע שנות ה -50 שלו, כמשנה למלך של הודו הפורטוגזית. עם צי (ארמדה) של 22 אוניות, אלמיידה יצא מליסבון ב -25 במרץ 1505. הארמדה נשאה צוות של 1,500 חיילים. ספינת הדגל הייתה ״סאו רפאל״ שרב החובל שלה היה פרנאו סוארס. המטרות העיקריות של הארמדה היו להביא את סחר התבלינים מהמזרח לאירופה תחת השליטה הפורטוגזית, לבנות מבצרים לאורך חופי מזרח אפריקה והודו, כדי לקדם את הסחר הפורטוגלי של התבלינים באמצעות בריתות עם מושלים מקומיים, מלבד בניית עמדות מסחר.[1]
כיבוש חוף מזרח אפריקה
אלמיידה הקיף את כף התקווה הטובה ונכנס שוב למימי החוף האפריקאים במוזמביק, ומשם המשיך צפונה אל היישוב קילווה (בטנזניה). בחודש יולי 1505 הם נתנו לשמונה ספינות לתקוף ולכבוש את האוכלוסייה החזקה של עיר הנמל. בגלל המעגן הטוב והעמוק שהיו לעיר, שהספיק לאוניות עד 500 טון, החליטו הפורטוגלים לבנות בקילווה מצודה. לשם כך נותר בעיירה הקצין פראו פריירה וצוות של 80 חיילים.
בהמשך 1505 הגיע פרנסיסקו גם לערים בראווה ומומבסה, נמלי חוף נוספים במזרח אפריקה. מומבסה שאוכלוסייתה מנתה כ -10,000 נפש, נכבשה בלחימה קשה נגד חיילי השליט הערבי המקומי. העיר נבזזה ונשרפה. הפורטוגלים הסתייעו בהתקפה זו על ידי האויב המסורתי של מומבסה, הסולטן של מלינדה. באותו חודש ספינה של הפורטוגזים לכדה את האי זנזיבר וצירפה אותו לריבונות של פורטוגל.
המשנה למלך בהודו
ב־25 במארס 1505 התמנה פרנציסקו דה אלמיידה למשנה למלך בהודו הפורטוגזית, בתנאי שיקים ארבעה מבצרים בחוף הדרומי של הודו: באיי אנג'דיבה, בקאנאנור, בקוצ'ין ובקוויון.[2]
ב־13 בספטמבר הגיע פרנציסקו דה אלמיידה לאי אנג'דיפ, שם החל מיד את בנייתו של פורט אנג'דיפ. ב -23 באוקטובר, הוא התחיל, באישורו של השליט הידידותי, בבנייתו של מבצר סנט אנג'לו בקנורה, והשאיר את לורנסו דה בריטו כאחראי עם 150 חיילים ושתי ספינות.
פרנסיסקו דה אלמיידה הגיע לקוצ'ין ב -31 באוקטובר 1505, ורק 8 ספינות נותרו לו. שם נודע לו כי הסוחרים הפורטוגלים בקוויון נהרגו. הוא החליט לשלוח את בנו לורנצ׳ו עם 6 אוניות, אשר הרסו 27 כלי שיט בנמל קוויון. אלמיידה התגורר בקוצ'ין. הוא חיזק את הביצורים הפורטוגליים של פורט מנואל בקוצ'ין.[3]
השליט של העיר קליקוט, במדינת קראלה, הודו, הכין צי גדול של 200 אוניות כדי להתנגד לכיבוש הפורטוגלי, אבל במארס 1506 בנו לורנצ׳ו דה אלמיידה הרס את הצי הזה במאבק ימי בכניסה לנמל קנורה, קרב קנורה, והביא לנזקים כבדים לצי ההודי. לאחר מכן המשיך לורנצ׳ו דה אלמיידה לחקור את מימי החוף דרומה לעבר קולומבו, סרי לנקה המודרנית. בינתיים הצליח השליט המובס לשכנע את השליט של קנאנור את המניעים האימפריאליסטיים האמיתיים של הפורטוגזים בקראלה. שליט זה כבר כעס על הפורטוגלים והאשים אותם בהפרת הסכמים שהבטיחו חופש פעולה לאוניות הסוחרים המוסלמים של קנאנור. הם יזמו מאבק משותף נגד הפורטוגזים הבצורים בפורט סנט אנג'לו במצור של קנורה.
במארס 1508, על פי בקשת הסוחרים הערבים של קאליקוט, תקף צי מצרי בפיקודו של אמיר חוסיין אל-כורדי (מיר חוסיין) של מצרים הממלוכית וניצח את השייטת הפורטוגזית בפיקודו של לורנסו דה אלמיידה בצ'אול, קרב צ'אול. לוראנצ׳ו נהרג בקרב זה מה שהוביל לנסיגה זמנית של הפורטוגזים מהמים ההודיים.[4]
האדמירל הפורטוגזי אלפונסו דה אלבוקרקי הגיע לקננורה בסוף שנת 1508, והודיע מיד על שליחות חשאית שקיבל מהמלך, שהעצימה אותו כמושל שיחליף את אלמיידה בתום כהונתו כממלא-מקום. אלמיידה, שהיה נחוש בדעתו לנקום את מותו של בנו ולשחרר את האסירים הפורטוגליים שנלקחו בצ'אול, סירב להכיר מיד באלבוקרקי, ואחר כך עצר אותו.
בשנת 1509, אלמיידה הפך לפורטוגזי הראשון שהגיע באונייה לבומביי. הוא חיפש את מליקוז, שאליו כתב מכתב מאיים, ואת הממלוכים, כשהוא מביס אותם בעוצמה בקרב הימי של דיו ב־3 בפברואר 1509, כשפיקד על צי של 23 ספינות ליד נמל דיו. הוא גרם לתבוסה מכרעת על הצי המשותף של הממלוכים של מצרים, של האימפריה העות'מאנית, ושליטים נוספים, בתמיכת טכנית של חיל הים של הרפובליקה בוונציה ושל הרפובליקה של ראגוסה (דוברובניק) שחששו מפני איבוד קשרי המסחר שלהם במזרח.[5]
הניצחון שלו היה מכריע: העות'מאנים והמצרים עזבו את האוקיינוס ההודי, ואפשרו מונופול על המסחר מהודו במשך יותר מ -100 שנים, עד המאה ה -17. אז הסתיים המונופול הפורטוגזי על ידי ההולנדים והאנגלים. אלפונסו אלבוקרקי שוחרר לאחר שלושה חודשי מאסר, עם הגעתו של מרשל פורטוגלי נוסף עם צי גדול, בנובמבר 1509.
חזרה ומוות
אלמיידה הפליג לפורטוגל בדצמבר 1509 והגיע למפרץ טבל ליד כף התקווה הטובה, שם האוניות גרסייה, בלם וסנטה קרוז עגנו בסוף פברואר 1510, כדי לחדש את המים הטריים. שם הם נתקלו בילידים מקומיים. לאחר סחר ידידותי, חלק מהצוות ביקרו בכפר הסמוך שלהם, שבו הם ניסו לגנוב כמה ראשי בקר של המקומיים. אלמיידה איפשר לרבי החובלים שלו פדרו וחורחה בארטו לחזור לכפר ב -1 במרץ 1510.[6] [7] ואילו אלמיידה חיכה לאנשיו במרחק מה מחוף הים. בעוד אוניית הדגל, העבירה את סירות הנחיתה לנקודת המפגש, נותרו הפורטוגלים ללא יכולת נסיגה. הילידים המקומיים ניצלו את ההזדמנות להתקפה על הפורטוגזים, שבמהלכה נספו אלמיידה ו -64 מאנשיו, כולל 11 קצינים. גופתו של אלמיידה נמצאה באותו יום אחר הצהריים ונקברה בחזית החוף של קייפ טאון.[8]
ישנם היסטוריונים הטוענים כי דה אלמיידה היה קורבן של מזימת קשר על ידי אנשיו.[9]
קרובי משפחה
אלמיידה היה בנו של הרוזן הראשון של אברנטס ואחד מכמה אחים מכובדים, ביניהם שני בישופים, שגריר בכס ה"קדוש" בותיקן והראש פורטוגלי של מסדר מלטה. בנו, לורנצ׳ו, נהרג בקרב בסרי לנקה, אך הותיר אחריו בת, ליאונור, שהתחתנה עם רודריגו דה מלו, רוזן טנטוגל, מבשרי הדוכסים של קדוואל.
פרדיננד מגלן ליווה את אלמיידה מזרחה, אך הועלה לדרגת רב חובל, עזב את המשלחת וחזר לפורטוגל רק בשנת 1512.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Portuguese Conquests". Department of Tourism, Government of Goa. Retrieved 1 November 2012
- ^ Malabar manual by William Logan p.312
- ^ Malabar manual by William Logan p.312
- ^ Sreedhara Menon.A,A Survey of Kerala History(1967),p.152. D.C.Books Kottayam
- ^ Guilmartin, John E. (1995). "The Military Revolution: Origins and First Tests Abroad". In Rogers, Clifford J. (ed.). The Military Revolution Debate: Readings on the Military Transformation of Early Modern Europe. San Francisco: Westview Press. pp. 299–333. ISBN 0-8133-2053-4.
- ^ Imagining the Cape Colony: History, Literature, and the South African Nation By David Johnson, p. 11
- ^ "Invaders received a lesson in warfare". www.iol.co.za. Retrieved 2019-03-08.
- ^ Vergunst, Nicolaas. Knot of Stone: the day that changed South Africa's history: http://www.knotofstone.com/2012/03/murder-memory-and-bones
- ^ 5. First encounters, lasting legacies—part two". Retrieved 2019-03-08
25854011פרנסיסקו דה אלמיידה