פריץ שמנקל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. פריץ פאול שמנקל (בגרמנית: Fritz Paul Schmenkel; נולד ב-14 בפברואר 1916 בסטטין, האימפריה הגרמנית – הוצא להורג ב-22 בפברואר 1944 במינסק, שבאוסטלנד) היה גרמני קומוניסט, חבר בתנועת ההתנגדות לנאציזם, שלחם עם הפרטיזנים הסובייטים בבלארוס במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה.
ביוגרפיה
פריץ שמנקל נולד בשטטין (כיום שצ'צ'ין, פולין) בשנת 1916. אביו, פאול קראוס, היה פועל בניין בעל השקפות קומוניסטיות, שנרצח על ידי אנשי SA ב-1932. זה גרם לפריץ להצטרף לליגה הקומוניסטית הצעירה של גרמניה. הוא עבד בכמה עבודות לפני שגויס לוורמאכט בדצמבר 1938. שם, הוכשר להיות חייל בחיל הארטילריה. עם זאת, בשל חוסר המשמעת והתנגדותו לנאציזם נשלח לכלא מספר פעמים. לאחר שערק מהצבא שוב ושוב, הוא לבסוף נידון ל-18 חודשי מאסר על ידי בית משפט צבאי, אותם ריצה בכלא צבאי בטורגו. עם זאת, בחודש יולי 1941, לאחר תחילת מבצע ברברוסה, גרמניה הנאצית תקפה את ברית המועצות והוא התנדב להצטרף ללחימה הגרמנית בחזית המזרחית והוא שוחרר מהכלא. בנובמבר 1941 למרות זאת, הוא ערק מהצבא והסתתר ליד הכפר פודמושה, שבמחוז המשנה יארצב, במחוז סמולנסק. משם, הוא התקרב אל יחידת הפרטיזנים הסובייטים "מוות לפשיזם", הסביר את רצונו להצטרף לפרטיזנים. לאחר ההכרות הראשונית ואחרי חשדות וחקירות, הוא זכה סוף סוף באמון הפרטיזנים כשהרג חייל גרמני שניסה להצית את מטה הפרטיזנים. הוא הורשה להצטרף לפרטיזנים, שהעניקו לו את הכינויים "איוואן איוואנוביץ" ו"וניה".
עד מהרה שמנקל הוכיח את עצמו כבעל ערך עבור הפרטיזנים; לבוש מדים גרמניים כשהוא מתחזה לגנרל בוורמאכט, שמנקל הוביל גדודים של הצבא הגרמני אל מארבי הפרטיזנים. מה שעזר לפרטיזנים ללכוד בשבי יחידות שלצוות של חיילי הוורמאכט, כמו גם תחמושת ומזון. מהר מאוד הוא התקדם בדרגות בשורות הפרטיזנים. במרץ 1943, הוא הובא למוסקבה על ידי הצבא האדום, שם הוענק לו עיטור הדגל האדום וקיבל הכשרה צבאית. הוא מונה לסגן מפקד יחידת החבלה המודיעינית "שדה" והקצה לבצע משימות מיוחדות באזור הצפוני של העיר אורשה. בדצמבר 1943, עם זאת, שמנקל נפל למארב הגרמנים והוסגר לידי רשויות הכיבוש הנאצי. הוא הובא מינסק ונידון למוות על ידי בית משפט צבאי גרמני ב-15 בפברואר 1944 והוצא להורג על ידי כיתת יורים, שבוע מאוחר יותר.[1][2]
מורשת
לפריץ שמנקל הוענק לאחר מותו תואר גיבור ברית המועצות ועיטור לנין ב-1964.
רחוב בעיר נלידובו, שבמחוז קלינין (כיום מחוז טבר), נקרא על שם פריץ שמנקל בשנת 1965. ב-1976, רחוב קרלהורסט בברלין שונה ל-Ftirz-Schmenkel-Straße; עם זאת, שם הרחוב שונה אחר כך ל-Rheinsteinstraße ב-1992.[3] רחובות על שמו עדיין קיימים בלייפציג ובטורגו.[4][5] לוח הנצחה הושם על בית בכיכר הניצחון במינסק, שבו הוא נידון למוות על ידי הגרמנים ב-1944.
סרט עלילתי אודותיו בשם אני רוצה לראות אותך (Ich will euch sehen), הופק ב-1978.[6]
חייו האישיים
שמנקל היה נשוי לאירמה שיפר. ביחד, היו להם שלושה ילדים: בן האנס, ושתי בנות, אורסולה וכריסטה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Ufarkin, N.V. "Schmenkel, Paul Fritz". Geroi strany. נבדק ב-27 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wild, Manfred. "Fritz Schmenkel ist unvergessen". RotFuchs. נבדק ב-27 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fritz-Schmenkel-Straße". Luise Berlin. נבדק ב-27 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fritz-Schmenkel-Str., Leipzig". meinestadt.de. נבדק ב-27 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fritz-Schmenkel-Str., Torgau". meinestadt.de. נבדק ב-27 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ich will euch sehen (1978)". DEFA-Sternstunden. נבדק ב-27 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
31827676פריץ שמנקל