פרידריך אדלר (פוליטיקאי)
פרידריך וולפגנג אדלר (בגרמנית: Friedrich Wolfgang Adler; 9 ביולי 1879 - 2 בינואר 1960) היה פוליטיקאי יהודי-אוסטרי ומהפכן סוציאליסטי. ב-1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התנקש בראש ממשלת אוסטריה הרוזן קארל פון שְטִירְק (Stürgkh).
תולדות חייו
אדלר היה בנו של המנהיג הסוציאל-דמוקרטי ויקטור אדלר. למד כימיה, פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ציריך והתיידד עם אלברט איינשטיין. בשנת 1897 הצטרף כחבר למפלגתו של אביו, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית. החל משנת 1907 ערך את בטאון המפלגה, "המאבק" (Der Kampf). במכתב שכתב לאביו ב-1908 נמצא אחד הדיוקנאות המוקדמים של איינשטיין[1]. בשנת 1909, התמודד על משרת פרופסור לפיזיקה באוניברסיטה מול איינשטיין וזכה, אולם ויתר על המשרה לידידו[2]. בשנת 1911 נטש את עיסוקיו המדעיים והיה לפוליטיקאי במשרה מלאה, כאשר הפך ליו"ר המפלגה בווינה.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה ממתנגדיה החריפים, מתוך תפיסה שאל לפועלים מלאומים שונים להילחם אלו באלו בפקודת מנהיגיהם הנצלנים. עם התגברות הרעב באוסטריה, עם התמשכות המלחמה, יצא קצפו נגד ראשי הממשל, שהמשיכו לנהל אורח חיים תקין ואף נהנתני.
באוקטובר 1916 ירה אדלר למוות בראש ממשלת אוסטריה, הרוזן קארל פון שטירק, בעת שהלה אכל צהריים במסעדה במלון במרכז וינה. הוא נימק זאת בכך ששטירק היה אחראי בעיניו להמשך המלחמה ולניטרול הפרלמנט. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית גינתה את מעשו כפעולת טרור אינדיבידואלי, זרה לחלוטין לאידאולוגיה המרקסיסטית העומדת ביסוד מצעהּ. בבית המשפט ניסה לשווא אביו, ויקטור אדלר, הפסיכיאטר בהכשרתו, לשכנע את השופטים שבנו פעל כנראה ברגע של אי-שפיות, בהתחשב בתורשתו: אמו, אֶמָה (אשתו של ויקטור), סבלה מהפרעות פסיכיאטריות, ואחותו של ויקטור הייתה מאושפזת בבית החולים לחולי נפש "אם שטיינהוף" בווינה. ואולם פרידריך אדלר נשפט על ידי בית משפט מיוחד ונידון למוות. אחרי מות הקיסר פרנץ יוזף ב-22 בנובמבר 1916, המתיק הקיסר החדש, קרל, את העונש לשמונה-עשרה שנות מאסר. בסופו של דבר, פרידריך אדלר שהה בבית סוהר שנה בלבד ושוחרר עקב חנינה שקיבל עם תום המלחמה בשנת 1918.
עם שחרורו מהכלא מילא תפקידי מפתח בהנהגת מועצות הפועלים של אוסטריה (Arbeiterräte). מאמצע שנות העשרים כיהן כמזכ"ל האינטרנציונל הסוציאליסטי במשך 15 שנה.
מיד לאחר האנשלוס נמלט לארצות הברית. ב-1946 פרש מפוליטיקה פעילה והחל לערוך את כתבי אביו, בהם התכתבויותיו עם אוגוסט בבל וקרל קאוטסקי.
ב-1937 כתב לאון טרוצקי:
פרידריך אדלר הוא ספקן מכף רגל ועד ראש. אין הוא מאמין בהמונים... בימים שבהם יצא קארל ליבקנכט לכיכר פוטסדאם להזעיק את ההמונים הנדכאים אל המאבק הגלוי, נכנס פרידריך אדלר למסעדה בורגנית להתנקש בחייו של ראש ממשלת אוסטריה. ביריה הבודדת הזאת ניסה פרידריך אדלר, לשוא, לשים קץ לספקנות שלו עצמו. לאחר המאמץ ההיסטרי הזה שקע עוד יותר בתסכולו.
— איינשטיין ובני דורו עמ' 54
לקריאה נוספת
- לואיס ס. פויר, איינשטיין ובני דורו, ספרית אפקים 81, עם עובד 1979 עמ' 19-32
קישורים חיצוניים
- על מעשה ההתנקשות באתר ההיסטוריה של וינה
- אירוע ההתנקשות ונאומו של אדלר בבית המשפט, באתר "Workers Liberty"
- Political Trials: Gordian Knots in the Law By Ron Christenson p. 163-165
הערות שוליים
