פרדיננד הודלר
_-_Ferdinand_Hodler.jpg) | |
| דיוקן עצמי, 1912 |
פרדיננד הודלר (בגרמנית: Ferdinand Hodler; 14 במרץ 1853 – 19 במאי 1918) היה אחד הציירים השווייצרים הידועים ביותר במאה ה-19. עבודותיו המוקדמות היו דיוקנאות, נופים וציורי ז'אנר בסגנון ריאליסטי. מאוחר יותר הוא אימץ צורה אישית של סימבוליזם אותה כינה "מקביליות".[1]
ראשית חייו
הודלר נולד בברן, הבכור מבין שישה ילדים. אביו, ז'אן הודלר, התפרנס כנגר. אמו, מרגריט (לבית נויקום), הייתה ממשפחת איכרים. כשהודלר היה בן שמונה הוא איבד את אביו ושני אחיו הצעירים משחפת. אמו התחתנה בשנית, עם צייר דקורטיבי בשם גוטליב שופאך שהיו לו חמישה ילדים מנישואים קודמים. לידתם של ילדים נוספים הביאה את משפחתו של הודלר לשלוש עשרה נפשות.
מצבה הכספי של המשפחה היה גרוע, והודלר בן התשע נכנס לעבודה בסיוע לאביו החורג בצביעת שלטים ופרויקטים מסחריים אחרים. לאחר מות אמו משחפת בשנת 1867 (שהיה בן 13) נשלח הודלר לחניכות אצל צייר מקומי, פרדיננד סומר. מסומר למד הודלר את מלאכת הציור של נופים אלפיניים קונבנציונליים, שהועתקו בדרך כלל מהדפסים, אותם מכר בחנויות ולתיירים.[2]
קריירה
בשנת 1871, בגיל 18, נסע הודלר לז'נבה כדי להתחיל את דרכו כצייר. הוא השתתף בהרצאות בקולג' דה ז'נבה, ובמוזיאון שם העתיק ציורים של אלכסנדר קלמה. בשנת 1873 הוא הפך לתלמידו של ברתלמי מן, ולמד את כתביו של דירר על פרופורציות.[3]
הוא נסע לבזל בשנת 1875, שם למד את ציוריו של הנס הולביין – במיוחד את הציור "ישו המת בקברו", שהשפיע על רבים מיצירותיו של הודלר בנושא המוות. הוא נסע למדריד בשנת 1878, שם שהה מספר חודשים ולמד את עבודותיהם של ציירים כמו טיציאן, פוסין, ולסקז במוזיאון הפראדו.
בשנים 1880–1881 צייר הודלר דיוקן עצמי, בו יש ביטוי של כעס על עוניו המתמשך וחוסר ההכרה בו. הציור הפך ללעג כשהוצג בז'נבה, מה שגרם להערתו של הודלר לחבר "שהשווייצרים לא יבינו אותי עד שהם יראו שהבינו אותי במקום אחר". הוא הגיש את הציור לסלון פריז, שם זו הייתה יצירתו הראשונה שהתקבלה, אף שהמבקרים התעלמו ממנו.
עבודות המוקדמת של הודלר כללו נופים, קומפוזיציות דמויות ודיוקנאות, שטופלו בריאליזם נמרץ. בשנת 1884 פגש הודלר את אוגוסטין דופין (1852–1909), שהפכה לבת זוגו לשנים הבאות. בנם הקטור הודלר – שייסד את איגוד האספרנטו העולמי בשנת 1908 – נולד בשנת 1887.
הודלר התחתן פעמיים. משנת 1889 ועד גירושיהם בשנת 1891, היה נשוי הודלר לברטה סטוקי, המתוארת בציורו "שירה" (1897). בשנת 1898 התחתן הודלר עם ברטה ז'אק (1868–1957).[4]
מַקבִּילוּת
בעשור האחרון של המאה התשע עשרה התפתחה עבודתו לשילוב השפעות מכמה ז'אנרים כולל סימבוליזם ואר נובו. הודלר פיתח סגנון שכינה "מקביליות" שהדגיש את הסימטריה והקצב שלדעתו היוו את הבסיס לחברה האנושית.
הודלר צייר מספר ציורים היסטוריים רחבי היקף, לעיתים קרובות עם נושאים פטריוטיים. בשנת 1897 הוא קיבל הזמנה לציור סדרת ציורי קיר גדולים לחדר הנשק של המוזיאון הלאומי השווייצרי בציריך. הקומפוזיציות שהציע, כולל קרב מריניאן שתיאר קרב שהשווייצרים הפסידו, היו במחלוקת בזכות הדימויים והסגנון שלהן, והודלר לא הורשה לבצע את ציורי הפרסקו עד שנת 1900.
ב־1900 הודלר הציג שלוש עבודות עיקריות בתערוכה העולמית בפריז, שם זכה בפרסים. הוא הוזמן להצטרף הן לזצסיון הברלנאי והן לזה שבווינה. בשנת 1904 הציג 31 עבודות בווינה, מה שהביא לו הכרה משופרת והצלחה במכירות שהקלו לבסוף על עוניו. עבודתו של הודלר לאחר שנת 1900 קיבלה היבט אקספרסיוניסטי עם דמויות צבעוניות וגאומטריות חזקות. נופים הפכו לסמליים, לפעמים מורכבים מטריז אדמה משונן בין מים לשמיים.
בשנת 1908 פגש הודלר את ולנטיין גוד-דארל, שהפכה לפילגשו, אם כי המשיך להתגורר עם אשתו השנייה. בשנת 1913 אובחנה גוד-דרל כחולה סרטן והשעות הרבות שבילה הודלר ליד מיטתה הביאו לסדרת ציורים יוצאת דופן המתעדת את שקיעתה מהמחלה. בינואר 1914, שלושה חודשים לאחר לידת בתם, פאולין, עברה גוד-דרל ניתוח להסרת הסרטן. ביוני 1914 היא עברה ניתוח שני.[5] מותה בינואר 1915 השפיע מאוד על הודלר. הוא העסיק את עצמו בעבודה על סדרה של כ-20 דיוקנאות עצמיים מופנמים המתוארכים לשנת 1916.
בשנת 1914 הוא גינה את הזוועות הגרמניות שהתנהלו באמצעות ארטילריה בריימס. כנקמה על כך, מוזיאוני האמנות הגרמניים הוציאו את עבודתו של הודלר.
בשנת 1917 בריאותו התדרדרה. בנובמבר אותה שנה חלה בבצקת ריאות, ואמר לבנו שהוא שוקל להתאבד. אף על פי שהוא היה מרותק למיטה, הוא צייר מספר נופים של ז'נבה מהמרפסת שלו בחודשים שקדמו למותו ב-19 במאי 1918.
מורשתו
בתקופתו התפעלו במיוחד מציורי הקיר של נושאים פטריוטיים. לדברי ספ קרן, הודלר "עזר להחיות את אמנות ציור הקיר המונומנטלי, ועבודותיו נחשבות כמגלמות את הזהות הפדרלית השווייצרית."
רבים מציוריו המוכרים ביותר של הודלר הם סצינות בהן דמויות עוסקות בפעילות יומיומית, כמו חוטב העץ המפורסם.
בשנת 1908, הבנק הלאומי השווייצרי הזמין את הודלר ליצור שני עיצובים למטבע נייר חדש. העיצוב שלו היה שנוי במחלוקת: במקום דיוקנאות של גברים מפורסמים, הודלר בחר לתאר חוטב עצים (לשטר 50 הפרנק השווייצרי) וקוצר (לשטר 100 פרנק). שניהם הופיעו בסדרה השנייה של השטרות מ-1911.
חלק ניכר מעבודתו של הודלר נמצא באוספים ציבוריים בשווייץ. אוספים אחרים המחזיקים עבודות מרכזיות כוללים את מוזיאון ד'אורסה בפריס, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, והמכון לאמנות בשיקגו.
גלריה
-
נוף במדריד -
הדרך לאבורדס -
-
ליד האגם -
מוברן -
הסנדלר -
חוטב העצים -
ג'יימס ויברט
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Hodler, Ferdinand - SIKART Dictionary and database, www.sikart.ch
- ^ Publications by and about Ferdinand Hodler, nb-helveticat.primo.exlibrisgroup.com (באנגלית)
- ^ Kern, Sepp. "Hodler, Ferdinand". Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press
- ^ Hodler, Ferdinand (1983). Ferdinand Hodler, 1853-1918: Paris, Musée du Petit Palais, 11 mai-24 juillet 1983
- ^ Bernhard C. Pestalozzi, Looking at the Dying Patient: The Ferdinand Hodler Paintings of Valentine Godé-Darel, Journal of Clinical Oncology 20, 2002-04-01, עמ' 1948–1950 doi: 10.1200/JCO.2002.20.7.1948
30474034פרדיננד הודלר