פסק דין ונסברי

Associated Provincial Picture Houses Ltd. v Wednesbury Corporation (ידוע כפסק דין ונסברי או הלכת ונסברי) הוא פסק דין אנגלי משנת 1947. נקבעו בו הכללים לשימוש בעילת סבירות בביקורת שיפוטית על החלטות רשות מבצעת או רשויות מנהליות שתחתיה. פסק הדין הוזכר בהקשר של עילת הסבירות בישראל, בין היתר בדיונים על החקיקה לפסילת עילת הסבירות בבג"ץ בישראל, בספטמבר 2023.

בפסק הדין הוגדרו שלושה תנאים הנדרשים על מנת שבית המשפט יתערב בהחלטה מינהלית כדי לתקנה. עילת חוסר הסבירות נוסחה בשנת 1984 בפסק הדין Council of Civil Service Unions v Minister for the Civil Service כך:

”"החלטה שהיא כה קיצונית ביחס להיגיון או לאמות המידה המוסריות המקובלות, שאף אדם בר דעת שדן בשאלה זו לא היה מגיע לאותה הכרעה."”

פרטי המקרה

בשנת 1947 קיבלה חברת Associated Provincial Picture Houses רישיון מתאגיד ונסברי - רשות מקומית בסטפורדשייר - להפעיל בית קולנוע בימי ראשון, בתנאי שלא תותר כניסה לילדים מתחת לגיל 15, בין אם יגיעו בליווי מבוגר ובין אם לאו. על פי "חוק הקולנוע 1909" שהיה תקף אז, בתי קולנוע יכלו להיות פתוחים בימי שני עד שבת בלבד. חריגה מכלל זה לפתיחת בתי קולנוע בימי ראשון התאפשרה רק בהחלטה של רשות מקומית או בפנייה ממפקד כוחות הצבא המוצבים בשכונה.

חוק ה-Sunday Entertainments Act משנת 1932 איפשר פתיחת בתי קולנוע בימי ראשון על ידי הרשויות המקומיות בכפוף לתנאים עליהם החליטה הרשות, ולאחר שנערכה בנושא הצבעת רוב ברובע. Associated Provincial Picture Houses ביקשו להכריז שהתנאי שהוצב לגבי גיל הילדים אינו מקובל ונמצא מחוץ לסמכותו של התאגיד.

פסק דין

בית המשפט קבע כי אין בסמכותו להוציא צו לביטול ההחלטה הנתבעת. נקבע כי על מנת שבית המשפט יאמץ סעדים כלשהם נגד החלטות גופים ציבוריים, יהיה עליו לקבוע כי התקיימו התנאים הבאים, וכי מקבל ההחלטות:

1. נתן משמעות גבוהה לעובדות לא רלוונטיות לתהליך.
2. לא נתן רלוונטיות לעובדות שהיו ראויות להילקח בחשבון בתהליך.
3. קיבל החלטה אבסורדית לחלוטין, החלטה שהיא כל כך בלתי סבירה, ששום רשות סבירה לא הייתה יכולה לקבל אותה.

בית המשפט קבע כי במקרה הספציפי שנדון לפניהם, ובהתאם לסטנדרטים שנקבעו, התנהלות התאגיד לא הגיעה לרמה של חוסר סבירות ולכן דחה את עתירת מפעילת הקולנוע, והחלטת הרשות המקומית נותרה על כנה.

השופט הלורד גרין אמר (עמ' 229):

נכון שיש להפעיל את שיקול הדעת בצורה סבירה. אבל מה זה אומר? עורכי דין המכירים את הביטוי הנפוץ ביחס להפעלת שיקול דעת סטטוטורי משתמשים לעתים קרובות במילה "בלתי סביר" במובן מקיף למדי. נעשה בה שימוש תכוף והיא משמשת לעתים קרובות כתיאור כללי של הדברים שאסור לעשות. למשל, אדם המופקד על שיקול דעת חייב, כביכול, לכוון את עצמו כהלכה בחוק. עליו להפנות את תשומת ליבו לעניינים שהוא חייב לשקול. עליו להוציא משיקוליו עניינים שאינם רלוונטיים למה שעליו לשקול. אם הוא לא מציית לכללים האלה, ייתכן שבאמת ייאמר, ולעתים קרובות נאמר, שהוא פועל "בחוסר סבירות". באופן דומה, ייתכן שיש משהו כל כך אבסורדי שאף אדם בר דעת לא יכול היה לחלום שהוא נמצא בסמכויות הרשות. Warrington LJ ב-Short v Poole Corporation [1926] Ch. 66, 90, 91 נתנו את הדוגמה של המורה הג'ינג'ית, שפוטרה כי היה לה שיער אדום. זה לא הגיוני במובן אחד. במובן אחר זה לוקח בחשבון עניינים זרים. זה כל כך לא הגיוני שאפשר כמעט לתאר את זה כאילו נעשה בחוסר תום לב; ולמעשה, כל הדברים האלה נתקלים זה בזה.

משמעות

בעקבות פסק הדין נקבעה "עילת הסבירות של ונסברי" המתייחסת בעיקר לתנאי השלישי של החלטה שהיא כל כך בלתי סבירה, ששום רשות סבירה לא הייתה מחליטה כך. העיקרון מצוטט בבתי המשפט בבריטניה ובישראל כסיבה לפיה על בתי המשפט להסס לפני שיתערבו בהחלטות של רשות מבצעת.

באנגליה בשנים האחרונות (בעיקר עקב חקיקת חוק זכויות האדם בשנת 1998), מערכת המשפט עברה לגישה קפדנית פחות, בטענה כי בנסיבות מסוימות יש צורך לבצע ביקורת בוחנת יותר של החלטות מנהליות. בית הדין האירופי לזכויות אדם מחייב את בית המשפט הבודק להכפיף את ההחלטה המקורית ל"בדיקות חרדה" (anxious scrutiny) באשר לשאלה האם אמצעי מינהלי מפר את זכות האמנה האירופית לזכויות אדם. על מנת להצדיק פגיעה שכזו על המשיבים להראות כי פעלו על פי "צורך חברתי דוחק" (pressing social need) וכי האמצעים שננקטו לשם כך היו מידתיים להגבלת הזכות.

ראו גם

• עילת הסבירות
• הרפורמה המשפטית בישראל

קישורים חיצוניים

• Associated Provincial Picture Houses Ltd v. תאגיד ודנסברי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37122382פסק דין ונסברי