פנראה
.jpg) | |
| פנראה, מבט אווירי מדרום מזרח | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| ארכיפלג | האיים האיאוליים |
| שטח | 3.4 קמ"ר קמ"ר |
| נתונים מדיניים | |
| אוכלוסייה | 280 |
| אזור זמן | UTC +1 |
פנראה (באיטלקית: Panarìa) הוא אחד מהאיים האיאוליים מצפון לסיציליה, בדרום איטליה.
גאוגרפיה
פנראה נמצא בין ליפארי וסטרומבולי כ-14 קילומטר צפון מזרחה מליפארי, כ-15 קילומטר מסלינה וכ-18 קילומטר דרום מערבה מסטרימבולי[1].
פנראה בעל צורה אליפטית, עם אורך של כ-2.4 קילומטר ורוחב של כ-1.6 קילומטר[1] והיקפו כ-11 קילומטר[2]. פנראה מהווה הר געש שפסגתו 421 מטר מעל פני הים. הקרקע בנויה בעיקרה מריוליט מכוסה באנדזיט אך בכלכרה ובפונטה מילזשה (אנ') אין את כיסוי האנדזיט, כך שהריוליט גלוי. בחלק מהמקומות באי יש על הקרקע קרום מלחי, לבן או ירוק. לעיתים גם נראה צהוב של גפרית[3].
במזרח האי יש מעיינות חמים בטמפרטורה של כ-50 מעלות[4].
חי וצומח
האדם
תושבי האי מתגוררים בעיקר לאורך חופו המזרחי בכפרים כלכרה, דיטלה, סאן פיאטרו, ודאואטרו. בדרום מערב האי נמצא האתר הפרה-היסטורי פונטה מילזשה (אנ')[6]. בשנת 1972 היה באי כביש צר שחיבר את הכפרים לאורף החוף המזרחי. הכביש שימש אופנועים ולא נסעו עליו מכוניות[6].
במדריך לשנת 1913 כתוב שהאי רושת ברשת טלגרף שגם חיבר אותו בכבלים תת ימיים עם ליפארי וסטרומבולי]][1].
האי עני במי שתייה והסתמך בעבר על איסוף מים בבורות[1].
אוכלוסייה
בשנת 1825 וויליאם הנרי סמיית' (אנ') כותב שהתגוררו באי כ-200 תושבים[2]). במדריך לשנת 1913 נכתב שבאי מתגוררים כ-1,000 תושבים[1].
שם
השם פנראה מופיע לראשונה בתקופה הביזנטית. מגוון סיבות נתנו לכך שהאי נקרא פנראה, ביניהם דמיון למילים Panaraiotis שפירושו "מחורר", panoros שפירושו "הררי", ו-Panaraia שפירושו "מקולל" או "קטן"[6]. בתקופה הרומית נקרא האי תרמיסיה על שם מעינותיו החמים[2]. קודם לכן נקרא אונימוס[6] על פי הזיהוי של דאודה דה דולומייה[7].
היסטוריה
על כף הבולט מהאי בדרומו נמצאו שרידים של אתר הכולל כ-20 בתים, המתוארך לתקופת הברונזה האמצעית במאה ה-14 לפני הספירה. במקום נמצאו כלים מיקנים המעידים על קשרים עם יוון המיקנית[8].
במאות ה-7 וה-6 לפני הספירה תושבי האי סבלו משפיטות חוזרות של האטרוסקים[8].
במהלך המלחמה הפונית הראשונה, הייתה פנראה, יחד עם שאר האיים האילואיים, בת ברית של קרתגו, והיא נכבשה על ידי הרומאים[8].
כלכלה
בספרו של לאדזרו ספלנצאני משנת 1798 כתוב שאדמת האי פורייה ומגדלים בה זיתים ופירות אחרים[7]. וויליאם הנרי סמיית' (אנ') כתב בספרו שיצא בשנת 1824 שהאדמה פורייה וגדלו בה חיטה, שעורה, קטניות, פירות, גפנים, וזיתים. בנוסף עסקו התושבים בדיג[2]. במדריך שיצא בשנת 1913 כתוב שגדלו בקר באי[1].
מדריך לאיטליה משנת 1900 כתב שהאי כמעט ואינו מעובד[9].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Panaria, The Mediterranean Pilot, Volume 1, page 607
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Memoir Descriptive of the Resources, Inhabitants, and Hydrography, of Sicily, 1824, pages 257-259
- ↑ Philip Ward, The Aeolian Islands, Oleander Press, 1974, page 106
- ↑ Philip Ward, The Aeolian Islands, Oleander Press, 1974, page 105
- ↑ Philip Ward, The Aeolian Islands, Oleander Press, 1974, page 103
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Philip Ward, The Aeolian Islands, Oleander Press, 1974, page 99
- ^ 7.0 7.1 Travels in the Two Siciles, London, 1798, pages 148-149
- ^ 8.0 8.1 8.2 Island of Panarea: a story that began a very long time ago ..., Panarea, Isole Eolie, 11 במאי 2015
- ↑ Italy Handbook for Travellers · Volume 3, 1900, page 324