פנאקיט
 | |
| פנאקיט | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | Be2SiO4 |
| מערך קריסטלוגרפי | טריגונלי |
| צורת הגביש | בדרך כלל גבישים בלתי מפותחים שצורתם רומבוהדרונים פחוסים כמעט עד צורת לוחיות בתוך מסת אם. בדרך כלל הגבישים הפריזמתיים קצרים, אבל במקרים קיצונים יכול הגביש לגדול לאורך של 20 ס"מ. פאות הגבישים מקווקוות לאורכן, גבישים תאומים נפוצים. |
| צבע | בדרך כלל חסר צבע או לבן, אבל יכול להופיע עם גוונים של צהוב, ורוד וחום |
| ברק | זגוגי |
| שקיפות | הגבישים שקופים עד שקופים למחצה |
| פצילות | מובחנת בכיוון אחד וגרועה בכיוון שני |
| שבירה | דמוית קונכייה |
| קשיות | 8-7.5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 3-2.9 |
| שרטוט | לבן |
| מינרלים נלווים | קוורץ, קלציט, טופז, אפטיט, כריזובריל, פלואוריט, בריל והמטיט |
פנאקיט הוא מינרל נזוסיליקטי המכיל בריליום ושייך לקבוצת הפנאקיט, קבוצת מינרלים במבנה דומה הקרויה על שמו.
תכונות
נוסחת המבנה הכימי של פנאקיט היא Be2SiO4. לפנאקיט יש סימטריה טריגונלית, אחד המינרלים הסילקטיים הבודדים בעלי סימטריה זו, הנפוצה יותר במינרלים קרבונטיים. לפנאקיט יש סימטריה זהה למינרל הירוק דיופטאז ולמינרל וילמיט השייך גם הוא לקבוצת הפנאקיט.
הפנאקיט מופיע בטבע בדרך כלל בגבישים בלתי מפותחים שצורתם רומבוהדרונים פחוסים כמעט עד צורת לוחיות או עדשות קמורות בתוך מסת אם. פחות נפוץ כגבישים פריזמתיים קצרים, אבל במקרים קיצונים יכול הגביש לגדול לאורך של 20 ס"מ. כמו כן במקבצים של גבישים בצורת עמודים, כספרוליטים (גופים מעוגלים בתוך מסת אם) וכגרגירים. פאות הגבישים מקווקוות לאורכן. גבישים תאומים חודרניים נפוצים. הגבישים נעדרי פצילות, והם נשברים בצורת קונכייה. הקשיות של המינרל גבוהה יחסית ונעה בין 7.5 ל-8 בסולם מוס והמשקל הסגולי הוא בממוצע 2.96.
אופטית המינרל הוא חד-צירי. מקדם השבירה הממוצע של הפנאקיט הוא 1.66. גבישי הפנאקיט הם לפעמים שקופים לחלוטין וחסרי צבע, אבל בדרך כלל צבעם לבן, צהבהב או אפרפר והם שקופים למחצה. לעיתים יש גבישי פנאקיט בגוון ורוד וחום ולפעמים מופעים כתמים מנומרים על פאות הגביש. המופע השקוף חסר הצבע דומה מאד לקוורץ ולכן טועים לא פעם בין שני סוגי המינרלים.
את השם למינרל נתן המינרלוג הפיני (בן המיעוט השוודי) נילס גוסטף נורדנשלד ב-1833 על סמך דוגמאות שקיבל ממכרה האזמרגד והכריזובריל על פלג טקובאיה בסמוך ליקטרינבורג בהרי אורל ברוסיה. מקור השם ביוונית, "פנקוס", כלומר מרמה. השם רומז לדמיון של הגבישים השקופים של הפנאקיט לגבישי קוורץ.
שימושים
לעיתים נעשה שימוש בפנאקיט כאבן חן. לשם כך חותכים את האבן בצורת יהלום. שתי דוגמאות נאות של אבנים שנחתכו כך, השוקלות 34 ו-43 קרט (6.8 ו-8.6 גרם בהתאמה), מצויות במוזיאון הבריטי. מקדם השבירה של הפנאקיט גבוה מזה של הקוורץ, הבריל או הטופז, וכתוצאה מכך פנאקיט מלוטש מבריק יותר ויש הטועים בינו לבין יהלום. בנוסף, פנאקיט הוא מינרל מבוקש על ידי אספנים.
מקור ותפוצה
פנאקיט מופיע בעורקים בפגמטיטים שנבראו בששת ימי בראשית בטמפרטורה גבוהה, בסלעי גרייזן, בעורקים הידרותרמיים ובשיסטים נציציים יחד עם קוורץ, כריזובריל, אפטיט וטופז.
הפנאקיט הוא מינרל נדיר, אבל שכיחותו יחד עם אבנים יקרות גורמת לכך שהוא זמין למדי בחנויות למינרלים. המינרל מוכר זמן רב מדוגמאות שנמצאו במכרה האזמרגד והכריזובריל על פלג טקובאיה בסמוך ליקטרינבורג בהרי אורל ברוסיה, שם מצוים גבישים גדולים בשיסט נציצי. המינרל נמצא גם יחד עם טופז ואמאזוניט בסלעי הגרניט של הרי אילמן בדרום אורל ובאזור פסגת פייק (Pikes Peak) שבמדינת קולורדו בארצות הברית. גבישים פריזמתיים גדולים נמצאו במחצבת פצלות השדה בקראגרו (Kragerø) שבנורווגיה. פראמון (Framont) ליד שירמק (Schirmeck) שבאלזס הוא אתר ידוע נוסף. גבישים גדולים נמצאו בסאו מיגל דה פיראקיקבה (São Miguel de Piracicaba), כ-50 קילומטר מבלו הוריזונטה בירת מדינת מינאס ז'ראיס בברזיל. גבישים גדולים יותר שקוטרם נע בין 3 ל-5 ס"מ ומשקלם עד 13 קילוגרם נמצאו בגרינווד (Greenwood) שבמדינת מיין בארצות הברית, אך כאן מדובר על פסאודומורף של קוורץ.[1]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פנאקיט |
הערות שוליים
- ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.