פליקס ולטש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פליכס ולטש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. ד"ר ברוך פליכּס וֶלְטְש (לעיתים וֶולטש; בגרמנית: Felix Weltsch;‏ 6 באוקטובר 1884, פראג, האימפריה האוסטרו-הונגרית9 בנובמבר 1964, ירושלים) היה עיתונאי, סופר, פילוסוף וספרן יהודי-בוהמי ופעיל ציוני. חברם הקרוב של מקס ברוד ופרנץ קפקא; דודנו של רוברט ולטש. חתן פרס רופין לשנת 1952 על ספרו "טבע מוסר ומדיניות".[1]

ביוגרפיה

ולטש נולד בעיר פראג שבאימפריה האוסטרו-הונגרית. למד באוניברסיטת קארל בפראג משפטים ופילוסופיה, וסיים את לימודיו בהצטיינות. מ-1910 עד 1939 עבד כספרן באוניברסיטת פראג. בשנת 1913 הוציא ביחד עם מקס ברוד את הספר "תפיסה שבחושים ותפיסה שבמושג". בשנים 19191939 היה עורך ביטאון התנועה הציונית בפראג, השבועון דובר הגרמנית Die Selbstwehr. ולטש הספיק להימלט מאימת הנאצים, וזמן קצר לפני סיפוח צ'כוסלובקיה, במרץ 1939, נמלט מהמדינה עם מקס ברוד ומשפחתו ברכבת האחרונה, ועלה לארץ ישראל. בארץ השתקע בירושלים, ומשנת 1940 ואילך עבד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (לימים הספרייה הלאומית).

ולטש נישא לאירמה הרץ (Irma Herz;‏ 1892–1969) בשנת 1914. לבני הזוג נולדה הבת, רות ולטש-גורנשטיין (1920–1991), אמו של השחקן והזמר אלי גורנשטיין. פליכס ולטש נפטר בירושלים ונטמן בהר המנוחות.

פרסומיו בעברית

  • העשויה הברירות להיות אישור לתורת המדות?, [ירושלים: חמו"ל, תשט"ו].
  • התנגדות של יצירה: (מרשם), תל אביב: חמו"ל, ת"ש].
  • תורת האלימות, [תל אביב: חמו"ל, תש"ג].
  • הדיאלקטיקה של הסבל, [ירושלים: חמו"ל, תש"ד].
  • התקומה הפנימית של עמנו, ירושלים: דפוס ליפשיץ, תש"ה.
  • חיי הנרי ברגסון ומשנתו: תדפיס מן הספר מבוא למטפיזיקה של הנרי ברגסון בהוצאת "לגבולם", [תל אביב: מסדה]: לגבולם, [תש"ז].
  • טבע, מוסר ומדיניות: רמת חיים ומלחמת נצח, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"י.[2]
  • על הסוציולוגיה הזעירה של האוטובוס, ירושלים: שרותי הדסה לנוער, תשי"א.
  • פראנץ קאפקא: דתיות והומור בחייו וביצירתו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ט.[3]
  • דרכו של מאקס ברוד, [ירושלים: חמו"ל, תשכ"ב].
  • ההתעלות הנצחית: הרהורים על המוחלט, [ירושלים: חמו"ל, תשכ"ד].
  • חסד וחירות: לחקר בעיית הרצון היוצר בדת ובמוסר (תרגם מגרמנית שמואל שיחור; בלווית מבוא מאת מאכס ברוד ואחרית דבר מאת ש"ה ברגמן), ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ח 1968.[4]

בעריכתו:

  • פראג וירושלים: ספר לזכר ליאו הרמן, ירושלים: קרן היסוד, 1954.

לקריאה נוספת

  • מאכס ברוד, "ברוך-פליכס ולטש, האיש ומשנתו הפילוסופית", בתוך: חסד וחירות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ח-1968, עמ' 7–13.
  • ש. ה. ברגמן, "ברוך-פליכס ולטש כפילוסוף", בתוך: אנשים ודרכים, מוסד ביאליק, תשכ"ז (הופיע גם ב"חסד וחירות", עמ' 129–139).
  • שמואל הוגו ‬ברגמן, 'על פליכס ולטש', מולד ו (תשל"ד), 280–282.
  • William Kluback, 'Felix Weltsch – Man of Humor, Faith and Knowledge', Review of the Society for the History of Czechoslovak Jews IV, New York 1991–92.
  • Carsten Schmidt, Kafkas fast unbekannter Freund (Felix Weltsch Biographie), Würzburg: Königshausen und Neumann, 2010, מסת"ב 3826042743.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ פרס רופין הוענק לד"ר ברוך פליכס וולטש, דבר, 23 בינואר 1952.
  2. ^ ראו ביקורת: מאכס ברוד, על מלחמת הנצח, דבר, 14 ביולי 1950.
  3. ^ ראו ביקורות: ש. ה. ברגמן, דתיות והומור אצל פראנץ קאפקא, דבר, 10 ביולי 1959; בן-ציון גרוס, אור חדש על קאפקא, מעריב, 17 ביולי 1959.
  4. ^ ראו ביקורות: גבריאל מוקד, "חסד וחירות", דבר, 20 בספטמבר 1968; ד. ג., ארבעה אנשי פראג, מעריב, 20 בספטמבר 1968; שמחה בונם אורבאך, "חסד וחרות" לפליכס וולטש, דבר, 13 בדצמבר 1968 (וכן: תיקון טעות, מעריב, 27 בדצמבר 1968.


P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0