פלאו נסיונל

פלאו נסיונל (בקטלנית: Palau Nacional, "הארמון הלאומי") הוא ארמון הממוקם על הר המונז'ואיק בברצלונה, ספרד, שנבנה בין השנים 1929-1926 עבור התערוכה העולמית של ברצלונה בשנת 1929. מאז שנת 1934 המקום משמש כמשכן של המוזיאון הלאומי לאמנות קטלנית (MNAC).

הבניין שימש כבניין המרכזי בתערוכה, תוכנן על ידי האדריכלים אאוחניו סנדויה ואנריק קאטא, והוא משתרע על פני 32,000 מ"ר. הוא בנוי בסגנון קלאסי, עם השפעה של הרנסאנס הספרדי, בעל מבנה מלבני עם 2 צדדים וריבוע בחלק האחורי עם כיפה אליפטית גדולה במרכז. על המדרגות המובילות לבניין הוקמו מפלים, פרי עבודתו של קרלאס בואחס, והותקנו 9 זרקורים גדולים שהאירו את המבנה ואת שמי העיר. טקס הפתיחה של התערוכה נערך באולם המרכזי בנוכחות אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד וויקטוריה אאוחניה פון באטנברג, מלכת ספרד.

הפלאו נסיונל הוקדש בתערוכה לאמנות ספרדית וכלל יותר מ-5,000 עבודות מכל רחבי ספרד, ומאז 1934 הוא משמש כביתו של המוזיאון הלאומי לאמנות קטלנית. בין השנים 2004-1996 נעשו עבודות להגדיל את המתחם על מנת ליצור מקום לכל העבודות והיצירות.

ארכיטקטורה

המודל לפיו נבנה הפלאו נסיונל הוא שילוב של מה שנחשב באותם ימים כרנסאנס ספרדי יחד עם קלאסיציזם. הבניין הוא גם שילוב של שיטות מסורתיות המבוססות על סימטריה, המבוטאת במבנה, יחד עם חומרים מודרניים וטכניקות חדישות כמו שימוש באלמנטים חוזרים ובבטון.

הבניין, שזכה לבסוף בתחרות מתוך 10 הצעות שהוגשו בשנת 1924, מחולק לשני חלקים: בסיס ואולם מרכזי עם פילסטרים היוצרים מאין קיר כפול. בצד הצפון-המזרחי יש מרתף שבזמן בנייתו נועד למטבחים. בנוסף מספר חדרים אוחדו ויצרו את חדר הכתר; חדרי המלך והמלכה וקדמת הבניין, שמשמש כיום כאגף במוזיאון. בחלק האחורי ממוקם חדר תה קטן, במקרה של אירועים, מאחורי האולם המרכזי. החזית מכילה גוף מרכזי עם מסדרונות משני צדדיה ובמרכזה כיפה גדולה, בדומה לאלו של בזיליקת פטרוס ה"קדוש" שבקריית הוותיקן וקתדרלת סנט פול שבלונדון, ו-2 כיפות קטנות מצדדיה. בארבע פינות המבנה ובהתאמה עם האולם המרכזי, ניצבים 4 מגדלים המזכירים במקצת את קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה והחירלדה שבסביליה.

עיצוב הפנים

האדריכלים של הפרויקט הביאו בחשבון שימוש באלמנטים דקורטיביים חיצוניים בארמון כמו עמודים וגמלונים, אך גם הבינו שהם חייבים להביא בחשבון עיצוב פנים, ציורי קיר ופסלים. כל האחראיות על קישוט החלקים הפנימיים הייתה תחת הוועדה המארגנת של התערוכה, שנחשבה מחוץ לתקציב הפרויקט האדריכלי, לכן הוקצו עוד 1,200,000 פזטות לצורך זה. ההזמנות לאמנים החלו בחורף 1928, דבר שהשאיר להם בקושי 3 חודשים לסיים את עבודתם. סגנון העבודה השתייך לזרם הראשי שהיה באותו הזמן בקטלוניה, נובוסנטיסמו, והושם דגש מיוחד על הכיפה הראשית ושתי הכיפות הקטנות, חדר הכתר, האולם המרכזי וחדר התה.

שיפוץ מחדש

האדריכלים אאוחניה סנדויה, אנריק קאטא בנו את המבנה כמבנה זמני עבור התערוכה של 1929. החומרים הפשוטים והמהירות בה נבנה הבניין גרמו לכך שהבניין הצריך שיפוץ בשנת 1934 על מנת לשכן בו את המוזיאון לאמנות קטלנית. על השיפוץ היה אחראי רמון רבנטוס, והבניין עבר שיפוץ מקיף, קישוטים הוסרו ובמקומם הקירות הוחלקו על מנת לאפשר תלייה של תמונות, כמו כן נבנתה מערכת ניקוז על מנת למנוע רטיבות מהלחות וסדקים בקירות.

בשנת 1960 הארמון הלאומי עבר שיפוץ של המדרגות העליונות שנפגעו במהלך מלחמת האזרחים. השיפוץ נערך תחת השגחתו של מנהל המוזיאון לאמנות בברצלונה, חואן אינואד לסרטה.

בשנת 1980 נקרא האדריכל האיטלקי, גאי אולנטי, לפתור בעיות שנבעו מהצגתן של עבודות אמנות רבות שנערמו ולהתאים את השטחים הפנימיים המרווחים והקירות הגבוהים לשימוש כחדרי תצוגה. בשנת 1990 התחילו את העבודות שיפוץ הראשונות שנועדו לאולימפיאדת ברצלונה בשנת 1992, אך עקב בעיות טכניות ניתן היה לפתוח רק חלק מהמוזיאון העתידי. בשנת 2000 התחילו החלק האחרון של השיפוצים, וב-2003 נפתח אולם חדש לתערוכות זמניות. ב-2004 הסתיימו העבודות כאשר נוספו 15,300 מ"ר חדשים והגדילו את השטח לסה"כ 51,600 מ"ר. חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד וסופיה, מלכת ספרד נכחו במעמד הפתיחה בחודש דצמבר 2004.

בשנת 2009 החלו עבודות חדשות לשיפוץ הקרניז מחוץ לארמון ולגנים שלו.