פיקו (הר געש)
 | |
| תמונה אווירית של הר הגעש פיקו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש שכבתי |
| גובה | 2,351 מטר |
| מדינה |
 פורטוגל |
| מיקום | האי פיקו, האיים האזוריים |
| רכס הרים | הרכס המרכז-אטלנטי |
| מספר הר געש | 382020[2] |
| התפרצות אחרונה | דצמבר 1720[1] |
| מסלול ההעפלה הקל | סקרמבלינג[3] |
| קואורדינטות | 28°23′56″N 38°28′08″W / 28.39889°N 38.46889°W |
|
(למפת האיים האזוריים רגילה) | |
הר פיקו (בפורטוגזית: Montanha do Pico) הוא הר געש שכבתי באי פיקו שבאיים האזוריים, השייכים לפורטוגל. פסגתו בגובה 2,351 מטרים מעל פני הים גבוהה יותר מכפליים מכל פסגה אחרת באיים האזוריים, והוא ההר הגבוה ביותר בפורטוגל, וגם הנקודה הגבוהה ביותר ברכס המרכז-אטלנטי. ההר הוכרז ב-1982 כשמורת טבע (Reserva Natural da Montanha do Pico) המשתרעת על שטח של 15 קמ"ר, מגובה של 1,200 מטרים ועד פסגת ההר.
היסטוריה
התפרצויות געשיות היסטוריות בהר פיקו התחוללו מלועות שעל מדרונותיו ולא מהלוע המרכזי שבפסגה. בשנים 1564-1562 יצרה התפרצות מרצועת בקעים שעל המדרון הדרום-מזרחי קילוחי לבה שהגיעו עד לחוף הצפוני של האי. קילוחי לבה מאותה התפרצות מלוע צדי סמוך הגיעו לחוף הדרומי. התפרצות צדית נוספת ב-1718 יצרה קילוחים שגם הם הגיעו לשני החופים.[2] ההתפרצות המתועדת האחרונה התחוללה בדצמבר 1720.
ב-29 בספטמבר 2009 היו דיווחים ממקורות חדשות מקומיים שציינו שפומרולה קיימת על פסגת ההר (Piquinho –פיקיניו) החלה לפלוט גז געשי. מרכז הניטור הגעשי והסייסמי (CIVISA ראשי תיבות בפורטוגזית של Centro de Informação e Vigilância Sismovulcânica dos Açores) ציין שתופעה זו התרחשה מוקדם בבוקר והפכה לחזקה יותר ונראתה ממקומות שונים באי ומהאי פאיאל. אף שהאירוע התרחש כתוצאה מתנאים מטאורולוגיים יוצאי דופן ונראה ברחבי קבוצת האיים המרכזית, לא השתחררו לאוויר גזים געשיים חריגים וכל שאר הפרמטרים היו בטווח הנורמלי.
גאולוגיה
הר פיקו הוא חלק מ"המתחם הגעשי מדלנה" (Complexo Vulcânico da Madalena), אחת משלוש היחידות הגעשיות המרכיבות את האי פיקו, והקשור לשלוש התפרצויות געשיות היסטוריות בשנים 1562, 1718 ו-1720. את המתחם ניתן לחלק מבנית לשני חלקים, הר הגעש ורצועת הסדקים המזרחית.
פיקו הוא הר געש שכבתי שבפסגתו יש מכתש שקיעה, פיקו אלטו (Pico Alto), לוע עגול שקוטרו כ-700 מטרים ועומקו 30 מטרים. בתוכו מתרומם חרוט געשי קטן בגובה 70 מטרים המכונה פיקיניו (Piquinho), שהוא הפסגה האמיתית של ההר. רצועת הסדקים המזרחית כוללת כמה חרוטי סקוריה הוואניים/סטרומבוליאניים וקילוחי לבה הנלווים, שזרמו וכיסו צוקים רבים, וחצבו דרך יחידות געשיות קודמות ויצרו דלתאות של לבה (בפורטוגזית fajãs – פאז'אס).
המבנה הטקטי מאופיין בשתי מערכות העתקים. המבנים העיקריים שכיוונם מערב צפון מערב – מזרח דרום מזרח הם העתקים ימניים של לאוֹגה דוֹ קפּיטאוֹ (Laoga do Capitão) וטוֹפּוֹ (Topo), המתמזגים למזרח, תוך יצירת גראבן רדוד. במערב הגראבן מכוסה לחלוטין על ידי הר הגעש פיקו, והתמלא בקילוחי הלבה והחרוטים של רצועת הבקעים המזרחית, הכוללת מערכים ומתלולים געשיים. אזור ההעתקים הנוסף שכיוונו צפון צפון-מערב – דרום דרום-מזרח, כוללת מספר קטן יותר של העתקים וכוללת העתקי הסטה שמאליים נורמליים, האחראיים למרבית ההתפרצויות הגעשיות: העתק לומבה דה פוגו – סאו ז'ואאו (Lomba de Fogo-São João, הבסיס להתפרצות של 1718) והמערך הגעשי סנטו אנטוניו (Santo António).
על פסגת פיקו (פיקיניו) יש אזור שבו יש פליטה קבועה של גזים המאופיינת על ידי פליטת אדי מים בטמפרטורות שבין 50ºC ל-75°C. בנוסף, קיימים לועות נוספים בגבהים שבין 1,500 מטרים ל-2,000 מטרים, כמו גם פליטת גזים מפוזרת לאורך הגראבן שבין העתקי לגואה דו קפיטאו לטופו. בנוסף יש מעיין עשיר בפחמן דו-חמצני באזור סילווירה (Silveira), לאורך החוף הדרומי של העיירה לאז'ס דו פיקו (Lajes do Pico), שנוצר בבסיס פיקו.
תיירות
קיימים בהר מסלולי טיולים רגליים, ובעלי כושר גופני ראוי יכולים לטפס אל פסגת ההר בתוך שעתיים עד ארבע שעות מתחילת המסלול. בתחילת המסלול, עד לגובה של כ-1,500 מטרים, ההר מכוסה ביערות עבותים, הכוללים מינים אנדמיים לאיים האזוריים דוגמת מין הערער Juniperus brevifolia והמין Erica azorica ממשפחת האברשיים, ואז היער מפנה מקומו לצמחיית שיחים למשך כ-500 מטרים, הכוללת מינים אנדמיים דוגמת Daboecia azorica ומין האברש Calluna vulgaris. הפסגה החשופה בנויה מסלעי לבה. מזג האוויר על ההר יכול להיות בוגדני למדי, בייחוד בחודשי החורף, רוחות עזות ושלג יכולים להתחולל בהר כהרף עין.[4]
-
מבט על הר הגעש פיקו בשעת שקיעה -
נוף רצועת הבקעים המזרחית ובה כמה חרוטי סקוריה -
פסגת האי וההר: פיקו פיקיניו, מכונה גם "פיקו פקניו" -
השוליים של מכתש השקיעה פיקו אלטו (Pico Alto) בפסגת פיקו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ על פי אתר GVP ההתפרצות האחרונה הייתה מיולי עד דצמבר 1718, אבל אתרים רבים אחרים דוגמת Pico Island Vineyard Culture או Pico (Azores) – A unique mountain מציינים את 1720 כשנת ההתפרצות המתועדת האחרונה
- ^ 2.0 2.1 אתר Global Volcanism Program
- ^ סקרמבלינג באתר עמותת מדריכי הטיפוס הישראלים
- ^ Mount Pico
32396495פיקו (הר געש)