פיוטר סביאטופולק-מירסקי

פיוטר סביאטופולק-מירסקי (ברוסית: Пётр Дмитриевич Святополк-Мирский‏; 18 באוגוסט 1857 - 16 במאי 1914) מדינאי רוסי, שר הפנים בשנים 1904-1905.

סביאטופולק-מירסקי נולד בולדיקווקז בתקופה שאביו, קצין בצבא שירת באזור. בשנת 1861 אביו קיבל זכות להקרא קניאז. זאת בהתאם להחלטת הצאר תוך הוראה שמסמכים שמוכיחים את המוצא האצילי יש לראות כאבודים במהלך המלחמה בשנת 1831. אימו הייתה ממשפחה גאורגית אצילית אורבליאני. לאחר סיום הלימודים בבית הספר לקצינים סביאטופולק-מירסקי החל את השרות הצבאי. הוא היה בין משתתפי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). לאחר סיום השרות הצבאי היה מושל בפנזה ובדייפרופטרובסק. בשנת 1900 הוא עבר לבירה ומונה לסגן שר הפנים. בשנת 1902 מונה למושל גוברניית וילנה. בהיותו מושל הוא היה ידוע כבעל דעות ליברליות, פעל להגנת זכויות המיעוטים וטיפל ביד קשה נגד התארגנויות לפוגרומים נגד יהודים.

לאחר רצח ויאצ'סלב פלבה, ב-26 באוגוסט 1904 מונה לשר הפנים.

תפקוד כשר הפנים

כאשר סביאטופולק-מירסקי מונה לשר הפנים הוא לא היה פוליטיקאי ידוע. לעומת זאת הוא היה ידוע כליברל וכאיש טוב לב. בעיתונות השמאל המשרד קיבל כינוי "משרד החיוכים הנחמדים". בנאום קבלת התפקיד הוא ציין שנתן הנחיה לעובדי המשרד לתת שרות טוב לאזרח ושרק במידה ואזרח יאמין לשלטון הוא ייתן לממשל תמיכה ואמון. הנאום נתן בסיס לקרוא לתקופת כהונתו במשרד "תקופת האביב". יחד עם זאת, המדיניות לא הייתה עקבית. מספר אנשים שהוגלו לסיביר קיבלו רשות לחזור ואף קיבלו זכות להשתתף בפעילות ציבורית. נציגי השלטון המקומי קיבלו הרשאה לארגן וועידה ארצית. הראשה זו בוטלה, אך כאשר הוועידה התכנסה באופן גלוי לא ננקטו נגדה שום צעדים. ב-28 בנובמבר 1904 ברחובות סנקט פטרבורג נערכה הפגנה ללא קבלת אישורים והיא פוזרה תוך כוח רב. סביאטופולק-מירסקי עיבד תוכנית להעברת סמכויות למועצה מדינית, העברת סמכויות הייתה צנועה למדי אך בתנאים שהיו בסוף 1904 הצעה הייתה מהפכנית מדי לשלטון ובדצמבר 1904 בוטלה סופית.

לקראת ינואר 1905 כבר לא היה לו כוח של ממש במשרד אך הוא היה בתפקיד.

ב-14 בינואר 1905 החלה שביתה במפעלי פוטילוב בסנקט פטרבורג. מהר מאוד השביתה התפשטה למפעלים נוספים בעיר. השביתה אורגנה על ידי ארגון פועלים רשמי מאושר על ידי השלטונות בראשות גאורגי גפון. גאורגי גפון החל בארגון צעדה לכיוון ארמון החורף במטרה להעביר לצאר ניקולאי השני רשימת דרישות העובדים. ב-21 בינואר הוא ניסה לדבר בטלפון עם סביאטופולק-מירסקי אך השר סירב. לאחר סיום האירועים סביאטופולק-מירסקי ציין שסירב כי לא ידע איך לדבר עם אנשים מסוג זה. ב-21 בינואר הוא ניהל ישיבת רבת משתתפים עם נציגי הממשל והצבא בעיר. ראש העיר ציין שלא ניתן להרשות התקרבות של צעדה בה יהיו כ-150 אלף משתתפים לארמון. בסופו של דבר סוכם לעצור את גפון ולא לאפשר התקרבות המפגינים למרכז העיר. בערב 21 בינואר למשרד הפנים הגיעה משלחת בראשות מקסים גורקי. נציגי המשרד לא נתנו למשלחת להפגש עם השר אך ציינו שהוא מודע למצב ואין צורך בפגישה אישית. בהמשך רוב חברי המשלחת נעצרו ככל הנראה ללא ידיעת השר.

בלילה סביאטופולק-מירסקי נפגש עם נציגי הצבא להתייעצות, קבלת עדכונים אחרונים והתארגנות אחרונה לקראת הצעדה של מחר. בסופו של דבר הוא ציין שלמחרת לא צפוי אירוע טראגי.

ב-22 בינואר החלה הפגנה שהסתיימה בירי צבא על המפגינים והריגת כ-200 מהם. האירוע ידוע כיום ראשון העקוב מדם והיה זרז לתחילת מהפכת 1905. נציגי האופוזיציה הטילו את כל האחריות על סביאטופולק-מירסקי. לשלטון היה נוח להציג אותו כשעיר לעזאזל, ב-1 בפברואר הוא פוטר מהתפקיד לאחר כהונה של כחצי שנה בלבד. בעקבות כך הוא עזב את שרות המדינה.

סביאטופולק-מירסקי היה נשוי והיו לו 3 ילדים. אחד מילדיו, דמיטרי היה סופר ופעיל בקהילת המהגרים הרוסית בפריז בשנות ה-20 של המאה ה-20. בשנות ה-30 הוא חזר לברית המועצות כתומך נלהב של השלטון הסובייטי. במהלך הטיהורים הגדולים נעצר ומת בגולג בשנת 1939.