פיברט
בפרמקולוגיה, פיברט (fibrate) היא משפחה של חומצות קרבוקסיליות אמפיפיליות. משפחה זו משמשת עבור מגוון נרחב של בעיות מטבליות, אך בעיקר עבור היפרכולסטרולמיה בגלל האפקט ההיפוליפידמי שלה.
פיברטים נפוצים
- בזפיברט - משווקת בשם נורליפ (אוניפארם)[1] ובשם בזפיברט 400 (מדיסון)[2]
- ציפרופיברט - משווקת בשם ליפנור (כצט)[3]
- קלופיברט
- גמפיברוזיל
- פנופיברט
אינדיקציה
פיברטים משמשים לטיפול של מצבים שונים של היפרכולסטרולמיה, בדרך כלל בשילוב עם סטטינים. פיברטים מפחיתים את מספר התקפי הלב הלא-קטלניים, אך אינן מפחיתות תמותה כללית או תמותה קרדיווסקולרית בחולים עם הפרעה בשומני הדם. לפיכך הן ניתנות רק לחולים שאינם יכולים ליטול סטטינים.
הפיברטים ניתנים כדי להוריד רמות ה-LDL, להפחתת רמות בדם שומנים (שיורדות בממוצע ב-30%), וכן בהעלאת ה-HDL. הם מפחיתים את העמידות לאינסולין אם קיימת דיסליפידמיה (אנ')שנובעת מתסמונת המטבולית.[דרוש מקור] פיברטים אינם מתאימים לחולים עם רמות HDL נמוכות. מומלץ לבדוק את כמות ה-HDL בחודשים הראשונים לטיפול בפיברטים.
תופעות לוואי
רוב הפיברטים יכולים לגרום למחלת שריר (מיופתיה). כיוון שפיברטים מעלים את כמות הכולסטרול במרה, הם מעלים את הסיכון לאבנים בכיס המרה.
בשילוב עם סטטינים, פיברטים גורמים לסיכון מוגבר לתמס שריר (רבדומיוליזיס), הרס של רקמת שריר שמוביל לאי ספיקת כליות. סטטינים פחות ליפופיליים ייטו פחות לגרום לתופעת לוואי זו, ולפיכך הם בטוחים יותר בשילוב עם פיברטים.[דרוש מקור]
מנת יתר עלולה לגרום לאי-ספיקת כליות חריפה.
פרמקולוגיה
למרות שפיברטים נמצאים בשימוש קליני כבר מאז 1930, מנגנון הפעולה שלהם נותר לא ברור עד שנת 1990, אז התגלה כי הם אגוניסטים לקולטן הגרעיני PPAR מסוג אלפא. [4] זוהי קבוצה של קולטנים המווסתים את חילוף החומרים של פחמימות ושומן וכן בידול רקמת שומן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ אוניפארם, עלון לצרכן - נורליפ
- ↑ מדיסון פארמה, עלון לצרכן - בזפיברט 400
- ↑ כצט, עלון לצרכן - ליפנור
- ↑ K. Schoonjans, B. Staels, J. Auwerx, Role of the peroxisome proliferator-activated receptor (PPAR) in mediating the effects of fibrates and fatty acids on gene expression, Journal of Lipid Research 37, 1996-05, עמ' 907–925
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
פיברט36723703Q424744