פאות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פיאות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיוקן של נער צעיר עם פאות
הפאות הם קצוות השיער היורדות בצדי הראש
יהודי תימני בירושלים, סוף המאה ה-19.

פאות (וביחיד פאה) הן קווצות שיער בצדי הראש, סמוך לאוזניים, האסורות בגילוח על פי התורה, שנאמר לא תקפו פאת ראשכם (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ז). נשים פטורות מאיסור זה.

יהודים בעדות רבות נהגו להאריך חלק זה של השיער, ולסרקו בצורות שונות. ישנם כאלה המאריכים את פאותיהם לאורך מסוים ומעבר אליו גוזרים אותם. אחרים נוהגים שלא לגזור את פאותיהם לעולם.

מקום הפאות

יהודי מקוצ'ין שבהודו, בציור משנת 1900 בערך.

מקום ה"פאה" הוא המשולש הנוצר כאשר מותחים קו לאורך הראש מקו המצח ועד האוזן. יש פוסקים הסבורים כי הקו התחתון שלו הוא בנקודת סיום האוזן. פוסקים אחרים סבורים כי די בהשארת שיער עד העצם שבאמצע אורכה של האוזן.

מנהגי סירוק וסלסול

על אף שאין חובה הלכתית לגדל פאות ארוכות, ועצם האיסור הוא גילוחן למשעי[1], צורת סידור הפאות המוכרת ביותר היא זו המגדלת פאות ומסלסלת אותן. זו גם דמותו של היהודי כפי שהשתקף בקריקטורות הקלאסיות שהיו מציגות את היהודי באור שלילי. צורת סלסול זו נהוגה אצל מרבית העדות.

חצרות חסידיות יוצאי פולין כדוגמת חסידי גור נוהגים להסתיר את הפאות מתחת לכיסוי הראש, וזאת בעקבות מנהגם בעת מגוריהם בפולין בגלל פחדם מן הגויים. למרות זאת בירושלים, עיר מגוריהם של אדמור"י גור מאז האדמו"ר הרב אברהם מרדכי אלתר, אינם נוהגים חסידי גור להסתיר את הפאות מתחת לכיפה.

חסידים רבים נוהגים לסלסל את הפאות סביב עצמן על להקטנתן והנחתן על גבי האוזן. מנהג מקורי מקובל בקרב חסידי סקווירא לסלסל את הפאות סביב עצמן ולהדקן בחוט דק בעל גון הפאות ולהותירן כשהן קטנטנות בלחיים צמוד לאוזניים. רבים מחסידי בעלז וכן חסידים אחרים נוהגים לסלסל את פאותיהם סביב האוזן.

חסידי חב"ד, לעומת זאת, מותירים מעט שער בפאותיהם, כך שלא נותר להם מה לסרק ולסלסל.

בקרב מרבית המחנה הליטאי מקובל לסרק את הפאות מאחורי האוזניים.

ידועים במיוחד יוצאי תימן בפאותיהם הארוכות המכונות "סימנים", וזאת בשל היות הפאות סימן שהבדיל בינם לבין אלו שאינם יהודים.

לפי הקבלה לא ראוי ששער הפאות ייכנס לאוזן בזמן תפילת שמונה עשרה[2], לכן יש הנוהגים להוריד את פאותיהם מאוזניהם בעת תפילה זו, ויש האומרים שלא ראוי ששיער הפאות יכנס לאחוריי האוזן מכיוון שהאוזן מחולקת לאוזן עליונה ותחתונה, וכשאומרים שמע ישראל שצריך לשמוע, ולפי הקבלה יש מחסום לאזון העליונה בגלל הפאות ולכן נהגו להוריד .

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ביאור הלכה סימן רנא סעיף ב ד"ה אפילו.
  2. ^ ראשית חכמה שער הקדושה ט', בשם התיקוני זוהר.