פיאג'ו
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ציבורית |
| מייסדים | רינלדו פיאג'ו |
| תקופת הפעילות | 1884–הווה (כ־140 שנה) |
| משרד ראשי | פיזה, איטליה |
| מוצרים עיקריים | קטנועים, אופנועים |
| הכנסות | 1,607 מיליון אירו (2006) |
| רווח | 70.3 מיליון אירו (2006) |
| אנשי מפתח | רוברטו קולנינו |
| עובדים | 6,700 |
| www.piaggio.com | |
פיאג'ו היא יצרנית קטנועים ואופנועים איטלקית. בנוסף למותג הנושא את שמה, נמצאים בבעלות החברה מותגים נוספים, בהם: ג'ילרה, אפריליה, מוטו-גוצי ודרבי. בשנת 2006 הייתה פיאג'ו יצרן האופנועים הרביעי בגודלו בעולם עם מכירות של כ-600,000 כלי רכב בשנה. הדגם המוכר ביותר של החברה, המלווה אותה ברוב שנותיה, הוא קטנוע הווספה שהוצג בשנת 1946.
היסטוריה
פיאג'ו הוקמה בשנת 1884 על ידי רינלדו פיאג'ו כחברה לייצור קרונות וקטרי רכבת בפונטדרה, פיזה. במלחמת העולם הראשונה החלה החברה לייצר מטוסים. ייצור מטוסים ומטוסי קרב המשיך גם במלחמת העולם השנייה והפך את מפעלי החברה ליעד הפצצות של בעלות הברית שהחריבו את מפעל הייצור המרכזי.
לאחר המלחמה הגה אנריקו פיאג'ו, בנו של רינלדו, את הרעיון לשקם את החברה באמצעות ייצור כלי רכב זול שהתאים לאיטליה שהשתקמה מהריסות המלחמה. הוא הפקיד את התכנון בידיו של קורדינו ד'אסניו שתיכנן את כלי הרכב הדו גלגלי הידוע בשם וספה (באיטלקית: צרעה). הווספה לא דמתה לאופנועים המוכרים עד אז, ולמרות ששאבה רעיונות מאופנוע של חברת קאשמן האמריקאית מ-1936, היא למעשה המציאה את משפחת הקטנועים כפי שהיא מוכרת כיום. הווספה המקורית צוידה בתיבת הילוכים ידנית, מנוע שתי פעימות בנפח 100 סמ"ק ומבנה מתכת אחוד ששימש כשלדה וחיפוי. על בסיס משפחת הוספה, פיתחה פיאג'ו כלי רכב מסחריים קלים בעלי שלושה גלגלים מסדרת פיאג'ו אפה המיוצרים עד היום.
הצלחת הווספה הביאה לייצורה ברישיון במקומות נוספים בעולם. תוך עשור מכרה פיאג'ו כבר יותר ממיליון יחידות מהווספה והן הכניסו הכנסות גבוהות שסימנו את השלמת שיקום החברה וההתמקדות בתחום הדו גלגלי כתחום ראשי. בשנות ה-50 וה-60 הורחבה משפחת דגמי וספה וכללה קטנועים בנפחי מנוע שונים מ-50 ועד 200 סמ"ק. ב-1957 החל ייצורה של מכונית זעירה במשקל של פחות מ-400 קילוגרם שנקראה וספה 400. מנוע המכונית היה מסוג שתי פעימות בנפח 400 סמ"ק שסיפק כ-18 כוח סוס. מהירותה המרבית של המכונית הייתה 90 קילומטר לשעה.
ב-1959 עברה השליטה בחברה לידי משפחת אניילי שהייתה גם בעלת פיאט. ב-1964 הופרדו חטיבת ייצור הקטנועים מחטיבת מוצרי התעופה והוקמה חברת "פיאג'ו ארו" לתחום התעופה. בשנת 1967 הציגה החברה דגם של אופניים עם מנוע עזר מסדרת פיאג'ו צ'או, אשר היווה פריצת דרך חדשנית בשילוב של רכב מנועי בעל מכלולים מכניים פשוטים מאד, קל וזול במיוחד. דגם זה ממשיך להיות מיוצר ברציפות ובשינויים מינוריים יותר מ-40 שנה.ב-1969 רכשה פיאג'ו את יצרן האופנועים ג'ילרה שהיה בעל עבר מפואר במרוצי הגרנד פרי.
בשנות ה-70 וה-80 ייצרה פיאג'ו דגמי קטנועים קטנים נוספים, אך משפחות הווספות נותרה עדיין המוצר העיקרי שהלך והתיישן. לקראת סוף שנות ה-80 תוכנן ויוצר דגם וספה חדש לחלוטין שכונה קוזה ועשה לראשונה שימוש בחיפוי פלסטי במקום החיפוי המתכתי, אך עדיין עשה שימוש במנועי שתי פעימות שהשימוש בהם הלך ופחת מסיבות של איכות הסביבה. התחרות העזה מצד יצרני הקטנועים מיפן והמזרח הרחוק שהציעו קטנועים בעלי תמסורת אוטומטית ומנועי ארבע פעימות הביאה את פיאג'ו להפסדים בשנות ה-90 של המאה ה-20.
פיאג'ו הגיבה בייצור מגוון דגמי קטנועים אוטומטיים, חלקם חדשניים בקבוצתם כדוגמת קטנוע הטייפון שנתן לקטנוע יכולות רכיבה בשטח. ב-1996 הוצגו דגמי וספה חדשים בשם ET2 ו-ET4 שחלקם כללו לראשונה שימוש במנוע ארבע פעימות. ב-1999 נרכשה החברה על ידי חברת השקעות בשם מורגן גרנפל, אך המשיכה לסבול מהפסדים. ב-2002 הציגה פיאג'ו את קטנוע ה-X9 שהיה בעל מנוע ה-500 סמ"ק ארבע פעימות הראשון שלה.
ב-2003 נרכשה החברה על ידי רוברטו קולנינו שערך בחברה רפורמות ששיפרו את שיטות הייצור לפי הסטנדרטים המקובלים בחברות היפניות. ב-2006 הונפקה החברה בבורסה לניירות ערך של מילאנו. ב-2007 הוצג קטנוע ה-MP3 המבוסס על שני גלגלים קדמיים הנעים במקביל ומאפשרים היגוי הדומה לקטנוע תוך הטיית כלי הרכב בעת ביצוע סיבוב. יתרונם של צמד הגלגלים הוא ברמות אחיזה הגבוהות באופן משמעותי בהשוואה לאופנועים וקטנועים רגילים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיאג'ו |
- אתר החברה (באנגלית)
- אתר היבואן
- סקירת החברה בגוגל פיננסים
