פורמולה אי

פורמולה אי
FIA Formula E Championship
ענף	מרוץ מכוניות
תאריך ייסוד	2012
ארגון מפעיל	FIA
זוכה	נהגים: סטופל ונדורן ; קבוצות: מרצדס EQ
הכי הרבה זכיות	רנו -אי. דאמס (3)

פורמולה אי (באנגלית: Formula E או FIA Formula E Championship) הוא סבב מרוצי מכוניות חד-מושביות בו נעשה שימוש במכוניות חשמליות. האליפות נוסדה בשנת 2012 ומרוץ הבכורה התקיים ב-13 בספטמבר 2014.^[1]

מבנה התחרות

באליפות הפורמולה אי מתחרות 10 קבוצות, המורכבות משני נהגים כל אחת. כל המרוצים נערכים במסלולי רחוב מלבד התחרות במקסיקו המתקיימת במסלול מרוצים.

יום התחרות

כל יום תחרות מתחיל בשני מקצי אימון מקדימים, הראשון נמשך 45 דקות והשני חצי שעה. לרשות כל נהג עומדות 2 מכוניות בעלות הספק של 200 קילוואט.

מקצי הדירוג נערכים ביום המרוץ, בדרך כלל בשעות הצהריים. במקצי הדירוג רשאים הנהגים להשתמש רק באחת משתי המכוניות. הנהגים מחולקים לארבע קבוצות של חמישה נהגים כל אחת. לכל קבוצה יש 6 דקות לנסות ולקבוע את זמן ההקפה הטוב ביותר. במקצי הדירוג רשאים הנהגים להשתמש ביכולת המנוע במלואה. חמשת הנהגים המהירים ביותר במקצי הדירוג הראשונים יוצאים לסבב נוסף של הקפות, כאשר כל נהג יוצא בנפרד, במרוץ נגד השעון.

בארבע העונות הראשונות של האליפות אורך המרוץ עמד על כ-50 דקות, במהלכן חויבו הנהגים לבצע החלפת מכונית בצורה מנדטורית. בעת החלפת המכונית נאסרה החלפת צמיגים, למעט במצב של תקר או פגיעה. בשלב התחרות מוגבלת עוצמת המנועים ל-170 קילוואט. החל מעונה החמישית קוצר משך המרוץ ל-45 דקות ובטלה החלפת המכונית במהלך המרוץ^[2].

בכל מרוץ יכולים הצופים להצביע בעבור הנהג האהוב עליהם באמצעות המדיה החברתית. שלושת הנהגים שמקבלים את מירב הקולות מקבלים את האפשרות להגביר את עוצמת המנוע ב-100 קילו ג'ול (מקום שלישי) ועד 300 קילו ג'ול (מקום ראשון).

שיטת הניקוד

הנהגים המסיימים את המרוץ באחד מעשרת המקומות הראשונים זוכים לניקוד בהתאם למפורט בטבלה:

מיקום	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10
נקודות	25	18	15	12	10	8	6	4	2	1

בנוסף, הנהג המזנק מהפול פוזישן מקבל 3 נקודות נוספות והנהג שקובע את ההקפה המהירה ביותר מקבל נקודה נוספת, בתנאי שהוא מסיים בין עשרת הראשונים^[3]. הנהג שצובר את מירב הנקודות במהלך העונה זוכה בתואר האליפות. באליפות הקבוצתית מחברים את סך הנקודות שהשיגו שני נהגי הקבוצה.

רכבים

דור ראשון

בעונה הראשונה השתמשו כל המתחרים ברכבים מתוצרת חברת "ספארק רייסינג טכנולוגיות". שלדת הרכב יוצרה על ידי חברת דלרה, המנוע החשמלי יוצר על ידי מקלארן והצמיגים סופקו על ידי מישלן. 42 מכוניות נבנו בעונה הראשונה, 4 מכוניות לכל קבוצה ושתי מכוניות נוספות שנשמרו לצורך ביצוע מבחנים.^[4]

מכוניות המרוץ החשמליות מסוגלות להפיק עד 250 כוח סוס, מאיצות מ-0 ל-100 קמ"ש בפחות מ-3 שניות ומגיעות למהירות מקסימלית של 225 קמ"ש.

החל מהעונה השנייה כל יצרן רשאי לבנות בעצמו את המנוע, תיבת הילוכים ומערכת הקירור. השלדה והסוללה נותרו ללא שינוי. בעונת 2015/2016 בחרו 8 קבוצות לבנות בעצמן את חלקי הרכב השונים.^[5]

דור שני

לקראת עונת 2018/2019, העונה החמישית של האליפות, נכנסו לשימוש מכוניות מהדור השני (Gen2). ההספק החשמלי של המכוניות עלה מ-200 קילו-וואט ל-250 קילו-וואט והמהירות המקסימלית עלתה לכ-280 קמ"ש^[2].

בעונת 2016/17 הצטרפה לאליפות קבוצת יגואר. במהלך העונה הודיעו מרצדס ופורשה על כוונתן העתידית להצטרף לאליפות^[6]^[7].

עונות

עונת 2014/2015, עונת הבכורה של האליפות, כללה 11 מרוצים. מרוץ הבכורה התקיים ב-13 בספטמבר 2014 בניצחונו של לוקאס דה גראסי הברזילאי.^[1] שבעה נהגים שונים השיגו ניצחונות במהלך העונה. סבסטיאן בואמי ניצח שלושה מרוצים, אך לא השיג את תואר האליפות. בתואר זכה נלסון פיקה ג'וניור, שהבטיח את הזכייה רק במרוץ האחרון, בפער של נקודה אחת בלבד מבואמי.

עונת 2015/2016 נפתחה בחודש אוקטובר 2015 והסתיימה ביולי 2016, במהלכה התקיימו 10 מרוצים. סבסטיאן בואמי זכה בתואר, בפער של 2 נקודות מדה גראסי. המאבק בין בואמי לדה גראסי נמשך גם לאורך עונת 2016/17. בואמי הוביל לאורך מרבית העונה את האליפות, אך שני מרוצים לסיום העונה הצליח דה גרסאי לקחת את ההובלה ולזכות בתואר.

הזוכים באליפות

עונה	זוכה באליפות הנהגים	זוכה באליפות הקבוצות
2014/2015	ברזיל נלסון פיקה ג'וניור	צרפת רנו -אי. דאמס
2015/2016	שווייץ סבסטיאן בואמי	צרפת רנו -אי. דאמס
2016/2017	ברזיל לוקאס דה גראסי	צרפת רנו -אי. דאמס
2017/2018	צרפת ז'אן-אריק ורן	גרמניה אאודי ספורט אבט שפלר
2018/2019	צרפת ז'אן-אריק ורן	Techeetah
2019/2020	פורטוגל אנטוניו פליקס דה קוסטה	Techeetah
2020/2021	הולנד ניק דה פריס	גרמניה מרצדס EQ
2021/2022	בלגיה סטופל ונדורן	גרמניה מרצדס EQ
2022/2023	בריטניה ג'ייק דניס