פוליטיקה של אירלנד
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אירלנד |
פורטל אירלנד |
הרפובליקה של אירלנד היא רפובליקה המחזיקה משטר דמוקרטי פרלמנטרי ייצוגי. על אף שקיימות מספר מפלגות במפה הפוליטית של אירלנד, בפועל ישנה שליטה כמעט מוחלטת של שתי מפלגות מרכזיות: פיאנה פול ופיין גייל, יריבות היסטוריות אך שותפות במחנה המרכז. אירלנד חברה באיחוד האירופי. הממשלה היא הרשות המבצעת, חקיקה מתבצעת בפרלמנט האירי בשני בתים: דאל אירן (הבית התחתון) והסנאט האירי (הבית העליון). הרשות השופטת עצמאית לחלוטין משתי הרשויות האחרות.
בעלי תפקידים נוכחיים
| תפקיד | בעל התפקיד הנוכחי | שיוך מפלגתי | תאריך מינוי |
|---|---|---|---|
| נשיא | מייקל היגינס | עצמאי | 11 בנובמבר 2011 |
| טישך (ראש הממשלה) | אינדה קני | פיין גייל | 9 במרץ 2011 |
| טנשטה (סגנית ראש הממשלה) | ג'ואן בורטון | לייבור | 9 במרץ 2011 |
חוקה
אירלנד מתפקדת תחת חוקת אירלנד, רשמית מוכרת כבונראכט נה-היירן, אשר נכנסה לתוקף ב-1937. החוקה היא מסורת של דמוקרטיה ליברלית. חוקה זאת מגדירה את גופי הממשל העיקריים ומעגנת זכויות בסיס. ניתן לשנות את החוקה רק על ידי משאל עם. משאלי העם הגדולים שנגעו לשינויים בחוקה עלו סביב הפלות, סטטוס הכנסייה הקתולית, גירושים, והאיחוד האירופי.
מנהיג המדינה
מנהיג המדינה באירלנד הוא הנשיא. בשמירה על כך שאירלנד היא דמוקרטיה פרלמנטרית הנשיא ממלא תפקיד סמלי לרוב אך יש בסמכותו מספר יכולות. התמודדות על הנשיאות פתוחה לכל האירלנדים מעל גיל 35. הנשיאים נבחרים בבחירות כלליות על ידי אזרחים אירלנד. על המועמדים לתפקיד לקבל המלצה מלפחות 20 חברי פרלמנט או על ידי ארבע תת-מדינות איריות. נשיא שסיים את תפקידו רשאי להציע עצמו לקדנציה שנייה. במידה וישנו רק מועמד אחד לנשיאות אין צורך לקיים בחירות כלל והמועמד ממונה לתפקיד הנשיא מיידית. הנשיא נבחר לקדנציה של שבע שנים, אף אדם לא רשאי לכהן יותר משתי קדנציות.
במסגרת מילוי תפקידו הנשיא נעזר בוועדה מיוחדת לענייני מדינה. לא קיים סגן נשיא באירלנד. אם מכל סיבה שהיא הנשיא אינו מסוגל למלא את תפקידו, תפקיד הנשיא יבוצע על ידי ועידה נשיאותית אשר מורכבת מנשיא בית המשפט העליון האירי, יו"ר הסנאט ודובר הפרלמנט.
הרשות המבצעת
סמכויות ביצוע מוצאות לפועל על ידי ממשלת אירלנד. סעיף 28 של החוקה מחייב את הממשלה להכיל לא פחות משבעה חברים ולא יותר מחמישה עשר. לרוב חברים אלו מונים את ראש ממשלת אירלנד, סגן ראש הממשלה ושלושה עשר שרים אחרים. הטישך (ראש הממשלה האירי) ממונה על ידי הנשיא לאחר העלאתו כמועמד על ידי הדאל אירן (הבית התחתון של הפרלמנט האירי). שאר חברי הממשלה מקבלים את מועמדותם על ידי הטישך וממונים בפועל על ידי הנשיא לאחר אישורים על ידי דאל אירן. הממשלה חייבת לקבל את תמיכת הדאל אירן. במידה והתמיכה מתפוגגת הטישך חייב להתפטר או לבקש מהנשיא לפזר את הדאל, דבר אשר גורם לבחירות כלליות.
המגזר הציבורי
הממשלה, דרך גופים ציבוריים ואזרחיים וכן גופים ממונים ממשלתית היא מעסיקה מרכזית במדינה; שלושת המגזרים הללו, לעיתים קרובות מכונים המגזר הציבורי. הניהול בגופים אלה משתנה ביניהם, כך למשל בגופים הציבוריים לרוב ההנהלה מוגדרת בעוד בגופים ממונים ממשלתית שר הממונה עליהם עשוי למנות ועדה או נציבות. פעילות מסחרית, אשר המדינה מתערבת בה בצורה ישירה, לרוב נעשית דרך גופים ממומנים ממשלתית, מנוהלת בצורה דומה לגופים אזרחיים לחלוטין.
השירות הציבורי
השירות הציבורי באירלנד מורכב משני חלקים עיקריים, השירות הציבורי הממשלתי והשירות הציבורי של המדינה. בעוד החלוקה לרוב היא תאורטית קיימים מספר הבדלים אופרטיבים ברורים. מצופה מהשירות הציבורי לבצע את המוטל עליו ללא הקשר פוליטי, ואכן חלקים נרחבים ממנו מנותקים לחלוטין מכל החלטה ממשלתית.
הרשות המחוקקת
הפרלמנט האירי מכונה אירכטס. הפרלמנט מורכב מהנשיא ושני בתים: הסנאט האירי ודאל אירן. הדאל הוא הדומיננטי מבין השניים בחקיקה האירית. לנשיא אין זכות וטו בחקיקה של הפרלמנט אך הוא כן יכול להעביר חוקים שעברו בפרלמנט לבחינה של הרשות השופטת לפסיקה על האם הם עומדים בתנאים שמציבה החוקה
- דאל אירן: חברי הדאל נבחרים אחת לחמש שנים בבחירות ישירות פרופורציונליות ממחוזות בעלי נבחרים רבים, בשיטת הקול היחיד הנייד. כל אזרח בריטי או אירי יכול להגיש מועמדות כל עוד הוא לפחות בן 21 וגר דרך קבע באירלנד. מתפס הבוחרים כולל את כל האזרחים הבריטים והאירים שמתגוררים דרך קבע באירלנד ומעל גיל 18. כיום ישנם 166 חברי דאל, מהם אחד, יושב ראש הדאל, נבחר אוטומטית לקדנציה שנייה. ראש הממשלה, סגן ראש הממשלה ושר האוצר חייבים להיות חברי דאל. שאר חברי הממשלה יכולים להיות חברי דאל, עד שני חברי ממשלה יכולים להיות חברים בסנאט. הדאל הוא בית הנבחרים היחיד שיכול להעלות הצעות חוק בנוגע לתקציב. מאז שנות ה-90 המוקדמות לאף מפלגה לא היה רוב בדאל ועל כן נוצרו קואליציות כדי לנהל שלטון תקין.
- הסנאט האירי: הסנאט הוא גוף מייעץ לרוב. הוא מורכב משישים חברים הנקראים סנאטורים. בחירות לסנאט מתרחשות לא יותר מ-90 יום לאחר בחירות כלליות לדאל. 11 סנאטורים מקבלים את המינוי שלהם מהנשיא, עוד שישה נבחרים על ידי אוניברסיטאות. 43 החברים הנותרים נבחרים על ידי ועידות מיוחדות המורכבות מ-60 חברי הסנאט היוצא, 166 חברי הדאל ו-883 חברי המועצות המקומיות של אירלנד. לסנאט יש את הכוח לעכב חקיקה שנעשתה בדאל ויש לו עד 90 יום לבחון ולתקן חוקים שנשלחו עליו מהדאל (מלבד חקיקה תקציבית). לסנאט יש רק 21 יום לבחון חקיקה תקציבית. לסנאט אסור לתקן חקיקה תקציבית אך מותר לו להמליץ על שינויים לדאל.
הרשות השופטת
באירלנד שולט המשפט המקובל. קיימים באירלנד הן בית המשפט העליון וכן בית משפט גבוה וכן בתי משפט נמוכים יותר מבחינת ארכאות משפטיות. שופטים ממונים על ידי הנשיא לאחר קבלת מועמדות על ידי הממשלה, ניתן להדיח אותם רק על התנהגות בלתי הולמת או על חוסר יכולת לתפקד, גם זאת רק לאחר אישור שני המושבים של הרשות המחוקקת. הארכאה המשפטית הגבוהה ביותר לעירעורים היא בית המשפט העליון אשר בראשו עומד נשיא בית המשפט ושבעה שופטים אחרים. לבית המשפט העליון יש את הכוח של ביקורת שיפוטית ומותר לו להכריז על חוקים שעברו ברשות המחוקקת כנוגדים את החוקה.
השירות הציבורי
השירות הציבורי באירלנד הוא רחב מכדי לקבל הגדרה ולעיתים גם כולל את השירות האזרחי במדינה. השירות הציבורי נטו כולל סוכנויות ממשלתיות וגופים הנותנים שירות מטעם הממשלה אך אינם חלק מהגרעין של השירות האזרחי. דוגמאות לגופים השייכים לשירות האזרחי באירלנד כוללות את המשמר האזרחי, הרשויות המקומויות וכן גופי חינוך מקומיים.
ממשל מקומי
הממשל המקומי באירלנד נקבע על-פי חקיקת רשויות מקומיות, האחרון שבהם נחתם ב-2001, אשר קבע כי הרשויות המקומיות ינוהלו בשני משלבים. הראשון יכלול 29 ועידות מחוזיות. 26 המחוזות ההיסטוריים במדינה קיבלו ועידה מחוזית בחלוקה החדשה מלבד העיר דבלין אשר חולקה לשלוש ועדות מחוזיות. חמש הערים הגדולות באירלנד, דבלין, קורק, גלווי, לימריק, וווטרפורד, זכו כל אחת לוועידה עירונית משל עצמן, הזהות במעמדן לוועידות המחוזיות. המשלב השני כולל ועידות יישוביות אשר אחראיות על שטחים קטנים יותר. הרשויות המקומיות באירלנד אחראיות על תכנון, בניית כבישים, סניטציה, ספריות וכדומה.
ועידת צפון-דרום
תחת הסכם יום שישי הטוב וסעיף 3 של החוקה פועלת ועידה כללית וכן שישה גופי ביצוע מתאמים את הפעילות ומפעילים סמכויות ממשלתיות בתחומי ממשל שונים בכל רחבי האי אירלנד. גופי הביצוע מחזיקים אצלם סמכויות ממשלתיות מוגבלות בשישה תחומי ממשל. פגישות הוועדה מכנסות בהן נציגים מהממשלה של הרפובליקה של אירלנד וכן מגופים מהרשות המבצעת של צפון אירלנד. הוועדה הושעתה מ-2002 ועד 2007 אך עם שובה של הממשלה החדשה בצפון אירלנד במאי 2007 הוועידה חזרה לפעול.
מפלגות מרכזיות
מספר מפלגות מיוצגות בדאל ומטבע הדברים נוצרות קואליציות. השיטה האלקטורלית האירית אופיינה על ידי שליטה של שתי מפלגות וחצי, קרי שתי מפלגות גדולות השולטות ועוד מספר מפלגות קטנות הסובבות סביבן. המפלגה השולטת כיום היא פיאנה פול, מסורתית מפלגה שמרנית מתקדמת שנוסדה ב-1927 על ידי אמון דה ואלירה. המפלגה תפסה את השלטון בתחילה על ידי סגנון ממשל פופוליסטי שכלל חלוקה מחדש של אדמות והעדפה לאומית במסחר. עד ימינו שמרנות מסחרית היא חלק מרכזי באופי השלטון שלה. המפלגה הייתה המובילה בקואליציה שבע פעמים מאז קימתה של אירלנד: 1932–48, 1951–54, 1957–73, 1977–81, 82, 1987–94, ומאז 1997
פיין גייל היא המפלגה השנייה בגודלה באירלנד. למפלגה שורשים בתנועה למען הסכם של מייקל קולינס עוד בימי מלחמת האזרחים האירית. מסורתית פיין גייל היא מפלגת שלטון החוק, כיום מפלגה נוצרית-דמוקרטית (מנהיגה הקודם גארט פיצג'ראלד הכריז עליה כסוציאל-דמוקרטית), ליברלית מבחינה כלכלית עם התיישרות לסטנדרטים אירופאים, עם מבט פרו-אירופאי מובהק. במהלך שנות ה-20 וה-30 המפלגה בחנה את תפקודה במסגרת הפשיזם ואפילו תחזקה מיליצה חמושה משלה. בשנים האחרונות המפלגה ניחנה בעיקר בהשקפת עולם ליברלית סוציאליסטית. המפלגה עמדה בשלטון בשנים 1922-1932, 1948-1951, 1954-1957, 1973-1977, 1981-82, 1982-1987, 1994-1997.
המפלגה השלישית בגודלה היא מפלגת העבודה היושבת במפה הפוליטית מעט משמאל למרכז. לרוב מזהים את מפלגת העבודה האירית עם המגזר הציבורי ומעמד הביניים אך הקשר עם איגודי העובדים עדיין קיים. בשמאל האירי קיימת מפלגת הירוקים וכן שין פיין, מפלגה בדלנית מלוכנית, וכן המפלגה הסוציאליסטית. מפלגת הדמוקרטים המתקדמים הוקמה ב-1985 בתור מפלגה ליברלית אבל בתור חברי ממשלה הם השקיעו בעיקר בנושאי חופש כלכלי כגון הפרטה. המפלגה נחלה כישלון ב-2007 ופורקה בנובמבר 2008.
יחסי חוץ
יחסי החוץ של אירלנד מושפעים מאד מהיותה חברה באיחוד האירופי על אף שיחסים דו צדדים עם ארצות הברית ובריטניה גם כן חשובים למדינה. אירלנד היא אחת מהמדינות הקטנות באיחוד האירופי ובאופן מסורתי היא מנהלת יחסי חוץ צנועים.
נטרליות צבאית
אירלנד תמיד נטתה לעצמאות במדיניות החוץ שלה ועל כן מעולם לא הייתה חברה בברית צבאית כלשהי ויש לה היסטוריה ארוכה של נטרליות צבאית, כמו למשל השמירה על נטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה. המדיניות הזאת היא שעוזרת לצבא אירלנד לסייע במשימות לשמירת שלום שהאו"ם מטיל על הצבא האירי מאז 1960.
צפון אירלנד
צפון אירלנד מאז ומתמיד הייתה גורם מרכזי במדיניות החוץ של אירלנד מאז פילוג האי ב-1920. הקמתה של צפון אירלנד הביאה למאבק בין הצפוניים הלאומניים (נוצרים קתולים ברובם) אשר שאפו לאיחוד מחדש עם הרפובליקה האירית לבין הדרומיים (פרוטסטנטים ברובם) אשר שאפו לשמירה על שייכות לממלכה המאוחדת. הקונפליקט התפוצץ בשנות ה-60 המאוחרות עם התחלת הצרות, כאשר האירועים עירבו גופים כמו המיליציות שקדמו לצבא האירי הרפובליקני, לאומניים צפוניים, המשטרה האירית והצבא הבריטי. הצרות גרמו לאלפי מקרי מוות ברחבי צפון אירלנד אך הם גם גלשו להתקפות ופעולות אלימות ברפובליקה האירית וכן באנגליה עצמה.
מאז היווסדה סיום הקונפליקט היה משימה ראשונה במעלה עבור הממשלה האירית. המשימה התבטאה הן במדיניות ארוכת טווח והן בשאיפה המתמדת לאחד את אירלנד. צפון אירלנד בעבר ובהווה מהווה מוקד למתח בין ממשלת אירלנד לממשלת בריטניה. בדרך למציאת פתרון ולהרגעת הרוחות בתקופת "הצרות" ממשלת אירלנד הצטרפה וחתמה על הסכם יום שישי הטוב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בחירות באירלנד - אתר באנגלית המרכז מידע על כל מערכות הבחירות באירלנד מ-1920 ועד היום
25376521פוליטיקה של אירלנד