פואד אגבאריה
פואד אגבאריה הוא אמן ערבי-ישראלי. חי ועובד באום אל פחם, הוא יוצר שעובד בטכניקות מגוונות ומנכס אליו סגנונות של אמנים ידועים ומשפיעים מתרבות המערב.
ביוגרפיה
אגבאריה נולד ב-1981 בכפר מוסמוס בואדי עארה. אביו היה איש מלומד בעל השכלה, עבד כמורה בבית ספר בכפר. אמו הייתה עקרת בית משכילה. סבו היה חקלאי. הוא בוגר המחלקה לאמנות של האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל בירושלים ותואר שני באמנות ויצירה באוניברסיטת חיפה. עם סיום לימודיו בחר אגבאריה בדרך החיים הפלסטינית המסורתית, ושב לחיי משפחה ועבודה באום אל־פחם. מאז, הנושא המרכזי בציוריו הוא הפער בין החיים הבוהמיים של היוצר האינדיבידואל לבין חיי היום יום שלו בתור אב משפחה. בסגנון ציור מודרניסטי מובהק הוא מוביל את הצופה אל הנוף המקומי, נוף ילדותו האבודה. הוא חוזר אל כפר הולדתו מוסמוס כדי לבחון מחדש את גבולות המקום שבו הוא פועל בתור אדם בוגר מפוכח ובעל מודעות חברתית־פוליטית.[1]
השכלה
- 2000-2004 - תואר ראשון, המחלקה לאמנות, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים
- 2012-2014 - תואר שני, החוג לאמנות יצירה, אוניברסיטת חיפה, חיפה.
יצירתו
עבודותיו של אגבאריה בעלות מאפיינים תרבותיים, אדריכליים ואסתטיים אסלאמיים, פלסטינים ומזרחיים. הוא עוסק בחשיפה ובהסתרה בו בזמן.
בתערוכה ״קצב לא סדיר״ בגלריה בקיבוץ מחניים, הציג אגבריה ציורים שנבעו מזכרונות ילדותו בכפר מוסמוס ומחוויות ההתבגרות וההתפכחות, קשיי השייכות והסתירות הפנימיות שהוא חווה כערבי בישראל. ״בתקופת הלימודים בבצלאל, עבודותיי עסקו בפירוק והרכבה מחדש, ׳ללכלך ולנקות׳, כשם שבילדותי נהגתי לפרק את צעצועיי כדי לשוב ולהרכיבם מחדש. בעבודה ׳מחסום׳ מתואר חייל מכוון רובה אל אדם ערבי ומצווה עליו לפשוט את בגדיו. ציור זה הוא עדות לחוויה אישית שחוויתי כאשר למדתי בבצלאל וגרתי בסביבות ירושלים, ומדי יום ביומו נאלצתי לעבור במחסומים״.[2]
ב-2012 הציג את סדרת ציוריו הצהובים בגלריה בקיבוץ בארי. סדרת ציורי השמן הצהובים והגדולים של אגבאריה מושפעים מאוד מואן-גוך. בציורים הוא חוזר אחורה לתקופת ילדותו ונערותו בכפר מוסמוס. פואד מספר בגעגועים על ילדותו בכפר, על שבילה את רוב זמנו צמוד לסבא שהיה חקלאי. בתור ילד היה יוצא עם סבא למטעים. הם גידלו בקר, כבשים, ובו בזמן גם היו להם אדמות עם עצי זית ועסקו בפחם לצריכה ביתית. פואד זוכר את תקופת ילדותו כחוויה מאושרת, שטבועה בו כה עמוק עד שהוא זוכר כל פרט בה, ועד היום הוא יכול להריח את הריחות. זו הייתה חוויה בלי גבולות, של מרחב פתוח, שכל כך חסרה לו היום, בחייו הבוגרים כאיש משפחה. סגנונו נע מריאליסטי-נאיבי לאקספרסיבי.[3]
בתערוכה "מפות של זיכרון" בגלריה לאמנות באום אל-פחם, אגבאריה מתייחס באמנותו לביוגרפיה שלו. עבודותיו הן בעלות מאפיינים תרבותיים, אדריכליים ואסתטיים אסלאמיים, פלסטיניים ומזרחיים. ציורי השטיחים שלו עמוסים באלמנטים ארכיטקטוניים ואורנמנטליים, כמו השטיחים שהיו מונחים על רצפת בית ההורים. ציורי השטיחים הצבעוניים היפהפיים מפתים להתקרב אליהם ולראות את הפרטים המצוירים, אך בה בעת הם מעבירים את הצופה מזיכרון אחד של מקום וזמן – לזיכרון אחר של מקום וזמן אחרים. על שטיח אחד מופיעה כף העמסה של דחפור ("שופל"), המיועדת להרוס; על שטיח אחר מופיע מטוס בתנועת מכחול אדומה ומהירה ובתחתית של שטיח נוסף מופיעה ספינת קרב.[4]
תערוכות יחיד
- 2012 - "זיכרון חזותי", הגלריה לאמנות אום אל-פחם, אוצר: עבד עאבדי
- 2014 - "בחזרה למרחבים הפתוחים", גלריית בארי. אוצרת: זיווה יאלין
- 2018 - "פואד אגבאריה: מפות של זיכרון", הגלריה לאמנות אום אל-פחם
- 2018 - "קצב לא סדיר", גלריה בקיבוץ מחניים שבגליל.
תערוכות קבוצתיות
- 2004 - "ללא כותרת", תערוכת בוגרי המחלקה לאמנות, האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ירושלים
- 2005 - "קצב", הגלריה העירונית לאמנות טמרה, אוצר: אחמד כנעאן
- "פצעים וחבישות", הגלריה לאמנות אום אל-פחם, אוצרת: אפי גן
- "קפה שחור", בית הגפן - מרכז תרבות ערבי יהודי, חיפה, אוצרת: חנה קופלר
- "ארטיק 7", מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, רמת גן
- 2006 - "לחם ושושנים", מכללת מנשר לאמנות, תל אביב, אוצר: דני בן שמחון
- "שווים ושווים פחות", מוזיאון על התפר, ירושלים, אוצר: רפי אתגר
- 2007 - "אל תראו אל תפחדו", הגלריה לאמנות אום אל-פחם, אוצרת: מורן שוב
- 2009 - "חיבוק", הגלריה לאמנות יד לכולם, ערערה
- "שחור", הגלריה לאמנות בית הסופר, נצרת, אוצר: פריד אבו שקרה
- "לחם ושושנים", מכללת מנשר לאמנות, תל אביב, אוצר: דני בן שמחון
- 2010 - "סלון יפו לאמנות פלסטינית", נמל יפו, אוצר: אחמד כנעאן
- "מכאן ומשם", הגלריה לאמנות טמרה, אוצר: אחמד כנעאן
- 2011 - "תמונה מהאמנות הפלסטינית", גלריית טירה, אוצר: נא'אל קאדרי
- "לחם ושושנים", מכללת מנשר לאמנות, תל אביב, אוצר: דני בן שמחון
- 2012 - "הזית באמנות פלסטינית", גלריה אלסראיא, ח'אן אלבאשא, נצרת, אוצר: אחמד כנעאן
- "מחנה ציור מס 5", גלריה עירוני רמלה לאמנות עכשווית, אוצר: דוד וקשטיין
- "סלון אביב לאמנות עכשווית", נמל יפו.
פרסים
- 2004 - פרס הצטיינות עבור הישגים, המחלקה לאמנות, האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל
- 2006 - פרס אמן מורה, משרד החינוך התרבות והספורט
- 2011 - פרס מפעל הפיס.
חיים אישיים
אגבאריה התחתן בגיל 25, והם עברו לגור באום אל-פחם.
קישורים חיצוניים
- אודות התערוכה "בחזרה למרחבים הפתוחים" של פואד אגבאריה, באתר גלריית בארי
הערות שוליים
- ^ "זיכרון חזותי" (קטלוג תערוכה), אוצר: עבד עאבדי, אום אל פחם: הגלריה לאמנות אום אל פחם, 2012
- ^ פואד אגבריה וראמי גאברין בגלריה בקיבוץ מחניים
- ^ בחזרה למרחבים הפתוחים, גלרית קיבוץ בארי (ארכיון)
- ^ מפות של זיכרון
פואד אגבאריה33526795Q65251750