פדגוגיה פמיניסטית
פדגוגיה היא תחום המבקש לתאר את התהליכים והשיטות של ההוראה. פדגוגיה פמיניסטית היא מיזוג של הערכים הפמיניסטיים אל תוך התהליכים והשיטות של ההוראה והלמידה. רוב הכותבות בנושא מבחינות בין פדגוגיה פמיניסטית ובין בחינה פמיניסטית של תוכני הלמידה (הקוריקולום), אם כי יש הטוענות שלא ניתן להפריד בין השניים וששינוי שיטות ההוראה חייב לבוא בד בבד עם שינוי התכנים הנלמדים[1].
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל פמיניזם | ||
רקע
נקודת המבט הפמיניסטית מתמקדת בשינויים בחינוך הנובעים מתוך היותן של הנשים נכללות בכל מגוון העמדות בתהליך החינוכי: כמורות, תלמידות, כמנהלות וקובעות מדיניות, וכמושא הלימוד. אמנם השינוי מכוון בראשונה כלפי חינוך נשים ובנות, אך יש לו השפעה על חינוך הגברים והבנים ועל המערכת כולה. מנקודת המבט הזו, הפדגוגיה הפמיניסטית יוצאת לקראת שינוי כולל בתחום הערכי, הארגוני ובתחום התכנים שאינו עוסק בנשים בלבד[2]. העיסוק בפדגוגיה פמיניסטית התחיל במחלקות ללימודי הנשים באוניברסיטאות ויושם בלימודי הפמיניזם בראשיתו. עיקר המחקרים והתאוריות בתחום מתמקדים באקדמיה, בעיקר בחוגים ללימודי נשים ומגדר. ככל שהתעצבה הפדגוגיה הפמיניסטית ונוסחו עקרונותיה המרכזיים, החלו ביישומה בתחומי דעת שונים ומגוונים (מתמטיקה, כימיה, סיעוד, משפטים ועוד) וגם בחינוך בגילאים צעירים יותר. ניתן לומר כי אין פדגוגיה פמיניסטית אלא "פדגוגיות פמיניסטיות". הפילוסופית סנדרה הארדינג טוענת שניתוח פמיניסטי של מדע, טכנולוגיה וידע הוא לא מונוליתי, כלומר אין קובץ טענות מובחן מאחורי ההכללה הקרויה "פמיניזם" וישנם זרמים רבים בפמיניזם וחילוקי דעות בין פמיניסטיות. הידע הפמיניסטי מועשר וגם מוגבל על ידי הבדלים פוליטיים, מעשיים ותפיסתיים. מסיבה זו, קשה לטעון שיש פדגוגיה פמיניסטית אחת מוגדרת[3]. הפדגוגיה הפמיניסטית ממשיכה להתעצב כל הזמן. ישנו חיפוש מתמיד אחר אלטרנטיבות חינוכיות ומבט שואל וספקני לגבי אמונות ופרקטיקות חינוכיות, מה שיוצר הגדרה דינאמית ומתפתחת[4].
תמות מרכזיות בפדגוגיה הפמיניסטית[5]
- מטרה מוצהרת לסיום הפטריארכיה והדיכוי ומתן קול והשפעה לאלה שקולם נגזל על ידי המבנים הפטריארכליים. במקום לבקש הפיכה של מבנה הכוח, חוקרות ומורות פמיניסטיות מבקשות להעצים ולתת קול והשפעה לאלה שהוצאו ממבני הכוח המסורתיים והודרו לשוליים. ההבנה הפמיניסטית מכירה בכך שהעמדה ההיסטורית של נשים נוצרה תחת הפטריארכיה, וזה קבע את החוויה הנשית, השפיע על ערכים, עיצב פרספקטיבות וקיבע את מקומן השולי של נשים ביצירת ידע .
- תיקוף של צורות ידע שאינן בהכרח אובייקטיביות, היררכיות, ומונחות סמכות. התמה השנייה שמרכיבה את הפדגוגיה הפמיניסטית מבוססת על ההבנה שמציעה לנשים ולקבוצות מיעוט אחרות מקום בטוח לחקור את הרעיונות שלהן, לבטא אותם ולבדוק לעומק את החוויות שלהן כסובייקטים לגיטימיים למחקר וליצירת ידע. במחקר הפמיניסטי ניתן קול לחוויה הנשית המושתקת בדרך כלל במערכת ייצור ידע שמושתתת על ערכים של אובייקטיביות, אמפיריציזם, ונייטרליות.
- תמה נוספת בפדגוגיה פמיניסטית היא העצמת הסטודנטיות/ סטודנטים להפוך ללומדות חושבות, ביקורתיות ויצירתיות. כאשר יש שאיפה לעודד יצירתיות וחשיבה ביקורתית, חשובה מאוד ההשתתפות החופשית של הסטודנטיות בשיח של הלמידה. לכן, ניתן למצוא שבכיתות פמיניסטיות מעודדים את התלמידות/תלמידים להסתמך יותר על הידע של עצמן/ם ופחות על הידע של המורה. ההיררכיה בין המורה לתלמיד/ה פחות נוקשה, ויש דגש על שיתוף פעולה וקהילתיות. הפרקטיקה של הפדגוגיה פמיניסטית מאפשרת לסטודנטיות/סטודנטים, דרך דיאלוג פתוח ושיחה, להשוות, לעמת ולחבר בין ההשקפות והרעיונות שלהן עם אלו של אחרות/ אחרים, במטרה להשיג הבנה גדולה יותר של הנושא. התוצאה היא שהסטודנטיות לוקחות חלק פעיל ביצירת הידע, בניגוד לעמדה הרווחת בחינוך המסורתי לפיה התלמידים הם כלים פאסיביים שלתוכם יוצק המורה הפעיל והסמכותי את התכנים.
- התמקדות בפרקטיקה, עם דגש על התהליך של הלמידה ולא רק על התוצר והתוכן. הנחת הבסיס היא שידע הולך יד ביד עם תהליך. יש דגש על החשיבות של התהליך ביחס לתוכן ולמציאת פתרונות. תמה זו היא פועל יוצא של ההנחה הפמיניסטית שקולות רבים ושונים, והגדרות שונות של בעיות, עמדות ופתרונות עשויים להיות תקפים במצבים רבים. כלומר איך שאנחנו מלמדות, חשוב באותה מידה כמו מה אנחנו מלמדות.
- במחקר-על שנערך על תאוריות של חוקרות הפדגוגיה הפמיניסטית, נמצאו ארבעה מאפיינים מעשיים שחזרו על עצמם אצל תאורטיקניות רבות ותוארו כמיושמים בכיתה הפמיניסטית: רמה גבוהה של השתתפות התלמידות בלמידה, מתן מקום לחוויה האישית והישענות עליה, עידוד לאקטיביזם ולראייה חברתית, ופיתוח חשיבה יצירתית וביקורתית[6].
הפדגוגיה הפמיניסטית ופדגוגיות אלטרנטיביות אחרות
מספר חוקרות פמיניסטיות מציינות שהפדגוגיה הפמיניסטית היא בעלת קשר פילוסופי קרוב לפדגוגיות ביקורתיות, משחררות וליברליות אחרות. הפדגוגיות הללו קוראות תיגר על התרבות השלטת באמצעות שיטותיהן. על פי מאהר, הפדגוגיה הפמיניסטית נשענת על מסורותיהם של פאולו פריירה, ג'ון דיואי, ואף סוקרטס, בכך שהיא משלבת את התלמידים בהבניה ובהערכה של חינוכם שלהם[7][8], התנועות הללו יוצאות כנגד הרעיונות המסורתיים של טבעו ותפקידו של החינוך, ושל מערכת היחסים בין המורים, התלמידים והידע. המאמצים התמקדו בהפיכת הכיתה לדמוקרטית, הבהרת יחסי כוח בתוך ומחוץ לכיתה וחשיפתם ועידוד סטודנטים/ סטודנטיות להיות סוכני שינוי, אישיים ופוליטיים[7]. הפדגוגיה הפמיניסטית מתוארת כפדגוגיה ממוקדת תלמיד (child centered pedagogy). על אף היותה הגדרה רחבה היא משמשת לתיאור גישות חינוכיות ששמות את התלמיד במרכז מטרות החינוך ומייצרות יחס חיובי ומכבד כלפיו. פמיניסטיות אימצו את הגישה הזו בהיותה מנוגדת לגישות חינוכיות מסורתיות ו'גבריות' של יחסים בתוך הכיתה. היא פחות היררכית, ושמה דגש על שיתוף פעולה ועל קהילתיות[9]. פאולו פריירה נחשב לאחד ההוגים הבולטים של הפדגוגיה הביקורתית שהשפיע רבות על הפדגוגיה הפמיניסטית, בין השאר בביקורת שלו על הוראה מונוליתית של מורה אחד שנתפס כמקור לכל הידע וכבעל הכוח הבלעדי. במקומה הוא מציע הוראה דיאלוגית שיש בה מקום לידע של התלמידים והיא מפרקת את ההיררכיה בין מורה לתלמיד[10]. עם זאת, למרות שהפדגוגיה הפמיניסטית חולקת את שורשיה עם פדגוגיות חינוכיות אלטרנטיביות אחרות, הייחודיות שלה היא בדגש שהיא שמה על נשים וחוויותיהן, בתוך ומחוץ לכיתה[11].
הביקורת על הפדגוגיה הפמיניסטית
הביקורת על הפדגוגיה הפמיניסטית נסבה סביב שלושה צירים:
- העדר המובחנות בין הפדגוגיה הפמיניסטית ובין פדגוגיות משחררות אחרות. כפי שכבר נטען, הפדגוגיה הפמיניסטית שואבת את מקורותיה ומתכתבת עם פדגוגיות אלטרנטיביות אחרות, ויש הטוענות שההבדלים אינם מצדיקים את ייצוגה כגישה מובחנת כפי שנטען בספרות שלה[12].
- להרמן מתארת את הכיתה המשתתפת שהפדגוגיה הפמיניסטית מקדמת כ"פדגוגיה תרפויטית" שנותנת ערך גבוה מדי להשתתפות ולידע של הסטודנטים על פני ההתמחות של בעלי הידע בפקולטה. היא מטילה ספק ביכולתה של חוויה אישית להוות ידע ולייצר ידע, וגם מתארת סכנה במצב שבו חוויה אישית הופכת למקור יחיד ועיקרי לעדויות ומדירה את מקומם של מקורות אחרים לידע[13].
- הביקורת השלישית נובעת מחוסר האחידות בהגדרות של התאוריה הפמיניסטית ומרכיביה. היות שהפדגוגיה הפמיניסטית אינה משנה סדורה ומכילה מרכיבים רבים, כמו גם פערים בין התאוריה והמעשה, לא כל המורות והמורים שיגדירו עצמם כמורים פמיניסטיים יתמכו וילמדו בפועל על פי כל המרכיבים שמקובל להכלילם תחת "פדגוגיה פמיניסטית"[6].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פדגוגיה פמיניסטית: ניתוח המצב בישראל והצעת חלופות למדיניות, באתר המרכז הפדגוגי באר שבע
הערות שוליים
- ^ Forrest, L. and Rosenberg, F. 'A review of the feminist pedagogy literature: The neglected child of feminist' psychology Applied & Preventive Psychology 6:179-192 (1997)
- ^ שקדיאל, לאה. פדגוגיה פמיניסטית: ניתוח המצב בישראל והצעת חלופות למדיניות. http://www.edu-negev.gov.il/mad/marianak/marpad-new/htm/shavinon/feminsem.htm
- ^ Harding, Sandra, Whose Science? Whose Knowledge?: Thinking from Women's Lives, Ithaca, NY: Cornell University Press, 1991.
- ^ Middlecamp, C.H, and Subramaniam, B. What is feminist pedagogy? Useful ideas for teaching chemistry. Journal of Chemical education 76.4 (Apr 1999): 520-525.
- ^ Shackelford, J. Feminist Pedagogy: A Means for Bringing Critical Thinkinga nd Creativityt o the Economics Classroom. The American Economic Review, Vol. 82, No. 2 .(May, 1992), pp.570-576
- ^ 6.0 6.1 Hoffmann, F.L. and StakeReviewed, J.K. Feminist Pedagogy in Theory and Practice: An Empirical Investigation. Frances NWSA Journal, Vol. 10, No. 1 (Spring, 1998), pp. 79-97
- ^ 7.0 7.1 Forrest, L. and Rosenberg, F. A review of the feminist pedagogy literature: The neglected child of feminist psychology Applied & Preventive Psychology 6:179-192 (1997)
- ^ Maher, F. (1985). Classroom pedagogy and the new scholarship on women. In M. Culley & C. Portuges (Eds.), Gendered subjects: The dynamics of feminist teaching (pp. 29-48).
- ^ Gomez, D.S., Women’s proper place and student-centered pedagogy. Stud Philos Educ (2008) 27:313–333
- ^ בתוך נורית דביר http://library.macam.ac.il/study/pdf_files/d9565.pdf
- ^ Middlecamp, C.H, and Subramaniam, B. What is feminist pedagogy? Useful ideas for teaching chemistry. Journal of Chemical education 76.4 (Apr 1999): 520-525
- ^ Weiler, Kathleen (1995). Revisioning feminist pedagogy: review essay. NWSA journal, 7, 100-106.
- ^ Lehrman, Karen (1993, September/October). Off course. Mother Jones, 45-68.
27613707פדגוגיה פמיניסטית