פיג'ואה

פיג'ואה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים קדומים
סדרה:	הדסאים
משפחה:	הדסיים
סוג:	Feijoa
מין:	פיג'ואה
שם מדעי
	Feijoa sellowiana

פיג'ואה (וכן פיג'ויה; שם מדעי: Feijoa sellowiana) שיח ממשפחת ההדסיים, שנפוץ בארץ ישראל ומשמש הן כצמח נוי והן כשיח לפירות מאכל. מקורו כנראה בברזיל.

מאפיינים

הפיג'ואה זהו שיח לא גבוה, צפוף ותדיר-ירק. שמו העממי האנגלי הוא "גויאבת-האננס".

הפיג'ואה הגיעה לארץ ישראל בימי המנדט הבריטי, כנראה בסוף שנות העשרים למאה הקודמת, כאשר הופצה ברחבי האימפריה הבריטית כצמח נוי מובהק. הפיג'ואה מצטיינת בצבעה הירוק-כסוף, ובפרחים אדומים-לבנים יפים. השיח ניטע בשכונות פועלים ובמשקי בית באזור החוף ובשפלה, ונפוץ מאד. הוא גם שימש כגדר חיה לחצרות. מגבלתו העיקרית הייתה פירותיו הקטנים, וחוסר אחידות של הפרי.

בשנות ה-70 למאה הקודמת נערך בישראל מפעל בירור גדול על ידי אפרים סלור, שמטרתו הייתה לברור זן של פיג'ואה בעל תכונות של פרי מסחריות. הזן שנברר וטופח נקרא על שמו של המטפח, "סלור", והוא אף ניטע בכמויות מסחריות. אולם, גידול הפיג'ואה המסחרי בארץ נכשל, בשל מחלות ומזיקים שלא נצפו מראש. כיום שוב הוא גדל בגינות פרטיות ובחצרות, אבל הזן סלור מהווה מקור לפיג'ואה גדולה.

הפיג'ואה עמידה לקרה, ויכולה לשרוד גם בטמפרטורה של מינוס 10 מעלות. צריכת המים שלה מאד נמוכה, והיא הסתגלה בארץ לרוב סוגי הקרקעות. היא פורחת פריחה מרהיבה בחודשי אפריל ומאי, ומניבה את פריה בחודשי הסתו - אוקטובר, נובמבר ודצמבר. תכולת ויטמין C של הפרי היא גדולה יחסית, חיי המדף שלו קצרים, והפרי נאכל בעזרת חציית הפרי בסכין ואכילתו בכפית בדומה לאכילת פרי הפסיפלורה או כדרך הילדים, בשיניים.

הפיג'ואה מכילה כנראה כמות גדולה של יוד, ובשעתו רווחה אמונה שהיא מועילה למי שלקה בבלוטת התריס. לפי סיפורים שלא אומתו, כשהרודן הסובייטי סטלין חלה את מחלתו האחרונה, הבהילו אליו יום יום, במטוס מיוחד, פירות פיג'ואה מדרום ברית המועצות.