פביאן וייר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מייג'ור גנרל פביאן וייר (Fabian Ware; 17 ביוני 1869 – 29 באפריל 1949) היה גנרל בריטי, מייסד ועדת חבר העמים לקברי מלחמה.
ראשית חייו
וייר נולד בבריסטול ולמד באוניברסיטת לונדון ובסורבון עד 1894. בעשר השנים הבאות שימש כסגן המנהל של מספר בתי ספר בבריטניה וכמפקח על בתי ספר. בשנים 1900-1905 מילא תפקידים בכירים במערכת החינוך של מחוזות הרפובליקה הדרום אפריקאית ומדינת אורנג' החופשית בדרום אפריקה.
ב-1899 החל וייר לפרסם מאמרים בעיתון המורנינג פוסט הלונדוני. ב-1905, לאחר שובו מדרום אפריקה, מונה לעורך העיתון והחזיק במשרה זו עד 1911. אז התמנה למנכ"ל של חברת מכרות קטנה (Rio Tinto).
מלחמת העולם הראשונה והקמת הוועדה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ניסה וייר להתגייס לשירות צבאי, אך נדחה עקב גילו. הוא הצליח להתמנות כמפקד יחידת אמבולנסים של הצלב האדום הבריטי שהוצבה בצרפת. שם הושפע וייר עמוקות מעובדת היעדר כל מערכת לסימון ולרישום קבריהם של אלו שנפלו בקרב. וייר חש מחויב ליצור ארגון שיטפל במשימה זו במסגרת הצלב האדום הבריטי. עד שלהי 1915 רשם הארגון שהקים 31 אלף קברים. באותה שנה הכיר משרד המלחמה הבריטי בתועלת עבודתו וקיבל את יחידתו למסגרת הצבא הבריטי, תחת השם "הועדה לרישום קברים". בהנהגתו הפכה הוועדה לגוף מרכזי למסירת מידע לקרובי הנופלים בקרב.
עם התקדמות המלחמה הוטרד וייר מן השאלה מה יהיה טיפול הקבע בקברים בתקופה שלאחריה. בסיועו של אדוארד, הנסיך מויילס, הוא גיבש הצעה להקמת גוף קבע שיטפל בכך. הצעתו נתקבלה וב-21 במאי 1917 הוקמה הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה באמצעות צו מלכותי (היא שינתה את שמה לשם הנוכחי ב-1960). כנשיא הוועדה נתמנה הנסיך אדוארד. שר המלחמה אדוארד סטנלי מונה ליושב ראש הוועדה ווייר מונה כסגן היושב ראש, תפקיד שמילא עד לפרישתו ב-1948. לאחר המלחמה הופקדה הוועדה על טיפול הקבע במצבות ובאנדרטאות ללמעלה ממיליון חללי צבאות האימפריה הבריטית. לאחר מלחמת העולם השנייה הגיע מספרם הכולל ל-1.7 מיליון. וייר צוין לשבח פעמיים ובסיום מלחמת העולם הראשונה הגיע לדרגת מייג'ור גנרל.
וייר פעל ללא לאות לקידום פעולת הוועדה בנושאים שבטיפולה, ומילא תפקיד מפתח בגיבוש מדיניותה בנוגע אליהם, ובין השאר בנוגע לארכיטקטורה ולגינון של בתי הקברות של הוועדה והאנדרטאות שהקימה. הוא גייס לשם כך את מיטב האדריכלים הבריטים של התקופה. הוא גם מילא תפקיד חשוב במגעים עם ממשלות זרות לשם הסדרת והבטחת פעילות הוועדה בתחומן. ב-1937 פרסם וייר דין וחשבון על עבודת הוועדה עד אז תחת השם The Immortal Heritage.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה וייר למנהל שירות רישום הקברים והמידע במשרד המלחמה הבריטי, ובמקביל המשיך בכהונתו כסגן יושב ראש הוועדה.
וייר נפטר זמן קצר לאחר פרישתו ב-1948. קברו בחצר כנסייה כפרית בחבל גלוסטרשייר מסומן במצבה בתבנית העיצוב האחידה של מצבות הוועדה והוא מתוחזק על ידה. לוחות זיכרון לוייר נקבעו במנזר וסטמינסטר ובקתדרלת גלוסטר.
וייר כובד במספר תארים: עמית מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" (1917), עמית מסדר האמבט (1919), אביר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (1920) ואביר המסדר הוויקטוריאני המלכותי (1922). כמו כן הוענקו לו תואר קצין גבוה של לגיון הכבוד הצרפתי, צלב המלחמה הצרפתי ותואר מפקד מסדר הכתר הבלגי.
לקריאה נוספת
- Philip Longworth (1985), The Enending Vigil, London: Leo Cooper.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של פביאן וייר באתר Veterans.UK
