פאל סיניאי מרשה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.

דיוקן של פאל סיניאי מרשה

פאל סיניאי מרשההונגרית: Szinyei Merse Pál; סיניאויפאלו, 4 ביולי 1845 – ירניה, 2 בפברואר 1920) היה אחד הציירים הגדולים של הונגריה.

ביוגרפיה

ילדות ולימודיו

מוצאו

פאל סיניאי מרשה נולד במשפחת אצולה, שספרות, מוזיקה ואמנויות יפות היו מקובלות ונפוצות בה מבמשך דורות. למשפחה היסטוריה של 700 שנה, הונה אמנם התדלדל עד המאה ה-19, אך לא עד כדי כך שלאמן היו אי פעם דאגות פרנסה.

סיניאי מרשה עם צ'יבוק ז'יגמונד
בנו של פליקס

סיניאי מרשה נולד השלישי מבין שמונה ילדיהם של פליקס סיניאי מרשה (18161875) ושל ואלריה יקלפלושי (18261880). אביו קיבל בקושיצה את התואר במשפטים, היה נציג בפרלמנט בקישסב בשנת 1839/40. בין השנים 18601865 מונה לסגן מנהל המחוז ובשנת 1871 למנהל המחוז. אביו תמך בשאיפותיו האמנותיות של בנו ואמו הייתה אשה חובבת ספרות ומוזיקה שהביאה רכוש משמעותי לנישואים. ולריה יקלפלושי הייתה המייסדת והנשיאה הראשונה של איגוד הנשים של מחוז שארוש. במהפכת 1848 בהונגריה אבי הצייר הציע את כל חפצי הכסף והתכשיטים שלו למטרות מלחמת העצמאות. הוא לקח חלק בארגון בית החולים הצבאי בפרשוב. לאחר כישלון המהפיכה נידון ל-50 מלקות, מהן התחמק רק על ידי בריחה מביתו.

שנות הסטודנט של הצייר

בשנת 1864 פאל סיניאי מרשה נרשם לאקדמיה לאמנות יפה במינכן, שם עבר לאחר שנה לכיתתו של הרמן אנשיץ ואחר כך למד ציור אצל הצייר שאנדור וגנר. הוא בילה את השנים הראשונות של חופשותיו בירני, שם צייר עבודות כה מוצלחות (יוז'ף סיניאי מרשה – רישום בעפרון; פורטרט משנת 1865) שמאז נחשב יום תחילת דרכו כצייר. ב־1866 יצר ידידויות משמעותיים עם ציירים שהפכו מאוחר יותר למאסטרים מובילים באירופה (למשל וילהלם ליבל (1844–1900)). עם שניים מהם (הנס מקרט (1840–1884) וגבריאל פון מקס (1840–1915) פיתח ידידות מתמשכת ארוכת שנים.

הוא רצה להיכנס לכיתתו של המאסטר הגדול, קארל פון פילוטי, ובשביל זה היה עליו להכין עבודת בחינה. מכיוון שפילוטי היה מאמין ומחויב בהיסטוריציזם, סיניאי מרשה בחר בנושא הקשור להיסטוריה של הונגריה ובדצמבר 1866 צייר סקיצה שכותרתה "מותו של אטילה". העבודה המוגמרת לא זכתה לטעמו של פילוטי, ולכן הוא עדיין המתין להיכלל בכיתתו.

ב־20 ביולי 1869 נפתחת במינכן תערוכה בינלאומית של 3,000 יצירות אמנות. במהלך התערוכה הוא בא בקשר עם הצייר הצרפתי גוסטב קורבה, וסיניאי מרשה הפך למתורגמן שלו. לתערוכה הייתה השפעה רבה עליו וברגע פתאומי אחד, בנובמבר 1869, הוא עזב את האקדמיה.

השנים העצמאיות הראשונות

הוא עזב את בית הספר ועבד יותר מבעבר. הוא צייר את תמונתו העצמאית הראשונה מחלון הסטודיו שלו; התמונה נקראה כוכב בוקר. חייו של כצייר עצמאי לא נמשכו זמן רב, הוא נקרא הביתה משום שאביו חלה וסיניאי צריך היה לטפל בענייני האחוזה (בין נובמבר 1869 לאפריל 1870). רק באביב 1870 חזר למינכן. כצייר עצמאי עבד למכירת ציוריו וכך פרנסתו הייתה מובטחת.

בשנת 1870, עם פרוץ מלחמת צרפת-פרוסיה סיניאי חזר מג'נובה מסיורו באיטליה. בשל מינויו של אביו למפקד, הושארה לו שוב ניהול האחוזה המשפחתית, ולכן בשנתו העצמאית הראשונה, הציור נדחק לרקע. אך הוא לא הפסיק לצייר לחלוטין וצייר שניים מציוריו המשמעותיים בתקופה זו, עליהם ניתן לחוש את השפעתו של קורבה. שניהם דיוקנאות משפחתיים; האחד הוא דיוקנו של אבי האמן בכורסה והשני דיוקן של אחותו נינון. בשנת 1873 צייר את אחד הציורים המפורסמים ביותר שלו, המאיאליש (חגיגות ה-1 במאי). התמונה מסכמת את התקופת הציור הראשונה של סיניאי.

דיוקן של פליקס, יליד 1874 (1874)

השיבה לציור

הוא חזר לצייר באמצעות השתדלות של קרובי משפחה וחברים; הציור שלו בנושא ציד, Oculi, נקנה על ידי פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה.

פסלו בפנתיאון בסגד

הציור הפך שוב לחלק החשוב ביותר בחייו. הוא בילה את 25 השנים האחרונות של עבודה ללא הפרעה, אם כי גם אז לא צייר יותר מ 5–6 תמונות בשנה. משנת 1899 ואילך הוא צייר את הגנים שלו ונולדה סדרת "תמונות-פארק", בעיקר תמונות עם אווירת אביב או סתיו. בשנת 1900 זכה ציורו "השלג הנמס" במדליית כסף ביריד העולמי בפריז. בשנת 1901, בתערוכה במינכן, זכה ציורו של "חגיגת ה-1 במאי" (מאיאליש בהונגרית) במדליית זהב, וכמה מציוריו הוצגו גם בוונציה. באותה שנה ערך סיור בדרום איטליה, שחזר עליו בשנת 1903. בסביבות 1902 הוא התעוור בעין אחת, אך בכל זאת המשיך לעבוד.

בשנת 1905 הציג תערוכת יחיד ראשונה בסלון הלאומי (אמנים הונגרים מודרניים). בתערוכה הוצגו 89 מעבודותיו, כולל ציור מיוחד בשם "אורן דוקר" לאירוע זה. בהמשך מונה למנהל בית הספר הלאומי להכשרת מורים לעיצוב ורישום (מאז 1908, המכללה לאמנויות), וכך הצליח לתמוך בסטארט-אפים צעירים ושאיפות מודרניות. בשנת 1907 הוא הפך לחבר מייסד בחוג האימפרסיוניסטים והנטורליסטים ההונגרים (MIÉNK).

עבודותיו

  • 1878 – התעוררות האביב, בודפשט, הגלריה הלאומית של הונגריה (MNG)
  • 1879 – דיוקן הרוזן אלפרד סירמאי, מישקולץ, מוזיאון הרמן אוטו
  • 1879 – דיוקן הרוזנת סירמאי,[1] מישקולץ, מוזיאון הרמן אוטו
  • 1880 – דיוקן אשת האמן, בודפשט, הגלריה הלאומית של הונגריה
  • 1882 – ספינת אוויר, בודפשט, הגלריה הלאומית ההונגרית
  • 1882 – הזמיר, בודפשט, הגלריה הלאומית ההונגרית
  • 1883–1894 – נחל, רכוש פרטי
  • 1884–1895 – השלג הנמס, בודפשט, הגלריה הלאומית ההונגרית
  • 1896 – פרג שדה, בודפשט, הגלריה הלאומית ההונגרית
  • 1897 – רוז'י סיניאי מרשה, בתו של האמן, רכוש פרטי
  • 1900 – נוף סתיו, בודפשט, הגלריה הלאומית ההונגרית
  • 1901–1905 – חורף, בודפשט, הגלריה הלאומית ההונגרית
  • 1902 – עצי תפוח פורחים, בית הזיכרון לקלמן מיקסאט
  • 1902 – שדה פרג, בודפשט, הגלריה הלאומית ההונגרית
  • 1907 – עץ ערמונים, בודפשט, הגלריה הלאומית ההונגרית
  • 1909 – שדה, (שמן על בד 60x70), מישקולץ, מוזיאון הרמן אוטו
  • 1911 – אחו פרחי לילך, (שמן, בד 60,5x70), מישקולץ, מוזיאון הרמן אוטו
  • 1916 – אגם בלטון הירקרק (אוסף פרטי)
  • 1916 – אגם בלטון הצהוב (מחקר לציור Háborgó Balaton, בית הזיכרון קלמן אימרה, סיופוק)
  • 1916 – אגם הבלטון הסוער
  • 1916 – גבעת פונודי
  • 1916 – אגם בלטון מחוף פוניוד
  • 1916 – תהום בלטון (חתך, קטע רישומי)
  • 1917 – גדת אגם בלטון
  • 1917 – רחצת התאו (אוסף פרטי)
  • 1917 – מבט מפוניוד (הגלריה הלאומית ההונגרית)
  • 1917 – מזג אויר נאה (מזג אוויר שליו גם באגם בלטון, אוסף פרטי)

חבריות

MIÉNK (Magyar Impresszionisták és Naturalisták Köre) חוג האימפרסיוניסטים ונטורליסטים ההונגרים

הנצחה

לקריאה נוספת

  • סיניאי מרשה, מו"ל קושוט, 2006 (בעריכת גבריאלה סבודה דומבנסקי)
  • ד"ר אנדרה צייזל: ציירים, גנים, בושות, הוצאת גלנוס, 2007
  • הלקסיקון הגדול של פאלאס
  • ביוגרפיה שלו באלמנך הפרלמנטר בשנים 1896–1901

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאל סיניאי מרשה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ A festő felesége és testvérei korán árvaságra jutottak, ekkor, hogy a vagyonukat megvédjék névházasságra lépett Gundelfinger Gyulával, Mária később Szirmay Alfréd neje lett
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30875319פאל סיניאי מרשה