ענת גונן

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ענת גונן (נולדה ב-15 במרץ 1945), היא אדריכלית^[1] ומתכננת ערים ישראלית, חלוצה בנושאי סביבה, וסופרת ילדים^[2].

ביוגרפיה

גונן נולדה בקיבוץ אלונים בשנת 1945, לאלוף מאיר עמית וליונה עמית (לבית קלמן). היא למדה בבית הספר היסודי החשמונאים ברמת גן, וסיימה את לימודי התיכון בבית הספר קלעי בגבעתיים. בשנת ב-1963, התגייסה לצה"ל ושירתה כקצינת ניהול במפקדת קצין חינוך ראשי, עד שחרורה בשנת 1965 בדרגת סגן. בשנת 1970 סיימה בהצטיינות את התואר הראשון בארכיטקטורה ובינוי ערים ב – הטכניון, בחיפה ובשנת 1972 המשיכה ללימודי התואר השני Master of Science in Urban Planning, באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק. בשנת 1979 סיימה את מסלול התואר השלישי, בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, בטכניון, חיפה וזכתה לתואר דוקטור בתכנון ערים ואזורים.

בשנת 1979, הצטרפה גונן לסגל הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, שם הייתה עמיתת הוראה בכירה עד שנת 2008. בשנת 1995 יזמה סדנא בינלאומית בגבול ישראל ירדן, מים המלח עד לים סוף, עם סטודנטים מהטכניון וסטודנטים מגרמניה. בין השנים 1998-1999, הרצתה גונן בנושא מדיניות תכנון והיבטים קרקעיים, במרכז הבינתחומי הרצליה.

עם סיום לימודי התואר השלישי, הצטרפה גונן למחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית והייתה לאחראית על תכנון תוכנית המצפים בגליל. במסגרת "פרויקט שותפות 2000" של הסוכנות היהודית הייתה גונן שותפה לפיתוח מודל אזורי, המשלב בין אזורים כפריים ועירוניים ובשנת 1993 פיתחה יחד עם סמדר פוגל את "תסריט העם היהודי"^[3] במסגרת "ישראל 2020 - תוכנית אב לישראל בשנות האלפיים"^[4], אותה הוביל פרופ' אדם מזור בפקולטה לארכיטקטורה ותכנונן ערים בטכניון.

מאז שנת 1995, לוקחת גונן חלק בפרויקטים חשובים ופורצי דרך. בין השנים 1995 ועד 2007 הכינה גונן "תוכניות אב ומתאר" לישובים עירוניים^[5], יהודיים וערביים ביניהם: יהוד, מגדל העמק, מעלות תרשיחא, סחנין^[6], איבטין ועוד. היו אלו תוכניות עירוניות רב תחומיות ורחבות היקף, שכללו פיתוח כלכלי, תשתיות, נוף, איכות הסביבה ועוד, לצד אסטרטגיה של שלבי פיתוח למימושן. במקביל תכננה גונן את מרחב סובב עזה בראייה של שיתוף אזורי, עם המועצה האזורית שער הנגב, תכננה תוכניות תשתיתיות כמו שדה התעופה בהרצליה, אלטרנטיבה למסוף בינלאומי בשחורת, אזור התעשייה ארז ועוד. בשנת 1998, בחרה גונן לעסוק בתחום שימור הסביבה ויחד עם תה"ל^[7] הכינה עבור המועצה הארצית לתכנון ובנייה, משרד הפנים את "סקר השטחים הפתוחים" של ישראל (סקר GIS ממוחשב)^[8].

בשנת 2003, ראה אור ספרה הראשון "חגיגה בארץ המחזור", ספר ילדים בהוצאת תמוז. הוצאת הספר לוותה בהקמת אתר אינטרנט שעודד ילדים ונוער ליצור מחומרי מיחזור. בשנת 2019, הספר תורגם לאנגלית, צרפתית ויפנית^[9].

בשנת 2004, הכינה עבור משרד הבינוי והשיכון, מדריך לתכנון שכונות וישובים בני קיימא^[10] – סקר שהעלה משמעותית את המודעות לבנייה רגישה לסביבה, חוסכת אנרגיה ובריאה. בשנת 2011, יזמה והשיקה גונן יחד עם שפרה לשם את סדרת ההרצאות "תרבות בית שערים" להעלאת המודעות לערכי מורשת כמנוף לסולידריות אזורית. בשנת 2017, סיימה גונן את מסלול לימודי "קולנוע תיעודי" בבית הספר מנשר לאומנות וסרט הגמר "הבובות של אבא" עסק בשימור הזיכרון של האלוף מאיר עמית (ראש המוסד) ובשימור המורשת התרבותית^[11].

פעילות למען הקהילה והסביבה

כחלק מהאג'נדות החברתיות והתעסוקתיות, קידמה גונן יוזמות סביבתיות וחברתיות כגון: חממות לאקלום טכנולוגיות בונות חיים באפריקה (פרויקטים סביבתיים הנשענים על ידע ישראלי באפריקה). מאז שנת 2010 פעילה גונן במועצה לשימור אתרים, היא ליוותה יזמים ירוקים, במסגרת מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית, היא פעלה במסגרת פרויקט בניין קהילה בקרית טבעון וייסדה את פורום כותבים. גונן יזמה והפעילה פלטפורמות אינטרנטיות מגוונות ביניהם " GREENINGWALL", ו-" עולם המחזור".

מאז שנת 2005 היא עמיתת הסביבה של "מרכז השל למנהיגות סביבתית".

מינויים מקצועיים

2006-2009 חברה בוועד מנהל ארגון "תחבורה היום ומחר – מקדמים תחבורה בת קיימא"
1995-1996 חברה במועצה הארצית לתכנון ובנייה
1993-1997 חברת ועדת ההיגוי לתוכנית אב לישראל בשנות האלפיים (ישראל 2020)
1992-1993 דירקטורית בקרן למשקי עזר ופיתוח הנוף הירוק המשותפת למשרד החקלאות ולסוכנות היהודית