עמישדי גויטע
| לידה |
1906 תר"ס טריפולי, לוב |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1979 (בגיל 73 בערך) כ"ג בכסלו תש"מ ישראל |
| מדינה | לוב |
| מקום קבורה | בית עלמין חולון |
| פעילות בולטת | מורה מחנך ומדריך |
| ידוע בשל | ממקימי ארגון בן-יהודה |
| עיסוק | הוראה וחינוך |
| בת זוג | מזל ג'וליה |
עמישדי גויטע (1906 - 13 בדצמבר 1979)[1] היה מורה, מחנך ומדריך, ממחוללי המהפכה הציונית בקרב יהודי לוב.
קורות חייו
נולד שנת תר"ס 1906 בטריפולי לוב, לאביו שמעון ולאימו עזיזה לבית אדאדי.
למד בתלמוד תורה אצל הרבנים דוד רקח ור' חואתו לוזון.
בגיל 13 החל ללמוד במקביל בבית הספר האיטלקי, שם סיים בהצטיינות את לימודי התיכון.
בשנת 1921, בגיל 15, ייסד והקים חבורת ילדים, שנקראה "ילדי ישורון", ופעלה בבית הכנסת "דאר אלכושאנה", בהמשך ייסד גם ספרייה אשר רוב הספרים שבה הוזמנו מארץ ישראל, והיו כתובים בעברית.
פעילותו הציונית
בשנת 1931 נמנה יחד עם ציון שאול אדאדי עם יוזמי הקמת ארגון "בן-יהודה", שהייתה למעשה המחלקה לחנוך של ההסתדרות הציונית בטריפוליטניה, אגודה ששמה לה למטרה – הפיכת השפה העברית לשפה מדוברת בקרב יהדות לוב. בבחירות הראשונות לוועד נבחר עמישדי , ומונה על החינוך. הוא לקח על עצמו ללמד קבוצת משכילים צעירים עברית, וצרף אליו את ר' שאול דאבוש (שנרצח במאורעות הדמים בטריפולי בשנת 1945) שהיה מומחה לעברית ולדקדוק.
עמישדי היה בין מייסדי בית ספר "התקווה", בשנת 1931, ומנהלו הראשון. תוכנית הלימודים כללה את לימודי השפה העברית, תולדות עם ישראל וחינוך גופני. כמו כן העלו בבית הספר הצגות ומחזות בעברית. בבית הספר למדו בנים וגם בנות, דבר שלא היו מקובל אז.
עמישדי וצוות המורים נחלצו גם לסייע לתלמידים שבאו ממשפחות מעוטות יכולת. הוא, למדו עברית חשב גם על צדדים מעשיים והשיג מספר מכונות תפירה ומדריכות, וכך נפתח גם קורס מעשי לבנות. בשנת 1937 הגיע מספר התלמידים ל-1200, מה שדרש את הרחבת סגל ההוראה.
כל זה עשה עמישדי בהתנדבות. לפרנסתו עסק בחנות שהייתה לו, אך שימשה גם כמשרד בית הספר. בחנות הוכנה תוכנית הלימודים, נבדקו עבודות ועובדו ההצגות, וכן נערכו כתבי העת- השבועון "למדו עברית", והעיתונים העבריים "ניצנים" ו"חיינו".
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סגרו השלטונות את בית הספר "התקווה". בית הספר לא נפתח מחדש. לאחר שחרור טריפולי על ידי הצבא הבריטי חזר ופתח את בית הספר "תלמוד תורה" ואף ניהל אותו. בנוסף, פתח גם בית ספר לבנות.
עם הקמת מדינת ישראל קרא לו ברוך דובדבני, קצין העלייה הראשון בטריפולי, להצטרף לחבר העובדים הבכירים במשרד העלייה. עמישדי עזב את עסקיו והתמסר לארגון העלייה הגדולה מלוב.
במדינת ישראל
בשנת 1951 עלה ארצה יחד עם אשתו מזל ג'וליה לבית וטורי ועם ילדיהם. שימש כמורה בבאר יעקב ואחר כך בבת ים, לאחר מכן כסגן מנהל וכמנהל בתי ספר שונים. בשנת 1968 פרש לגמלאות.
יחד עם הרב פריג'א זוארץ, הרב צוריאל שקד, גבריאל ארביב ופריג'א תייר, היה שותף לאיסוף כתיבה והכנת הספר יהדות לוב שיצא לאור בשנת 1960.
נפטר ביום כג' כסלו תש"מ, 13 בדצמבר 1979 נקבר בבית העלמין הדרום בבת ים.[2]
קישורים חיצוניים
- יהדות לוב, תל אביב ה'תשי"ט, באתר אוצר החכמה
- עמישדי גויטע (גבעתי) ז"ל, באתר מרכז אור שלום, 23 באוקטובר 2003
- תמונת החודש מגיליון עאדא, בעמוד הפייסבוק של מרכז אור שלום למורשת יהודי לוב, 3 ביוני 2014
- החינוך היהודי בלוב מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20, באתר מרכז מורשת יהדות לוב
הערות שוליים
- ^ ציון וטורי, "עמישדי גויטע", לבלוב כתב העת של הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב, 2016
- ^ עמישדי גבעתי-גויטע ז"ל, באתר Bilion Geaves
32676476עמישדי גויטע