ארגון בן-יהודה

בן-יהודה

תאריך ייסוד	1931
יושב ראש	ציון שאול אדאדי
מיקום המטה	טריפולי, לוב

ארגון בן-יהודה היה ארגון יהודי ציוני, אשר פעל בשנות השלושים ושנות הארבעים של המאה ה-20 בלוב. הארגון עסק, בנוסף לפעילות ציונית גם בהחדרת השפה העברית בקרב יהודי לוב.

היסטוריה

במחצית השנייה של שנות ה-20 התמקדו הציונים בטריפולי (לוב) בפעילות תרבותית ציונית. בפעילות זו השתתפו גם צעירים משכילים מהמעמד הבינוני והנמוך ומהם באו, בשנת 1931, מייסדי הארגון הדתי והציוני 'בן יהודה', על שמו של אליעזר בן-יהודה. ציון שאול הדדי, אחד ממייסדי הארגון, שימש כנשיאו וגם כמזכיר, לסירוגין ומייסדים נוספים היו רבי חיים לוזון, וכן אליהו בחבוט, שהיה המורה הארץ ישראלי הראשון בטריפולי.

הארגון עסק בפעילות עברית לאומית ציונית, ושימש מעין מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית העולמית. בפעילות מועדון הארגון השתתפו מאות חברים וחברות בגילאים שונים מהמעמד הבינוני ומטה, שהתגוררו בדרך כלל ברובע היהודי.

בשנת 1932 ייסדו פעילי 'בן יהודה' את בית הספר העברי ‘התקווה', שזכה להצלחה רבה. בבית הספר למדו עברית והוא הפך למרכז תרבותי חברתי. הוקמה בו ספרייה בה היו כ-2000 ספרים, חדר קריאה בו היו כל עיתוני הארץ וכן ירחון בעל תוכן חלוצי בשם "חיינו". ירחון זה החל להופיע מטעם ארגון בן יהודה בשנת 1943, בצורת ילקוט שהכיל חומר בשפות עברית, ערבית ואיטלקית. הוא דן בהכשרה ובחיים החלוציים בארץ ישראל. הלהקה האומנותית של בן-יהודה הציגה מחזות, אשר הראשון שבהם נקרא "נמצאה האבדה". בהמשך הוצגו מחזות נוספים בבימויו של עמישדי גויטע.

הארגון הקים גם מקהלה שמנתה 800 תלמידים ותלמידות, ששרו רק שירים עבריים. מטעם הארגון יצא לאור גם עיתון שבועי בשם "למדו עברית" בעריכתם של הרב שאול דאבוש, ציון שאול אדאדי, עמישדי גויטע ואברהם נחום. בעיתון הופיעו, מדי שבוע, שיעור בשפה העברית, חידות, פתגמים ובדיחות. במשך הזמן הוכנסו לעיתון גם חיבורים מפרי עטם של תלמידי בית הספר התקוה ובתי ספר עבריים אחרים בטריפולי ובערי השדה.

לאור הצלחותיו של ‘בן יהודה' מסרה הנהגת הקהילה לידיו את ענייני החינוך בקהילה. מעמדם החשוב של פעילי 'בן יהודה' נשמר גם בשנות ה-40 והוא הועיל להם במאבקם למען חינוך ציוני דתי ונגד חינוך חילוני בטריפולי.

ניתן למצוא קו רצוף בין פעילי הציונות הדתית בתקופה זו, במישור הרעיוני: דת, מודרניזציה וציונות. את מקום הפעילות בקהילה תפס היסוד החלוצי הדתי, שפניו להגשמה בארץ ישראל. ניכרת רציפות גם בגורם האנושי. צעירים ציוניים, כגון: פריג'ה טייר, ציון שאול אדאדי, עמישדי גואטה ואחרים, השתתפו בפעילות הציונית, היו בין מייסדי הארגון ובית הספר הנ"ל בשנות ה-30, והנהיגו את הציונות הדתית בשנות ה-40 וראשית שנות ה-50. חלק ממורי בית הספר ותלמידיו נטלו חלק גם בפעילות ארגוני הנוער הציוני, שנוסדו לאחר מלחמת העולם השנייה.

תקופת מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 אסר המושל האיטלקי כל פעילות ציונית, כולל מועדוני ספורט למיניהם.

מיד עם הצטרפותה של איטליה למלחמה החלו בנות הברית להפציץ את טריפולי, ה"חארה" –הרובע היהודי-היה ממוקם באזור אסטרטגי ולכן הוא הפך יעד להפצצות. כבר בהפצצה הצרפתית הראשונה נהרגו 30 יהודים מתושבי ה"חארה" ,ארבעה בתי כנסת נהרסו כליל, בית העלמין ניזוק והרבה מצבות נבזזו לבניית ביצורים. רבים מבתי העסק ניזוקו, ובתי היהודים נפגעו. בגלל ההפצצות ברחו רבים מתושבי ה"חארה". תושבי הרבעים החדשים נפגעו, רבים נשארו ללא קורת גג.

נוכח המצב הקשה החלו התנועה הציונית ו"בן יהודה" (הוקם ועד מיוחד לעזרה לעניים נפגעי המלחמה) לאסוף כספים כדי לאפשר לנפגעים ולבורחים לשכור דירות מחוץ ל"חארה" וכדי לספק את צורכיהם הבסיסיים של הנפגעים. הם בנו מקלט גדול מתחת ל"חארה". כך ניצלו חייהם של רבים.

הארגון כמסד לציונות הדתית בטריפולי

מנהל צבאי בריטי הוקם בטריפולי לאחר כיבושה בשנת 1943. ביוני אותה שנה חודשה הפעילות בארגון 'בן יהודה', שהוכר על ידי השלטונות כארגון לפעילות תרבותית עברית בלבד. יחסו להתארגנות ציונית בטריפולי היה שלילי עד לסוף שנות הארבעים. החיילים, שרובם היו חילוניים, ביקרו במועדון 'בן יהודה', נפגשו עם נוער והשפיעו עליו. באוגוסט 1943 הצטרפו אליהם ווילו כץ מקיבוץ אושה ויאיר דואר מקיבוץ רמת יוחנן, שניהם מ'חבר הקבוצות'. השניים נשלחו על ידי המוסד לעלייה ב' והסוכנות היהודית לפעילות בתחומי חינוך, ארגון, הגנה והעפלה. קשיים שונים, ובעיקר התנגדות הממשל הבריטי לפעילות ציונית ולארגון הגנה והעפלה, מנעו מהם לבצע את משימותיהם, למעט בתחום החינוכי.

בסתיו 1943 הם יסדו, במסגרת 'בן יהודה', תנועת נוער, שנקראה: 'תנועת הנוער הציוני', או 'תנועת הנוער', ובראשית 1944 סייעו להקמתו של ארגון 'בן יהודה החלוץ'.

מנהיגי 'בן יהודה' תמכו בחיילים ובשליחים אך פיקחו על פעילותן של מסגרות הנוער החדשות ואף הערימו קשיים על התפתחותן. בצד רצונם בהתפתחותה של ציונות חלוצית בארגון הם חששו מפגיעה באופיו הדתי של הנוער המקומי. בפברואר 1944 ברח בר גיורא מתוניס לטריפולי, ובה בישר למנהיגי 'בן יהודה' על קיומה של התיישבות דתית חלוצית הנכונה לקלוט את צעיריהם. הייתה זו בשורה בעתה ומנהיגי 'בן יהודה' נענו לה ברצון.

ארגון 'בן יהודה' הונהג על ידי ציון שאול אדאדי ואף על ידי יעקב פרג'ון, ששימש בתפקידים חשובים בוועד הקהילה, הוסמך על ידי המוסדות הציוניים בירושלים לשמש כנציגם בטריפולי ועמד גם בראש ועדת העלייה המקומית. ליד ראש 'בן יהודה' פעלה הנהגת הארגון ובה עמישדי גואטה, ממייסדי הארגון ובית הספר ‘התקווה', אברהם נחום סמבירה מחשובי הקהילה, ציון נמני מעשירי המקום, יוסף מימון, י' בוכובזה ואחרים, אנשי המעמד הבינוני, שעסקו, במסחר, פקידות וחינוך. הארגון זכה להכרה ואהדה בקרב יהדות לוב וסניפים נוספים הוקמו במקומות נוספים בלוב וביניהם בעיירה זליתן על ידי הרב צוריאל שקד.

הפעילות החינוכית תרבותית ב'בן יהודה' התפתחה והעמיקה עד לקטיעתה במאורעות הדמים, בנובמבר 1945. בשנים 1944-1945גברו נטיות לאומניות ופאן אסלאמיות בחוגים ערביים בטריפולי, שנאבקו לעצמאות ארצם. בשנת 1945 הורע גם מצבה הכלכלי של אוכלוסייה ערבית רחבה בטריפולי. על רקע זה ועל רקע התגברות הפעילות הציונית בטריפולי והחרפת הסכסוך היהודי ערבי בארץ ישראל, פרצו פרעות ביהודים. בימים 4–7 בנובמבר, פרעו המוני ערבים מוסתים ביהודי טריפולי וכפרים בטריפוליטניה. כ-130 יהודים נרצחו ורבים אחרים נפצעו. בתים, חנויות ומחסנים נשדדו והוצתו. חמישה בתי כנסת חוללו. הממשל הבריטי גילה רשלנות, ואולי, מכוונת.

המאורעות חשפו את אכזריותם של ערביי טריפולי ואת עוינותו של הממשל הבריטי כלפי היהודים. אלה ערערו את אושיות קיומה הפיסי והביטחוני של הקהילה היהודית בלוב. התחזקו בה שתי מגמות שונות: פיוס הגורם הערבי, מחד גיסא, והתחזקות המגמה הציונית, מאידך גיסא. לאחר המאורעות התחדשה פעילות ארגון ‘בן יהודה', אך בפחות אינטנסיביות. נראה, כי הגורמים לכך היו:

קשיים כלכליים, בפרט על רקע התרוששות יהודים רבים בעקבות המאורעות, וחשש מתגובות עוינות של הערבים ושל הממשל הבריטי, שהחמיר את פיקוחו על הפעילות הציונית.

הפעילות הציונית

הפעילות הציונית העיקרית בוצעה על ידי ארגון ‘בן יהודה'. למעשה, הוא תפס את מקומה של ההסתדרות הציונית בטריפולי. מעמדו של ‘בן יהודה' הלך והתחזק בציבור המקומי מכוח פעילותו הציונית בשנות ה-30 וה-40, ומכוח פעילות מנהיגיו בממסד הקהילתי ובמערכות החינוך היהודית. אופוזיציה לארגון ‘בן יהודה' באה מחוגי מכבי בטריפולי, אולם לא היה בה כדי לערער את מעמדו האיתן בציבור המקומי. למעמדו של ‘בן יהודה' נודעה חשיבות לגבי מקומה של התנועה הציונית הדתית בטריפולי.

מנהיגי ‘בן יהודה' היו כאמור שבעי רצון מבואו של בר גיורא. בסיועו הם יצרו קשרים הדוקים עם ‘הקיבוץ הדתי' ועם תנועת ‘הפועל המזרחי', ומצאו בהם את היסודות החשובים להם, דת, ציונות, חלוציות, מודרנה ומסגרות מתאימות לקליטת הנוער הציוני של טריפולי. הקשרים הללו נשאו אופי רוחני, רעיוני והתיישבותי.

משנת 1944 פעלו מנהיגי ‘בן יהודה' לחזק את המגמה הציונית דתית בציבור המקומי ובעיקר בחוגי הנוער. למרות זאת הם נמנעו מלהגדיר את ‘בן יהודה' לתנועת ‘הפועל המזרחי' או לייסד לה סניף עצמאי. צעד כזה עמד בסתירה לעמדתם שיש לשמור על ציונות אחידה המכבדת את המסורת הדתית, כפי שהיה עד אז, ולמנוע פוליטיזציה ארץ ישראלית של הציונות בטריפולי. עמדתם זו לא הייתה נקייה משיקולים טקטיים. לדידם הגדרה פורמלית ל'הפועל המזרחי' הייתה עלולה להזיק להם. היא הייתה פותחת פתח להתארגנות נגדית של מפלגות ארץ ישראליות חילוניות, אפשרות שלמניעתה פעלו במרץ. הם סברו שבהיעדר זהות פוליטית ארצישראלית יקל עליהם לזכות בסיוע מרבי מגורמים ציוניים ארצישראליים שונים ביישוב. הם גם לא ראו נחיצות בהגדרה פורמלית ל'הפועל המזרחי' במצב, שלדעתם ממילא רובו של הציבור הציוני המקומי נהה באופן טבעי אחרי המגמות הציוניות דתיות של ה"פועל המזרחי".

פעילות ארגונית, חינוכית ותרבותית

עם התארגנות החלוץ נעשו מעשים להביא להתפתחותה בכמות ובאיכות. מספר חברי הסניף שבמועדון ‘בן יהודה' גדל. סניפים חדשים לא נפתחו בשל חוסר מדריכים והיעדר תנאים פיזיים נאותים. ל'החלוץ' הצטרפה גם קבוצת נוער משכיל מן החוג היהודי איטלקי שברובע החדש של העיר. הצטרפותה הייתה בעיקר תוצאת השפעתה של ספרות ציונית, בפרט ספרו של פינסקר ‘אוטואמנציפציה'. על החידוש שבכך נכתב ב'חיינו'.

בשנת 1944 התקיים קורס הדרכה צופית במועדון בן יהודה, ביוזמתו של מוריס נסמן, חייל יהודי בצבא הבריטי, שהיה בוגר תנועת הצופים במצרים. בקורס השתתפו חמישה מנהיגי נוער דתיים, חברי מועדון בן יהודה, ובסיומו הם זכו להסמכה מטעם מרכז הצופים האנגלי שבלונדון. החמישה, שביקשו לחנך את הנוער במסגרת צופית ציונית, יסדו באדר תש"ה (מרס 1945) במסגרת מועדון בן יהודה את תנועת ‘הצופים היהודים' בטריפולי. הם קיוו כי הממשל הבריטי, המעוניין בהתפתחותה של הצופיות ולא של הציונות, יעניק לתנועתם רישיון ותמיכה אם אך יידעו להסוות כראוי את מגמתה הציונית. על מגמה זו העיד מנהיגם פריג'ה טיאר:”מטרתנו ביסוד תנועת הצופים לא היתה רק לצופיות גרידא בקוויה הבינלאומיים אלא שימשה לנו בעיקר כהסוואה...משימתנו היתה לחנך נוער בריא לא רק ברוחו אלא גם בגופו שבבוא הימים יהי מוכן לכל מבצע למען המולדת”.

באביב 1944 החל להופיע בטריפולי הירחון ‘חיינו', שהיה ביטאון ‘החלוץ' ו'בן יהודה'. פורסמו בו ידיעות על שתי תנועות אלה, וכן על ההכשרה החקלאית והקיבוץ הדתי לצד תיאורים מהמגזר הציוני דתי בארץ מהיישוב בכללו. כן הופיעו בו סקירות מתולדות ישראל והציונות. הביטאון יצא לאור ובו מאמרים וידיעות בעברית, בערבית ובאיטלקית וזכה להערכה רבה בקרב חברי התנועה והציבור היהודי המקומי. חשיבותו נבעה מהיותו מכשיר חינוכי מלכד ומהשראתו החלוצית, ואילו חסרונותיו נבעו בעיקר ממיעוט השתתפותם של חברים מן השורה בו ומהיעדר מתח אידאולוגי וגירוי רעיוני במה שפורסם בו.

בסוף 1946 נודע על כישלון קליטתו של גרעין ביכורים בקיבוץ הדתי שדה אליהו ועל התפרקותו. אחת הסיבות להתערערות הגרעין הייתה אי הסתגלותם של חברים אחדים לנורמות הדתיות של הקיבוץ הדתי והרחקתם. האכזבה בחוגי בן יהודה ו'החלוץ' מהקיבוץ הדתי ומחבריהם הייתה רבה. נוצר רושם של נתק בין הקיבוץ הדתי לבין ‘החלוץ' הטריפוליטני. הכישלון ותחושת המשבר ריפו את ידי החבורה הציונית הדתית בטריפולי, ולעומת זאת חיזקו את חסידי הקיבוץ המאוחד במקום, שהיו בתהליך של התגבשות כפלג עצמאי. ב'החלוץ' התפתח קיטוב בין שתי המגמות הללו. בסוף שנת 1946 פרשו חסידי הקיבוץ המאוחד מן ‘החלוץ' ויסדו, יחד עם מנהיגים ב'תנועת הנוער' את ‘ההכשרה העירונית', שהייתה למעוז הקיבוץ המאוחד בטריפולי.

לקריאה נוספת

• מרכז מורשת יהדות לוב | מרכז מורשת יהדות לוב, מוזיאון מורשת יהדות לוב, מחקר יהדות לובכתב עת של ה"ארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב"
• הסיפור שלא סופר, בלוג הספרייה הלאומית
• לבלוב. מרכז מורשת יהודות לוב

קישורים חיצוניים

• בית התפוצות, חברי ארגון בן יהודה בתהלוכת פורים, 1930 בקירוב

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31536058ארגון בן-יהודה