עמימות (מדיניות)
מדיניות של עמימות היא מדיניות שבה מדינה נמנעת מלחשוף פרטים על פעילות ביטחונית שלה, אף שעצם קיומה של פעילות זו אינו ניתן להסתרה, כדי להימנע מתוצאות אפשריות של הודאה גלויה בפעילות זו.
ההחלטה האם לשמור פעילות מסוימת בסוד, להתייחס אליה בעמימות או לפרסם את דבר קיומה משלבת שיקולים ביטחוניים ומדיניים.
מדיניות הגרעין של ישראל
ערך מורחב – מדיניות הגרעין של ישראל
בשנת 1960 הוקמה הקריה למחקר גרעיני ליד דימונה. ביוני 1960 טענה ישראל כי המבנה המוקם הוא "מפעל טקסטיל", בספטמבר אותה שנה תיארו אישים ישראלים את המבנה ההולך ונבנה כ"תחנת מחקר במטלורגיה", ולאחר שהוברר שזהו כור גרעיני, נטען כי הוא למטרות שלום בלבד. ממשלת ישראל מסרבת לפתוח את הכור לפיקוח בינלאומי, אף על פי שבעבר ביקרו בכור משלחות ביקורת אמריקאיות.
מאז שומרת ישראל על מדיניות של עמימות, כלומר אינה מאשרת ואינה מכחישה את יכולתה הגרעינית. חרף עמימות זו, על פי הערכות של מומחים וארגוני מודיעין שונים, על פי הדלפה לעיתונות של מרדכי ואנונו, טכנאי שעבד בקריה למחקר גרעיני, ועל פי רמזים של אנשי ממשל בישראל,[1] ישראל נמנית עם המדינות שלהן נשק גרעיני.
בשל העמימות אין מידע אמין אודות המספר מדויק של הפצצות הגרעיניות שברשות ישראל, אך מקובל להעריך סדר גודל של עד 600 פצצות מדגמים שונים. ההערכות מתבססות על הדלפתו של ואנונו, על קיומו של הידע הנדרש בידי מדעני ישראל, ועל פוטנציאל הייצור של הקריה למחקר גרעיני.
מדיניות עמימות גרעינית הייתה נחוצה לצרכים פוליטיים גלובליים. הכרזה רשמית של מדינת ישראל על כך שהיא מחזיקה בנשק גרעיני הייתה פוגעת ביחסיה עם מדינות העולם ובמיוחד עם ארצות הברית, שהייתה בין היוזמות על חתימה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) ודגלה בפירוז המזרח התיכון מנשק שכזה. חשיפה כזו הייתה פוגעת גם בסיכויי ישראל לקבל תמיכה פוליטית וסיוע, בגלל לחץ חלק מהקונגרס האמריקאי שלא היה משלים עם הכרזתה של ישראל על יכולת גרעינית.
העמימות נסדקת מפעם לפעם, ועצם קיומה של תוכנית גרעין ישראלית הפך במהלך השנים לסוד גלוי. ב-1974 גיבש ה-CIA הערכת מודיעין בסיווג "סודי ביותר" לפיה, ישראל יצרה ואגרה מספר מתקני נפץ גרעיניים ובידיה טילי קרקע-קרקע לשיגורם.[2] ב-1975 פורסמה הערכה זו בניסוח שונה על ידי משרד החוץ האמריקני ובה הקביעות החד-משמעיות הוחלפו ב"חשדות" לקיום נשק גרעיני בידי ישראל.[3] בדצמבר 2006, במהלך שימוע בקונגרס, הסביר שר ההגנה האמריקאי המיועד, רוברט גייטס, את מניעיה של איראן בפיתוח נשק גרעיני, באמרו כי האיראנים "מוקפים במעצמות גרעיניות: פקיסטן במזרח, הרוסים בצפון, הישראלים במערב וארצות הברית במפרץ הפרסי".
תקיפת הכורים הגרעיניים בעיראק ובסוריה
בעקבות תקיפת הכור הגרעיני בעיראק בשנת 1981 הודיעה ממשלת ישראל, בראשות מנחם בגין, על התקיפה זמן קצר לאחר השלמתה.[4] לעומת זאת, בעקבות תקיפת הכור הגרעיני בסוריה בשנת 2007 שמרה ממשלת ישראל על שתיקה מוחלטת. רק עשר שנים מאוחר יותר, במרץ 2018, הותר לפרסום שישראל היא שתקפה והשמידה את הכור הגרעיני הסורי. כמו כן פורסמו פרטי התקיפה והשגת המודיעין על הכור. דובר צה"ל פרסם סרטונים המתעדים את רגע התקיפה וראיונות עם קצינים בכירים שהיו מעורבים במבצע.[5]
עמימות בתקיפות ישראליות בסוריה
- ערך מורחב – סכסוך ישראל-איראן-חזבאללה בסוריה
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה התפתח עימות בין ישראל לבין כוחות איראניים על אדמת סוריה וצבא סוריה. עימות זה כלל תקיפות רבות של חיל האוויר הישראלי בסוריה, אך בדרך כלל נמנעה ישראל מלאשר שהיא התוקפת, אף שלא היה ספק בכך. הנימוק שניתן לעמימות זו הוא מתן אפשרות לסוריה להבליג על תקיפות אלה ולא להגיב בתקיפה נגדית. רק במקרים מעטים, שבהם קשה היה להתעלם מהתקיפה הישראלית, בפרט מחמת תגובה סורית שהורגשה בישראל, אישרה ישראל סמוך לתקיפה את דבר קיומה.
במקביל לעמימות התקיים תיאום צבאי הדוק בין צה"ל לצבא רוסיה ובעיקר חיל האוויר הרוסי, בעקבות המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה, על מנת למנוע התנגשות צבאית בין חיל האוויר הישראלי לכוחות רוסיים בסוריה.
מדיניות זו של עמימות נסדקה לעיתים בהתבטאויות של בכירים ישראלים. באוגוסט 2017, עם סיום כהונתו כמפקד חיל האוויר הישראלי, חשף אמיר אשל שבשנים 2012–2017 ערכה ישראל קרוב למאה תקיפות של שיירות נשק לחזבאללה.[6] גם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, והרמטכ"ל, גדי איזנקוט, התבטאו בעניין התקיפות בסוריה.
קישורים חיצוניים
- מרטין ס' ליביקי, השימושים האסטרטגיים בעמימות במרחב הקיברנטי, צבא ואסטרטגיה, המכון למחקרי ביטחון לאומי, כרך 3 גיליון 3, דצמבר 2011
הערות שוליים
- ^
שמואל מאיר, בדימונה שרטט נתניהו את העמימות הישראלית מחדש, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2018
- ^ CIA said in 1974 israel had a-bombs
- ^ אמיר אורן, במקביל לביקור בוש, הסי-איי-אי חשף: קבענו ב-74' שלישראל יש נשק גרעיני, באתר הארץ, 11 בינואר 2008
- ^ דניאל בלוך, הכור הגרעיני בעיראק הושמד, דבר, 9 ביוני 1981, המשך
- ^ נעם גיל, בכל זאת הפצצנו למרות הכול, באתר ynet, 21 במרץ 2018. עמוס הראל, אלוף בן, סוף לעמימות: כך תקפה ישראל את הכור גרעיני בסוריה ב-2007, באתר הארץ, 21 במרץ 2018
- ^ עמוס הראל, מפקד חיל האוויר היוצא: ישראל תקפה כמאה פעם שיירות נשק לחיזבאללה בחמש שנים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2017.
