עלי סיסתאני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עלי סיסתאני
علي السيستاني
מדינה עיראקעיראק עיראק

האייתוללה עלי אל-חוסייני א-סיסתאני (בערבית: علي الحسيني السيستاني, בתעתיק מדויק: עלי אלחסיני אלסיסתאני; נולד ב-4 באוגוסט 1930) הוא איש דת שיעי החי בעיראק הנחשב כיום לסמכות הדתית הבכירה בקרב השיעים בעולם.

תחילת דרכו

האייתולה א-סיסתאני נולד בשנת 1930 בעיר משהד שבאיראן. משפחתו הייתה ידועה בשורשיה הדתיים וטענה כי שורשים אלו מגיעים עד לחוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. סיסתאני רכש את השכלתו הדתית כבר מילדותו, תחילה במשהד ואחר כך בעיר קום. הוא למד מדעים תאולוגיים ומדעים מדויקים ממלומדי דת בולטים כמו האייתוללה סייד חוסיין בורוג'רדי. בשנות העשרים המוקדמות לחייו עזב סיסתאני את איראן כדי להמשיך בלימודיו בעיראק, בחווזה של נג'ף (מרכז הלימוד החשוב בשיעה), אצל האייתוללה אבו אל-קאסם אל-ח'ואי ועד מהרה הפך לחביב שבתלמידיו. בגיל 31 הגיע סיסתאני לדרגת מוג'תהד, דרגה דתית גבוהה שבה חכם הדת יכול לפסוק בענייני הלכה ולחדש הלכות על פי לימודיו או סמכותו.[1]

עלייתו

בשנת 1992, כשהאייתוללה אל-ח'ואי נפטר, ירש את מקומו עבד אל-אעלא א-סבזווארי לזמן קצר עד שנפטר ב-1993. לאחר מותו של א-סבזווארי הפך סיסתאני למרג'ע היחיד (הסמכות הדתית העליונה) ולאייתוללה הגדול.[2] סיסתאני ירש את תומכיו של האייתוללה אל-ח'ואי ואף הצליח להוסיף רשת תומכים בזכות למדנותו הרבה וידיעותיו הרחבות. אצל מאמינים שיעים רבים נחשב סיסתאני לבעל הדרגה הגבוהה ביותר בקרב המוג'תהידים וחכמי הדת ברחבי העולם האסלאמי ובמיוחד בחצרות נג'ף וקום.[3] חוקרים שונים טוענים כי לפחות 80% מהשיעים בעיראק תומכים בסיסתאני ויותר מ-15 מיליון שיעים עיראקים רואים בו דמות שיש לחקות את מעשיה ורעיונותיה (מרג'ע תקליד).[4]

במהלך שלטונו של סדאם חוסיין ומפלגת הבעת' העיראקית, סיסתאני לא נפגע מהדיכוי והרדיפות האלימות שנעשו נגד אנשי דת רבים. עם זאת, מסגדו של סיסתאני נסגר בכוח בשנת 1994 ולא נפתח מחדש עד לפלישה האמריקנית ב-2003.

כאשר משטרו של סדאם הופל על ידי הקואליציה הבין-לאומית שבהנהגת ארצות הברית, לא הייתה קבוצה או דמות פוליטית אמינה דיה בעיראק שתוכל לאגד ולהנהיג את המדינה. סיסתאני הצליח למשוך תשומת לב בין-לאומית כמי שיכול למלא את החלל הזה. עובדת היותו סמכות דתית שיעית אפשרה לו למלא את תפקיד נציג הקהילה השיעית ולהיות נקודת ההסכמה עבור הענפים הפוליטיים השונים בקהילה זו. יתר על כן, קשריו הטובים עם אנשי הדת שבאיראן, שהרבה מהם היגרו לאיראן מעיראק בעת משטרו של סדאם, העניקו לסיסתאני את היכולת לטפל ולשלוט בצורה מיטבית ביחסים שבין עיראק ואיראן.[5] הפלת משטרו של סדאם תרמה אף היא ליכולת של סיסתאני לתקשר ולהיות נגיש לכלל העם העיראקי ובכך בהדרגה להיות דמות מוערכת גם בקרב הקהילה הסונית והכורדית שבעיראק.[6]

סיסתאני מילא תפקיד מפתח בהליכים הפוליטיים שבאו בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק בשנת 2003. ואף כי העדיף ליצור רושם שהוא לא מערב דת ופוליטיקה, הוא היווה מרכיב חשוב בהקמתה של הממשלה הדמוקרטית הראשונה בעיראק והוביל את הקריאה ב-2004 לערוך בחירות. סיסתאני הוציא פתווה (פסק הלכה) שבו קבע כי על מחוקקי החוקה בעיראק להיבחר ולא להתמנות על ידי הממשלה העיראקית שארצות הברית קבעה באותו זמן.[7] הוא אף הגדיל לעשות ופרסם פתווה המורה לנשים שיעיות להצביע באותן בחירות גם אם בעליהן אסרו עליהן זאת. אין ספק כי מהלך זה ומהלכים נוספים שהגה סיסתאני תרמו לניצחון השיעים בבחירות של שנת 2005.

השקפותיו

סיסתאני רואה עצמו כמי שנמצא מעל הפוליטיקה וכמי שתפקידו לאחד את עיראק לאחר הפלישה האמריקנית ב-2003.[8] מצד אחד הוא מאמין שאנשי הדת אינם צריכים למלא תפקיד בזרועות הביצועיות או המנהליות של המדינה, ומצד שני ניתן לראות כי הוא ביצע מספר התערבויות משמעותיות בעת משברים – באוגוסט 2004, אחרי ששב מניתוח באנגליה הצליח סיסתאני להביא לסיום העימות שהתפתח בין הצבא האמריקני לבין מוקתדא א-סדר שייצג את המחנה ה"ניצי" של השיעים בעיראק ודגל בהתנגדות אקטיבית לכיבוש האמריקני באמצעות מליציה שנקראה צבא המהדי.[9]

דוגמה נוספת לניסיון פיוס ואיחוד ניתן לראות בפברואר 2006 וביוני 2007 כאשר טרוריסטים סונים הפציצו בעיר סמארה את המסגד השיעי אל-עסכרי. קריאתו של סיסתאני לאיחוד כלל עדתי ולשלום בעיראק מנעה גל של אלימות ומלחמה עדתית בעיראק.[10] על פעולות מעין אלו צבר סיסתאני הערכה בין-לאומית ואף עלו קריאות במהלך השנים להעניק לו פרס נובל לשלום.[11] סיסתאני מוביל שיעיות מתונה ומודרנית יחסית הדוגלת בדמוקרטיה ובחירות חופשיות.[12] ד"ר באבאק רחימי (Babak Rahimi) טען כי סיסתאני נחשב כוח ממתן שמוביל את תהליך הדמוקרטיזציה והשלום בעיראק ובנוסף נחשב גם ככוח מתון בתוך המזרח התיכון.[13]

סיסתאני תומך במדינה איסלאמית, אך לא בתאוקרטיה כמו באיראן השכנה. סיסתאני אמר כי שום חוק בעיראק לא צריך להתנגש עם עקרונות האסלאם והוא רוצה שהאסלאם יוכר בחוק כדת של רוב העיראקים.[14] בד בבד, סיסתאני טוען שאסור לדת להתערב בענייני המדינה וצריכה להיות הפרדה בין הרשות הדתית לרשות המדינית. סיסתאני מסייג זאת מעט באומרו כי תפקידה של הרשות הדתית לשמש כיועצת בענייני מוסר כיוון שמוטלת עליו האחריות הדתית להורות את דרך הישר ולמנוע מהם מלעשות רע. ולכן, מסיבה זו, לגיטימי לשיטתו להפעיל כל סוג של לחץ על הממשלה.[15]

חשוב להדגיש את ההבדל בין גישתו הפוליטית של סיסתאני לבין גישת השלטון השיעי באיראן. השלטון השיעי באיראן תומך בגישה הפוליטית הנקראת "שלטון חכם ההלכה" (וילאית אל-פקיה). גישה זו צברה תאוצה לאחר מהפכתו של האייתוללה ח'ומייני באיראן בשנת 1979 ונמשכת עד היום. גישה זו תומכת ברעיון כי המדינה והממשלה צריכות להיות מנוהלות על ידי אנשי הדת ובהתאם לחוק האסלאמי.

מנגד, סיסתאני משתייך לאסכולה השיעית השתקנית והמתונה אשר לפיה איש הדת מדיר עצמו מן הפוליטיקה. עם זאת, סיסתאני פיתח מודל שתקני מיוחד משלו – הוא אינו ממלא שום תפקיד פוליטי או ציבורי אך למרות זאת, הוא הפך לאחת הדמויות המשפיעות בפוליטיקה העיראקית. בנוסף לכך, סיסתאני, בניגוד לאייתוללה ח'ומייני אינו מעוניין לעמוד בראש השלטון במדינה. לדידו, על אנשי דת להימנע מכניסה לממשלה ולפוליטיקה ובמקום זאת ליישם השפעה שקטה.[16] מחלוקת זו הנמצאת בקרב הקהילה השיעית, לגבי היחס הראוי בין דת לפוליטיקה, מתבטאת ביחסים האמביוולנטיים שיש לסיסתאני עם הממשל באיראן. מצד אחד ניתן לראות כי סיסתאני משדר קרבה לאיראנים ותומך בהסכמים מדיניים איתם וזאת למרות הסנקציות האמריקניות על איראן. מצד שני, סיסתאני נזהר מאוד ומתייחס בחשדנות כלפי הממשל האיראני כפי שניתן לראות זאת בסירובו בעבר להיפגש עם קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, ובאופן דומה בדחייתו פגישה עם מחמוד אחמדינז'אד, נשיא איראן לשעבר.[17]

גם יחסיו של סיסתאני עם ארצות הברית התאפיינו באמביוולנטיות, אף על פי שסיסתאני לא העדיף עימות אלים עם ארצות הברית, הוא התריס נגד רשויות ארצות הברית כאשר תוכניותיהן היו מנוגדות לדעותיו, למשל ב-2004, כשקרא להקדמת הבחירות בניגוד לתוכניותיהם של האמריקנים.[18]

המשך דרכו

גם בעשור השני של המאה ה-21 התרחשו מספר משברים שהחזירו את סיסתאני לתפקיד של "פוסק פוליטי". אחד מהמשברים המשמעותיים ביותר שהתרחשו היה בשנת 2014 עם עליית ארגון המדינה האסלאמית (דאעש). לנוכח האיום מצד ארגון מיליטנטי זה, פרסם סיסתאני פתווה הקוראת לאזרחי עיראק "להגן על המדינה, על תושביה, על כבוד אזרחיה ומקומותיה הקדושים".[19] במקביל, דחף סיסתאני להחליף את הממשלה העיראקית ואת העומד בראשה – נורי אל-מאלכי, שלא הצליחו להתמודד כראוי מול דאעש. בתגובה למהלך זה של סיסטאני אלפים הצטרפו לכוחות המזוינים במאבק מול דאעש ובד בבד נורי אל-מאלכי התפטר מתפקידו.[20]

בנובמבר 2019, לאחר שהממשלה העיראקית הגיבה באלימות נגד הפגנות נרחבות, שמחו על שחיתויות ושירותים לקויים במערכות המדינה, קרא סיסתאני לממשלה להתפטר, לקיים רפורמה בבחירות ולהקדימן. בהמשך לכך וכבר באותו החודש, ראש הממשלה עאדל עבד אל-מהדי התפטר מתפקידו, והפרלמנט עבר שינוי גדול בבחירות בדצמבר.

סיסתאני בן ה-94 נמנע מלהופיע בציבור ומפרסם את הצהרותיו על ידי דוברים ומתווכים.[21]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלי סיסתאני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ The Official Website of the Office of His Eminence Al Sayyid Ali Al- Husseini Al-Sistani "Biography", < http://www.sistani.org/>, Accessed 4.8.2020.
  2. ^ הדר זוהר, "אייתולה אל- סיסתאני: בין אדיקות שיעית ללאומיות עיראקית", המזרח הקרוב, < www.near-east.co.il> 2014. נדלה ב-22.08.2020
  3. ^ The Official Website of the Office of His Eminence Al Sayyid Ali Al- Husseini Al-Sistani "Biography", < http://www.sistani.org/> Accessed 4.8.2020.
  4. ^ Ana Rubio Porcuna, "The succession of Grand Ayatollah Sistani in the hierarchy of the Shiite religion", Ieee.es,< http://www.ieee.es/>,2019, Accessed 4.8.2020.
  5. ^ M. Khalaji, “The Last Marja: Sistani and the End of Traditional Religious Authority in Shiism”, Washington Institute for Near East Policy, Washington DC, 2006.
  6. ^ Chronicle.fanack.com. "The Reclusive Grand Ayatollah Sistani Remains Highly Influential in Iraq", < fanack.com>, 2015, Accessed 4.8.2020.
  7. ^ Sharon Otterman, "IRAQ: Grand Ayatollah Ali al-Sistani", Council Foreign Relations, <https://www.cfr.org/backgrounder/iraq-grand-ayatollah-ali-al-sistani>, 2005, Accessed 4.8.2020
  8. ^ Haider Al-Khoei, " Post-Sistani IRAQ, IRAN, and the future of shia islam", warontherocks, <https://warontherocks.com/2016/09/post-sistani-iraq-iran-and-the-future-of-shia-islam/> ,2006, Accessed 4.8.2020
  9. ^ Encyclopaedia Britannica, "Ali Al-Sistani", < https://www.britannica.com/biography/Ali-al-Sistani>, Accessed 4.8.2020.
  10. ^ Dror Ze'evi, "The Present Shia-Sunna Divide: Remaking Historical Memory-Middle East Brief No.19", < https://www.brandeis.edu/crown/publications/middle-east-briefs/pdfs/1-100/meb19.pdf>, Brandeis University, 2007
  11. ^ Thomas L. Friedman, " A Nobel for Sistani", New York Times, < https://www.nytimes.com/2005/03/20/opinion/a-nobel-for-sistani.html > March 20, 2005. Accessed 4.8.2020.
  12. ^ Laura Hensel Henselmann, " The Shiite Clergy in Iraq After Sistani – Growing Iranian Influence?", Konard-Adenauer-Stiftung, December 12, 2017.
  13. ^ babak Rahimi, "Ayatollah Sistani and the Democratization of Post-Baathist Iraq", usip, < https://www.usip.org/events/ayatollah-sistani-and-democratization-post-baathist-iraq>, 2006. Accessed 4.8.2020.
  14. ^ Sharon Otterman. "IRAQ: Grand Ayatollah Ali al-Sistani", Council Foreign Relations, <https://www.cfr.org/backgrounder/iraq-grand-ayatollah-ali-al-sistani>, 2005, Accessed 4.8.2020
  15. ^ Ana Rubio Porcuna, "The succession of Grand Ayatollah Sistani in the hierarchy of the Shiite religion", Ieee.es,< http://www.ieee.es/>,2019, Accessed 9.8.2020
  16. ^ Al-Khoei, Haider, " Post-Sistani IRAQ, IRAN, and the future of shia islam", warontherocks, <https://warontherocks.com/2016/09/post-sistani-iraq-iran-and-the-future-of-shia-islam/> ,2006, Accessed 4.8.2020.
  17. ^ Mustafa Salim and Tamer El-Ghobashy," By granting rare audience, Iraq’s grand ayatollah sends message to Washington and Tehran", The Washington Post, March 14, 2019, Accessed 4.8.2020. < https://www.washingtonpost.com/world/by-granting-rare-audience-iraqs-grand-ayatollah-sends-message-to-washington-and-tehran/2019/03/13/9a624870-4506-11e9-94ab-d2dda3c0df52_story.html>
  18. ^ Sharon Otterman, "IRAQ: Grand Ayatollah Ali al-Sistani", Council Foreign Relations, <https://www.cfr.org/backgrounder/iraq-grand-ayatollah-ali-al-sistani>, 2005, Accessed 4.8.2020
  19. ^ A Kadim and Luay Al Khatteeb, " What Do You Know About Sistani’s Fatwa?", Huffington Post, < https://www.huffpost.com>, 2014, Accessed 04.08.2020.
  20. ^ אתר nrg, " לאור המשבר במדינה: ראש ממשלת עיראק התפטר", < https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/607/886.html>, 2014, נדלה ב-04.08.2020.
  21. ^ Sharon Otterman, "IRAQ: Grand Ayatollah Ali al-Sistani", Council Foreign Relations, <https://www.cfr.org/backgrounder/iraq-grand-ayatollah-ali-al-sistani>, 2005, Accessed 4.8.2020
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39782552עלי סיסתאני

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עלי_סיסתאני&oldid=2711946"