עלי בן חוסיין מחיג'אז
 | |||||||
| לידה |
1879 מכה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1935 (בגיל 56 בערך) בגדאד | ||||||
| שם מלא | עלי בן חוסיין | ||||||
| מדינה | חיג'אז | ||||||
| מקום קבורה | בגדאד | ||||||
| השושלת ההאשמית | |||||||
| |||||||
| |||||||
עלי בן חוסיין (בערבית - علي بن حسين; 1879 - 13 בפברואר 1935) היה מלך חיג'אז והשריף של מכה בין אוקטובר 1924 לדצמבר 1925. הוא היה בנו הבכור של חוסיין בן עלי, מלכה הראשון של חיג'אז בזמן המודרני, וצאצא לשושלת ההאשמית. לאחר שאביו העביר לו את תאריו החילוניים, היה זכאי לשאת גם את התואר הדתי ח'ליפה, אך בחר שלא לעשות כן. צאצאיו היו בני משפחת המלוכה בעיראק, אך ענף זה של בית המלוכה הושמד במהפכת ה-14 ביולי 1958.
חייו
עלי היה בנו הבכור של חוסיין בן עלי, מלך חיג'אז. הוא נולד במכה וחונך באיסטנבול. אביו מונה לשריף של מכה על ידי הסולטאן העות'מאני ב-1908. עם זאת, יחסיו של האב עם השלטונות הטורקיים החריפו והלכו, וב-1916 היה אביו לאחד ממנהיגי המרד הערבי כנגד השלטון העות'מאני. עלי פיקד על אחד הכוחות שצרו על מדינה, ועיקר תרומתו ללוחמה הייתה החבלה במסילת הרכבת החיג'אזית שקישרה את אזור חיג'אז לשאר האימפריה העות'מאנית[1]. אף שהתועלת הצבאית של המרד הייתה מוגבלת, הבריטים ביקשו להיעזר בשריפים כדי להקל את השליטה על המזרח התיכון. בעקבות זאת הכריז על עצמו חוסיין כמלך חיג'אז, ובמרץ 1924 נטל את התואר הדתי ח'ליפה. בעוד שאחיו הצעירים של עלי, עבדאללה ופייסל הומלכו על ידי הבריטים בירדן ובעיראק, נותר עלי בחצי האי ערב, וציפה לרשת את כסאו של אביו בבוא היום.
המלך חוסיין מצא עצמו בתחילת שנות ה-20 בבידוד גובר והולך מצד האימפריה הבריטית, ובסכסוך עם בית סעוד שמרכזו בריאד. בספטמבר 1924 כבש אבן סעוד את טאיף מידי השריפים, וחוסיין נאלץ לוותר על תאריו, מתוך תקווה שהדבר יביא לסיום המתקפה של בית סעוד. עלי נטל את תאריו החילוניים של אביו, ונמנע מליטול את תואר הח'ליפה. הוא עזב את מכה על מנת שלא להביא את המלחמה לעיר הקודש, והתבצר בג'דה שם עמד במצור במשך שמונה חודשים.[2]
בדצמבר 1925 זכה בית סעוד לניצחון סופי, ועלי נאלץ לעזוב את חצי האי ערב, ולעבור לעיראק, שם שלט אחיו הצעיר פייסל. ממלכת חיג'אז צורפה לממלכת ערב הסעודית, ותואר מלך חיג'אז בוטל. במשך שנים אחדות ניהל משא ומתן עם הצרפתים על תואר מלך סוריה שנשלל מאחיו פייסל בשנת 1921, אך בסופו של דבר לא יצא הדבר לפועל. את שארית חייו בילה עלי בבגדד, שם הוענקה לו אחוזה מלכותית. חלק ניכר מזמנו בילה באירופה, שם נועץ ברופאים בשל מחלת לב בה לקה, ולעיתים שהה אצל אחיו עבדאללה בעמאן ובירושלים. לאחר מותו של פייסל שימש כחונך למלך ראזי, שנישא לבתו עליה.[3] ב-13 בפברואר 1935 מת עלי בבגדד.[4]
צאצאיו מבית המלוכה העיראקי
מנישואיו לנפיסה ח'אנום ב-1906 נולדו לו ארבע בנות ובן.
אחת מבנותיו, עליה, נישאה לראזי, מלך עיראק, בן אחיו פייסל. לאחר מותו של ראזי, בשנת 1939 שימשה כמלכה האם של עיראק. בנו, עבד אל-אילה שימש במשך שנים רבות כעוצר עיראק, שכן המלך הצעיר, בנה של עליה ונכדו של עלי, פייסל השני היה אך פעוט כאשר אביו נהרג. בשנת 1958 אירעה הפיכה צבאית, שהעלתה לשלטון את הקצין עבד אל-כרים קאסם. בהפיכה נרצחו עבד אל-אילה ופייסל השני, ושושלתו של עלי נכרתה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 25
- ^ שקיעתו של חוסיין, דבר, 20 ביולי 1925
- ^ עלי בן חוסיין, דבר, 15 בפברואר 1935
- ^ מות עלי מלך חג'אז לשעבר, דבר, 17 בפברואר 1935
