עלאא אל-אסואני
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה התאמה לסגנון אנציקלופדי, כעת כתוב כמאמר.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה התאמה לסגנון אנציקלופדי, כעת כתוב כמאמר. |
עלאא אל-אסואני (בערבית: علاء الأسواني, נולד ב-26 במאי 1957 בקהיר) הוא סופר ורופא שיניים מצרי.
חייו
אל-אסואני למד רפואת שיניים בקהיר ובשיקגו. בשנות ה-90 החל לכתוב סיפורים קצרים ואלה התפרסמו לבסוף בקובץ סיפורים תחת הכותרת "אש ידידותית" ("نيران صديقة") בשנת 2004. בשנת 2002 הוא פרסם את הרומן "בית יעקוביאן" ("عمارة يعقوبيان"), שהפך מיד לרב-מכר ותורגם עד כה ל-23 שפות. הספר תורגם לעברית ללא אישור הסופר[1]. הרומן זכה להצלחה מפני שתיאר בשפה עשירה וקולחת ללא שום הגבלות את השינוי שעברה החברה המצרית במהלך שנות ה-70 וה-80, עת נפרדה מעידן הלאומיות והסוציאליזם ועברה לעידן הקפיטליזם וההפרטה. הרומן עורר סערה כי כלל ביקורת פוליטית ישירה ונגע בנושאי טאבו וקיצוניות דתית. הרומן חשוב מפני שעשה השוואה בלתי-אמצעית בין מצרים של העידן המלוכני לזו של המשטר הנשען על כידוני הצבא ומושל במדינה ללא משחק פוליטי אמיתי. אל-אסואני הוא אחד האישים הבולטים בתנועת "כפאיה". בכיכר א-תחריר בימי המהפכה של פברואר 2011 אמרו רבים מן האנשים אשר נהרו לכיכר, שהם פה בגללו[2]. בשנת 2006 פרסם אל-אסואני את הרומן "שיקגו" (شيكاجو), בו הוא מתח ביקורת נוקבת על חוסני מובארכ ומשטרו המנהל מעקב שוטף אחר סטודנטים מצריים בעת לימודיהם בחו"ל. רומן זה היה חשוב ביותר בתוכנו דווקא מפני שהוא מתרחש באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. רומן זה הציג את האופן בו רואים המצרים ממרחק ג"ג את הנעשה במצרים. יתר על כן, ברומן שיקגו הציג אל-אסואני דמויות של גולים קופטים החיים בגעגוע תמידי למולדתם, אליה אינם יכולים לשוב מחשש מפני רדיפה דתית ופוליטית. הבחירה כאן הייתה סמלית מפני שזוהי אותה האוניברסיטה בה למד אל-אסואני.[3]
לאחר אירועי המהפכה בשנת 2011 ביקר אל-אסואני גם את המועצה הצבאית בחריפות בעת כהונתה בתקופת המעבר ולאחר מכן גם את הנשיא הנבחר מוחמד מורסי[4]. כאן יש לזכור כי אל-אסואני הוא איש אופוזיציה חילוני, כזה המאמין בחירות פוליטית, דמוקרטיה ודוחה באופן נחרץ את השחיתות, הנפוטיזם, הקיצוניות הדתית ואת מעורבות הצבא המצרי בחיים הפוליטיים במדינה. עבורו, הדמוקרטיה היא הפתרון, כסיסמה המנוגדת לסיסמת תנועת האחים המוסלמים "האסלאם הוא הפתרון". דוגמה בולטת לדעותיו נראתה בעימות פוליטי חריף ביותר בינו ובין רה"מ לשעבר אחמד שפיק על מסך הטלוויזיה המצרית, על רקע אירועי המהפכה.[5] משנת 2008 החל במחקר ובכתיבת הרומן הרביעי "מועדון המכוניות" (نادي السيارات") אך כתיבתו התעכבה והופסקה לאור אירועי המהפכה המצרית. באפריל 2013 פורסם לבסוף רומן זה בו תיאר אל-אסואני את החברה המצרית המתעוררת של שנות ה-40, זו הצומחת ומתפתחת על רקע תהליכי המודרניזציה של המחצית הראשונה של המאה ה-20.
אסואני הוא סופר אך גם פובליציסט ומאמרים פוליטיים פרי ידו מתפרסמים בעיתונים חילוניים במצרים כגון אל-מצרי אל-יום, אל-דסתור ואל-שרוק. הוא מתראיין רבות ומקפיד לבטא את דעותיו האופוזיציוניות מתוך אמונה בדמוקרטיה ובחופש הדעה. כסופר הוא נחשב לסופר מן הז'אנר הריאליסטי, כזה המתמקד בדמויות אנושיות ומתאר אותן לעומק כך שהן מתפתחות ומשתנות בכתיבתו אך נותרות כאלו שהקורא יכול לדמיין ולהבין. מתוך כך, ניתן להבין מדוע בחר אל-אסואני בבניין יעקוביאן, בניין אמיתי השוכן במרכז קאהיר, כגיבור למעשה של הרומן, בן הדמויות פועלות ומתפתחות. הבחירה היא סמלית מפני שהבניין עצמו נבנה בשנת 1934 על ידי אדריכל ארמני בשם יעקוביאן ומהווה בעצם עדות לעידן המלוכני במצרים ולתקופה בה השתלבו הזרים בחברה ובכלכלה במצרים. הוא עצמו מציין את נוכחותם של היהודים, כמו קהילות היוונים, האיטלקים והארמנים, כקהילה שחיה במצרים שנים רבות וראתה בה מולדת אמיתית.[6]
כמו אנשי רוח ערביים רבים, אל-אסואני אינו מכיר בישראל ומסרב לקיים כל קשר עם קוראים או סופרים ישראלים ודוחה כל נורמליזציה עימה. התרגום העברי לספרו "בית יעקוביאן" הוסר מרשת האינטרנט לאחר תביעתו של הסופר עצמו.[7]
בית יעקוביאן
מקור השם של הרומן בבניין ברחוב טלעת חרב, היוצא מכיכר א-תחריר מזרחה ונבנה בסגנון אר דקו. הרומן עוקב אחרי תושבי בניין המגורים היוקרתי ביותר בקהיר, הנבנה בשנת 1934 על ידי איש עסקים ארמני בשם הגוף יעקוביאן. הרומן סובב סביב היסטוריה של בניין, אך בניין זה משקף למעשה את החברה המצרית ואת חשיבותו של מרכז קהיר. במבוא לספר זה הסביר אל-אסואני כי נחשף להריסת בניין בקאהיר וראה מולו את דירות וחדרי הבניין וחשב כי בניין אינו רק מבנה שכן מתרחשות בו סיטואציות אנושיות בלתי-מוגבלות והדבר היווה עבורו השראה לכתיבת הרומן. אירוע שני היה שיטוטיו ברחבי קאהיר בחיפוש אחר מרפאת שיניים חדשה. בסיוריו הרבים בחצר האחורית של מרכז קהיר נתקל בדמויות מגוונות ובבניינים ובמקומות רבים אשר ירדו מגדולתם ונזנחו. אל-אסואני מעיד כי ראה בכך סימן לירידת מרכז קהיר מגדולתו ומחשיבותו.
בית יעקוביאן עצמו נמצא עד היום במרכז קהיר ושם גדל אל-אסואני שכן משרדו של אביו, עבאס אל-אסואני, היה ממוקם בבניין זה. בשנות התבגרותו ראה את ירידת חשיבותו של מרכז קהיר כמו גם את הזנחתו של הבניין בו גדל וניכר כי הדברים השפיעו עליו מאוד. עבור אסואני, בית יעקוביאן ומרכז קהיר הם סמל למצרים של העידן המלוכני, זו של עידן הסבלנות הדתית, שילוב קהילות הזרים בחברה המצרית והתחדשותה של המדינה המצרית.[8]
הרומן נוגע בנושאים שהם בגדר טאבו, והכיל ביקורת פוליטית קשה על הדיכוי הפוליטי במצרים, השחיתות ותגובת החברה המצרית למשטר וזאת בדמות הקצנה דתית מסוכנת. בשנת 2005 צולם סרט על בסיס הרומן בכיכובו של עאדל אימאם. הסרט היה ההפקה המצרית היקרה ביותר עד כה.
ספריו שתורגמו לעברית
- בית יעקוביאן, תרגמה ברוריה הורביץ, הוצאת טובי, 2016.
- מועדון המכוניות של מצרים, תרגמה ברוריה הורביץ, הוצאת טובי, 2017.
קישורים חיצוניים
- למה יא סייד?
- הביקורת שלו על המועצה הצבאית
- אריק גלסנר, על "בית יעקוביאן", של עלאא אל-אסוואני, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 7 באפריל 2016
- אריק גלסנר, "מועדון המכוניות של מצרים": רומן של מקצוען, באתר ynet, 16 בפברואר 2018
- עלאא אל-אסואני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ [1]
- ^ [ http://online.wsj.com/article/SB10001424052748703385404576258603352822070.html ]
- ^ יהושע פרנקל, יצאנו ממצרים, אבל לא נחלצנו מן הנחשלות והשחיתות, באתר הארץ, 11 באפריל 2007
- ^ [ http://heb.rslissak.com/archives/992
- ^ http://www.youtube.com/watch?v=GgWLVbceOKY
- ^ علاء الاسواني ، عمارة يعقوبيان ، ألقاهرة: دار الشروق، 2009 ، ص 20.
- ^ http://alternativenews.org/hebrew/index.php/news/32-2010-10-31-15-26-48/234-2010-10-31-15-30-25
- ^ الأسواني، عمارة يعقوبيان ، القاهرة: دار الشروق ، 2008 ، ص 18 - 21
עלאא אל-אסואני31384338Q467869