עירוי תאי דם אדומים
עירוי תאי דם אדומים הוא עירוי של תאי דם אדומים, אשר הופרדו במטרה לשמש לעירוי דם. עירוי זה נעשה בעיקר כאשר חולי אנמיה יורדים מתחת לרף ההמוגלובין המומלץ המינימלי, אשר עומד על 70–80 גרם לליטר. בקרב מבוגרים, ליטר אחד של עירוי תאי דם אדומים צפוי להעלות את ריכוז ההמוגלבין בכ-10 גרם לליטר[1]. עירויי דם חוזרים נצרכים בקרב חולי סרטן העוברים טיפול באמצעות כימותרפיה, או בקרב חולים אשר יש להם הפרעות ברמת ההמוגלובין בדם.
שימושים רפואיים
עירוי תאי דם אדומים משמש על מנת לסייע לחולי אנמיה להחזיר את היכולת לספק חמצן לתאים השונים בגוף, זאת בשל פגיעה גופנית או בשל בעיה בריאותית. בעבר, הטיפול במקרים אלו נעשה באמצעות עירוי דם, אך כיום הוא נעשה על ידי עירוי תאי דם אדומים. יותר ממאה מיליון יחידות עירוי דם נאספות בכל שנה, וכמחצית מהן נתרמות לאוכלוסייה במדינות מפותחות[2].
במדינות מתפתחות, כ-65% מעירוי תאי דם אדומים ניתן לילדים הסובלים מסוגים שונים של אנמיה בילדות. שימוש שכיח נוסף במדינות אלו הוא מתן עירוי תאי דם אדומים לנשים הסובלות מסיבוך הריוני[2]. בעוד שבמדינות מפותחות, מרבית מעירויי תאי הדם האדומים ניתנים למבוגרים מעל גיל 65[2].
כאשר נשקלת האפשרות לעירוי תאי דם אדומים למטופל, מומלץ לקחת בחשבון את ההקשר הרפואי הכולל, ובין היתר את ההעדפה האישית ואת התחלופות האפשריות[3].
מבוגרים
מומלץ להשתמש בעירוי בעת מקרים בהם רמת ההמוגלובין בדם יורדת מתחת ל-70–80 גרם לליטר[4]. קביעת רף זה, ולא נמוך יותר ממנו, מצמצמת את מתן עירויי הדם ב-43%. לא קיימות ראיות אשר מצביעות על קשר בין אי מתן עירויי תאי דם אדומים למטופלים הנמצאים מעל רף זה ובין תמותה או גורמים המקדמים אותה.
ניתוחי לב
מחקר ביסס את ההשערה לפיה מדיניות של אי מתן עירוי תאי דם אדומים מעל 70–80 מיליגרם לליטר אינה מסכנת מנותחי לב, ובמקביל חוסכת עד כ-24% מעירויי הדם[5].
מחלות לב
קיימות פחות ראיות המצביעות על טווח אופטימלי לבעלי מחלות לב, כולל אלו הסובלים מהתקף לב[6]. הקו המנחה המוצע הוא רף גבוה במקצת של רמת המוגלובין בדם- 80 מיליגרם לליטר, כל עוד המטופל לא עבר ניתוח לב[5].
אנמיה התלויה בעירויי דם
בקרב חולי תלסמיה, התלויים בעירויי דם באופן קבוע על מנת למנוע הידרדרות במצבם הבריאותי, נדרש רך גבוה יותר של רמות המוגלובין בדם - 90 מיליגרם לליטר[7]. קיים חוסר ודאות לגבי הרף המומלץ לחולי התסמונת המיאלודיספלסטית או חולי אנמיה אפלסטית. על כן הקו המנחה הוא התאמה אישית למטופל בכל הנוגע לעירוי תאי דם אדומים[3].
ילדים
קיימים פחות ראיות לגבי רף מומלץ לעירוי תאי דם אדומים בקרב ילדים בהשוואה למבוגרים. התקיים רק מחקר בודד במדינויות שונות של רף עירויי תאי דם אדומים בקרב ילדים[8]. במחקר זה נמצא כי כאשר רמות ההמוגלובין בקרב ילדים נמוכות מ70 מיליגרם לליטר, עירוי תאי דם אדומים מומלץ גם בקרב ילדים[9].
תופעות לוואי
תופעות לוואי עלולות לכלול תרוגות אלרגיות הכוללות אנפילקסיס, המוליזה וזיהום[1]. מתן עירוי דם לאדם שאינו מתאים לכך עלול להיות קטלני[10].
בדיקת תאימות
על מנת למנוע תופעות לוואי, מבוצעות בדיקות תאימות הבודקות את התאמתו של מקבל העירוי לקבל את דם התורם. אנטיגנים בדם התורם נבדקים אל מול נוגדנים בגוף מקבל העירוי.
האנטיגנים הנפוצים החשובים לשם כך הם A, B, ו-Rh, אשר מסומן בסימון "חיובי" (קיים) ו"שלילי" (לא קיים). האותיות A ו-B מציינות את קיומם של אנטיגנים מסוגים אלה, כאשר העדר אנטיגנים משני סוגים אלה מצוין באות O.
לכן, אדם שבדמו -RH אינו יכול לקבל תרומת דם מאדם שדמו +RH. אדם שבדמו +RH יכול לקבל תרומת דם מאדם שבדמו -RH.
באופן אידיאלי, מוצאים התאמה מושלמת בין סוגי הדם. כך למשל בעל סוג דם A+ יקבל בדיוק סוג דם A+, אף כי הוא יכול לקבל גם דם מסוג A-, או O- או O+. נובע מכך כי סוג דם O- הוא סוג הדם המבוקש ביותר, מכיוון שניתן לתרום אותו כמעט לבעל כל סוג דם שהוא. כך לדוגמה במקרי חירום, כאשר לא ידוע סוג דמו של המקבל, נעשה שימוש במנות דם מסוג O-.
איסוף, עיבוד ושימוש
לרוב, איסוף הדם נעשה ממתנדבים. לאחר מכן, הדם מוכנס לצנטריפוגה, בה תאי הדם הדחוסים יותר נמשכים לקרקעית, ונוזל הפלזמה נשאר בחלק העליון. הפלזמה מופרדת ותאי הדם האדומים מאוחסנים עם כמות מינימלית של נוזל. לעיתים, תהליך הפרדת כדוריות הדם האדומות על ידי מכשיר אפרוזה, אשר נמצא כבר במקום התרומה ומחובר ישירות לתורם[11]. תרומת תאי דם אדומים לעיתים מופרדת באופן שיענה על צרכים ספציפיים של מטופל. המקרה הנפוץ ביותר הוא הסרת תאי הדם הלבנים מתרומת הדם, הנקראת גם ליאוקורדציה (Leukoreduction).
תאי הדם האדומים מאוכסנים בקירור עד ל-45 ימים[11]. במטופלים מסוימים, שימוש בתאי דם שנתרמו לפני זמן מועט הוא חשוב. למשל, בקרב תינוקות, קורא הקו המנחה לשימוש בתאי דם שנתרמו לכל היותר לפני שבוע, על מנת להבטיח תפקוד אופטימלי של תאי הדם.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Nathan T. Connell, Transfusion Medicine, Primary Care 43, 2016-12, עמ' 651–659 doi: 10.1016/j.pop.2016.07.004
- ^ 2.0 2.1 2.2 Blood safety and availability, www.who.int (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 Blood transfusion | Guidance and guidelines | NICE, www.nice.org.uk
- ^ Jeffrey L. Carson, Simon J. Stanworth, Nareg Roubinian, Dean A. Fergusson, Transfusion thresholds and other strategies for guiding allogeneic red blood cell transfusion, The Cochrane Database of Systematic Reviews 10, 2016-10-12, עמ' CD002042 doi: 10.1002/14651858.CD002042.pub4
- ^ 5.0 5.1 Jeffrey L. Carson, Simon J. Stanworth, John H. Alexander, Nareg Roubinian, Clinical trials evaluating red blood cell transfusion thresholds: An updated systematic review and with additional focus on patients with cardiovascular disease, American Heart Journal 200, 2018-6, עמ' 96–101 doi: 10.1016/j.ahj.2018.04.007
- ^ Annemarie B. Docherty, Rob O'Donnell, Susan Brunskill, Marialena Trivella, Effect of restrictive versus liberal transfusion strategies on outcomes in patients with cardiovascular disease in a non-cardiac surgery setting: systematic review and meta-analysis, BMJ (Clinical research ed.) 352, 2016-03-29, עמ' i1351 doi: 10.1136/bmj.i1351
- ^ WHO Model List of Essential Medicines, www.who.int
- ^ Jacques Lacroix, Paul C. Hébert, James S. Hutchison, Heather A. Hume, Transfusion strategies for patients in pediatric intensive care units, The New England Journal of Medicine 356, 2007-04-19, עמ' 1609–1619 doi: 10.1056/NEJMoa066240
- ^ Helen V. New, Jennifer Berryman, Paula H. B. Bolton-Maggs, Carol Cantwell, Guidelines on transfusion for fetuses, neonates and older children, British Journal of Haematology 175, 12 2016, עמ' 784–828 doi: 10.1111/bjh.14233
- ^ Complications of Transfusion - Hematology and Oncology, Merck Manuals Professional Edition (באנגלית)
- ^ 11.0 11.1 Wayback Machine, web.archive.org, 2011-10-30
30144694עירוי תאי דם אדומים