עוני בהודו
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
הודו סובלת מבעיה קשה של עוני. לפי הערכות של הבנק העולמי החדש, המבוססים על נתונים מ-2005, יש בהודו 456 מיליון איש (41.6% מהאוכלוסייה) המוגדרים עניים. הגדרת העוני במדינה זאת היא משכורת של פחות מ-1.25 דולר ליום (לפי שווי כוח קנייה). 24.3% מהאוכלוסייה הרוויחו פחות מ-1 דולר אמריקני ליום ב-2005, ירידה לעומת 33.3% ב-1990.[1] עוד מעריך הבנק העולמי, שכ-33% מהעניים בעולם חיים בהודו. בסך הכל 75.6% מהאוכלוסייה שם, או 828 מיליון איש, חיים מפחות מ-2 דולר ליום, זאת לעומת 72.2% בתנאים אלו באפריקה שמדרום לסהרה.[2][3][4][5]
מנגד, ועדת התכנון הלאומית של הודו בוחנת את הדברים על פי קריטריונים משלה, ולפי הערכותיה בשנתון 2004–2005, רק כ-27.5% מהאוכלוסייה שם חיה מתחת לקו העוני, וזאת ירידה בשיעור העוני לעומת 51.3% בשנתון 1977–1978, ו-36% בשנתון 1993-94.[6] המספר 27.5% הוא מספר "רגיש" בכל הנוגע לשיטות הסקירה והמדידה שמשתמשים בהן. למשל דו"ח אחד נותן את המספר הזה של 27.5%, בעוד שדו"ח אחר מדבר על 21.8%. המקור לנתונים אלה הוא הסבב (Round) ה-61 של סקר המדגם הלאומי (National Sample Survey) והקריטריון שלפיו בוצע הסקר היה של 356.35 רופי הודי לאזורים הכפריים, ו-538.60 לאזורים העירוניים. רוב המשיבים לסקר זה היו עובדים המקבלים שכר יומי, בעלי עסקים עצמאיים זעירים או המנהלים עצמאית את משק ביתם, ופועלים שאין ברשותם קרקע או נדל"ן. אף על פי שהכלכלה ההודית גדלה בצורה הדרגתית בשני העשורים האחרונים, אופן הגידול היה בלתי שווה כאשר נמדד על פי מגזרי אוכלוסייה שונים, מעמדות חברתיים, מגזרים כלכליים, אזורים גאוגרפיים ואזורים כפריים ועירוניים.[7]
חלוקת העושר בהודו איננה מאוזנת. 10% בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר נהנים מ-33% מההכנסות הכלליות. למרות ההתקדמות הכלכלית שהושגה, כרבע מהאוכלוסייה (25%) משתכר פחות מקו העוני של 0.40% ליום. דו"ח משנת 2007 שערך ה-NCEUS (הוועדה הלאומית ליזמות בסקטור הבלתי מאורגן: Enterprises in the Unorganized Sector) גילה כי 25% מההודים, או 236 מיליון בני אדם, חיו אז על פחות מ-20 רופיות ליום. רובם של אלה עובדים במגזר העבודה הציבורי, או שהם מובטלים, או מתפרנסים מהביטוח הלאומי של הודו, ובכל מקרה חיים בתנאים של דלות מחפירה.
הפער במצב האי שוויון בחלוקת ההכנסות בהודו הולך וגדל (32.5 במדד ג'יני בשנתון 99-2000).[8] כמו כן בהודו השיעור הגבוה ביותר בעולם של תת-תזונה בקרב ילדים בני שלוש ומטה: כ-46% ב-2007.
הגורמים לעוני בהודו
קיימות לפחות שתי אסכולות מחשבה המנסות להסביר את מצב העוני החמור בהודו.
התפיסה ההתפתחותית
ג'ווהרלל נהרו ציין פעם אבחנה שלו, שלפיה: "ניכר בעליל שהחלקים העניים ביותר בהודו כיום הם אלה שהיו זמן ממושך ביותר תחת שלטון בריטי" (ללא מראה מקום). הכלכלה ההודית עברה תהליך מכוון של דה-תיעוש (deindustrialization), שהשלכותיו היו חמורות. זאת עקב הפרטות מטעם הכוחות הקולוניאליים, תקנות מחמירות, מכסי מגן שהוטלו על טובין מתוצרת הודית או שעברו השבחה כלשהי בהודו, מיסים, והפקעות.[9] ב-1830 17.6% מהייצור התעשייתי העולמי בא מהודו, לעומת 9.5% מבריטניה, ואילו בשנת 1900 חלקה של הודו ירד ל-1.7% לעומת 18.5% של בריטניה (הירידה בשיעור התוצר התעשייתי לנפש הייתה אפילו יותר חדה עקב גידול האוכלוסין).
- לא רק שהתעשייה ההודית נקלעה להפסדים, אלא שלצרכנים גם לא הייתה ברירה אלא לרכוש טובין יקרים מאוד מתוצרת בריטית, שיוצרו על ידי שיטת מונופולין גלויה. תופעה זאת אף השתרשה עקב חקיקה מגבילה ומדכאת ששררה אז, וגישה שהייתה לחלוטין בלתי מעודדת כלפי סחר חליפין מקומי, בעלי מלאכה ועבודות יד מקומיות, וחקלאות המבוססת על כלכלה אוטרקית. מוצרי הגלם החקלאיים שיובאו להודו היו כפופים לסחרחרת של עליות וירידות במחירים ולתנאי מסחר משתנים.
המדיניות הבריטית בהודו בשילוב עם תנאי מזג האוויר הגרועים הביאו להידרדרות המצב, עד כדי רעב המוני, שעל פי מה שעולה מהנתונים העומדים לרשות המחקר כיום, הביא ליותר מ-30 עד 60 מיליון מקרי מוות במושבות ההודיות. מצבורי תבואה בכפרים ובערים נוטרלו, דונמים רבים של קרקעות שקודם לכן שימשו לגידול דגנים ותבואה לייצור מזון הוסבו עתה לצורך גידול כותנה, אופיום, תה ודגנים למטרות ייצוא, שהעיקרית שבהן הייתה הכנה מספוא ומוצרים אחרים להזנת בעלי חיים.[10]
בסיכומו של דבר, הדה-תיעוש (deindustrialization) הידרדרות ושיבוש יחסי המסחר בתוך הארץ, והצרה הבאה ושוב הולכת של רעב ומוות בגלל מעשי אדם היו הדרכים העיקריות שבהן הממשלה הקולוניאלית הרסה את ההתפתחות הכלכלית של הודו וגרמה לעיכוב בה. עיכוב זה עתיד היה להימשך עוד מאות בשנים.
התפיסה הנאו-ליברלית
- שיעור אבטלה גבוה בקרב העניים, או בקרב אלו שכן עובדים מצב של תעסוקה בלתי מספקת עבורם (המונח "תעסוקה בלתי מספקת" Underemployment באנגלית יכול להתפרש בכמה מובנים, שכל אחד ואחד מהם נזכר למטה בסעיף הערות השוליים. ראה הערת שוליים).[11] שני אלו נבעו בחלקם ממדיניות של איפה ואיפה (protectionist) שהתקיימה עד 1991 ומנעה השקעה רצינית מצד משקיעים זרים. אם כי יש לציין כי שיעור העוני ירד גם הוא באופן רציני החל משנות ה-80 ועד 1990.
- נושא זכויות הרכוש: עניין זכויות הרכוש איננו מעוגן במערכת החוקים של הודו כפי שמקובל במערב.[12]
- תלות יתר במגזר החקלאי: בהודו יש עודף בתוצרת חקלאית. האיכרים תופסים חלק גדול ממספר המצביעים והם משתמשים בקולותיהם כדי למנוע חלוקה מחדש של האדמות, הליך שאילו צלח, ייתכן והיה מאפשר הקמת פרויקטים תעשייתיים עם הכנסה גבוהה (higher income industrial projects). מה שקרה הוא שבעוד שמגזרי השירותים והתעשייה צמחו בשיעורים של עשרות אחוזים, שיעור הצמיחה הכלכלית צנח מ-4.8% עד 2%. הנאו-ליברלים רואים בהבטחת אספקת המזון מטרה שאינה הכרחית, לפחות בהשוואה לצמיחה הכלכלית כשלעצמה (purely financial economic growth).
בנוסף, קיימים גם כמה גורמים טכניים ישירים יותר:
- בערך 60% מהאוכלוסייה עדיין תלויים בחקלאות וזאת בשעה שתרומת החקלאות לתוצר המקומי הגולמי אינה עולה על 18%.
- קצב מהיר של גידול אוכלוסייה. יש לציין כי המומחים לדמוגרפיה נוטים להסכים כי זהו סימפטום של תופעת העוני ולאו דווקא גורם שלה.
כמו כן הוצעה גם סיבה שעניינה התרבות השלטת בחברה ההודית: מערכת הקאסטות, שבמסגרתה מיליוני הודים הודרו מכל הזדמנות לחינוך, השגת רכוש, תעסוקה, וכן ספגו מעשים אלימים על כל מה שנתפס כ"חריגה מהגבולות". אנשי הממשל הבריטי עודדו מתן פריווילגיות לנמנים עם קאסטות מסוימות וסייעו להם לקדם מנהגים חברתיים שונים, לפחות עד תחילת המאה ה-20.
למרות זאת, מדי שנה נוספים כ-40 מיליון איש למעמד הביניים בהודו. אנליסטים שונים נגעו בעניין זה. אחד מהם הוא מארווין ג. סטרון (Marvin G. Cetron), מייסד Forecasting International שכתב כי בערך 300 מיליון הודים נמנים כיום עם מעמד הביניים בהודו, ושליש מהם הגיעו לשם אחרי שחיו בעוני ב-10 השנים האחרונות. עוד עולה מהאנליזה שלו, כי עד שנת 2025 יהיה מעמד הביניים הרוב בהודו. שיעור האוריינות עלה במהלך אותה תקופה מ-52% ל-65%.[13]
מגמות היסטוריות בסטטיסטיקות אודות מצב העוני
שיעור ההודים שרמת החיים שלהם דורגה כנופלת מתחת לקו העוני ידע עליות וירידות רבות לאורך השנים, אבל המגמה הכללית הייתה כלפי מטה. עם זאת, ניתן לדבר על שלוש תקופות מרכזיות של מגמות בניתוח ההיסטוריה של העוני (הכוונה לעוני המוגדר על פי רמת הכנסה).
1950 – 1970: בתקופה זו איננו מוצאים מגמה חד משמעית שניתן להצביע עליה במובהק מלימוד הנתונים. ב-1951 47% מהאוכלוסייה הכפרית בהודו הייתה מתחת לקו העוני. השיעור עלה ל-64% בשנים 55–1954, ירד שוב ל-45% ב-61–1960 אך שוב עלה, הפעם ל-51% בשנים 78–1977.
מאמצע שנות ה-70' עד 1990: העוני על פי רמת ההכנסה ירד בשיעור דרמטי ביותר בין שנות ה-70' עד סוף שנות ה-80'. הירידה הייתה מובהקת במיוחד בין השנים 1977 ועד 1987, והירידה בשיעור העוני על פי הכנסה באזורים הכפריים הייתה מ-51% לרמה של 39%, ואז הוסיפה לרדת עד 34% בשנתון 1989–1990. שיעור העוני בערים ירד מ-41% ב-78–1977 ל-34% ב-87–1986 ועוד ל-33% ב-1989–1990.
מאז 1991: בתקופה זו, שאחרי הרפורמה הכלכלית, הייתה מגמה של התקדמות ולעומת זאת גם צעידה לאחור. העוני על פי רמת ההכנסה באזור הכפרי עלה בתקופה זו משיעור של 34% ב-90–1989 עד ל-43% ב-1992 ואז ירד ל-37% ב-94–1993. העוני על פי רמת ההכנסה בערים עלה מ-33.4% ב-90–1989 ל-33.7% ב-1992 ואז ירד שוב ל-32% ב-94–1993. כמו כן, נתוני ה-NSS (מכון הסקרים הלאומי של הודו) מהשנים 95–1994 ועד 1998 אינם מצביעים על ירידה כלשהי בעוני, או לכל הפחות ירידה בשיעור נמוך מאוד. אבל האומדן הרשמי של מצב העוני ב-1999–2000 היה ב-26.1% - ירידה דרמטית שהביאה לגל של ויכוחים ואנליזות. זה היה מכיוון שלשנה זו מכון הסקרים הפעיל מתודולוגיית סיקור חדשה שהביאה לקבלת נתון של ממוצע צריכה גבוה יותר. הסקר האחרון לשנת 5–2004 הוא בר השוואה לחלוטין לסקרים שלפני 1999–2000 ומראה עוני של 28.3% באזורים הכפריים ו-25.7% באזורים עירוניים ו-27.5 במדינה כולה באמצעות שימוש בשיטה אנליטית אחרת לניתוח הנתונים. לפיכך, ידוע ששיעור העוני פחת מאז 1998, אם כי מוסיף להתחולל הוויכוח האם בין השנים 89–90 ל-1999–2000 אכן הייתה ירידה בשיעור משמעותי.
המחלוקת סביב שיעור צמצום העוני
אף על פי ששיעור העוני ככלל בהודו אכן פחת, עדיין יש מחלוקת לגבי שיעור צמצום העוני. למרות שיש קונצנזוס לגבי כך ששיעור העוני לא גדל בין השנים 94–1993 ו-05–2004, התמונה אינה כה ברורה אם מסתכלים על היבטים אחרים ולא-כספיים כגון בריאות, חינוך, פשע וגישה לתשתיות. לאור הצמיחה הכלכלית המהירה שעוברת על הודו, סביר שחלקים גדולים מהאוכלוסייה הכפרית ייהגרו לערים מה שיהפוך את הנושא של עוני אורבני ליותר משמעותי בטווח הארוך.[14]
הכלכלן פראווין ויסארייה הגן על תקפותם רבים מהנתונים הסטטיסטיים שהראו את ההפחתה הכוללת בשיעור העוני בהודו, וגם על הצהרתו של שר האוצר ההודי לשעבר ישוואנט סינא שלפיה שיעור העוני בהודו פחת. הוא התעקש על כך שהסקר משנתון 1999–2000 היה בנוי נכון ומפוקח, וחש כי רק מפני שהיה נדמה שהנתונים לא תואמים תפיסות קדומות לגבי הודו, זו עדיין לא סיבה לבטל אותם.[15] ניקולאס סטרן, סגן נשיא הבנק העולמי, הוציא לאור מסמכים המגנים על הסטטיסטיקות של הפחתת מצב העוני בהודו. הוא טוען שהתגברות הגלובליזציה ופתיחת אפשרויות השקעה חדשות בהודו תרמו תרומה משמעותית להפחתת העוני במדינה. הודו, יחד עם סין, הן שתי המדינות שהראו את המגמות הברורות ביותר של גלובליזציה יחד עם העלייה המואצת בהכנסה לנפש.[16] דו"ח מ-2007 של הוועידה הלאומית למפעלים בסקטור הבלתי מאורגן (NCEUS) מצאה כי 77% מההודים או 836 מיליון איש, חיו על פחות מ-20 רופיות ליום (0.5 דולר אמריקאי נומינלי, 2.0 דולר אמריקאי בשווי כוח קנייה),[17] כאשר רובם עובדים במגזר "העבודה הבלתי פורמלית" ללא עבודה או ביטוח לאומי וחיים בעוני מחפיר.[18][19]
מחקר של מכון מקינסי הגלובלי מצא שב-1985 93% מאוכלוסיית הודו חייה מהכנסה כוללת של פחות מ-90,000 רופיות לשנה לבית אב, או בערך דולר לאדם ליום; עד 2005 השיעור הזה ירד בערך בחצי, ל-54%. יותר מ-103 מיליון אנשים יצאו ממצב של עוני נואש במהלך דור אחד, באזורים כפריים ועירוניים. הם צופים שאם הודו תשיג צמיחה שנתית של 7.3% במהלך 20 השנים הבאות, ניתן יהיה לחסוך חיים של דלות קיצונית מיותר מ-465 מיליון איש נוספים. בניגוד לתפיסה מקובלות הודו הכפרית הרוויחה מהצמיחה, העוני הכפרי הקשה ירד מ-94% ב-1985 ל-61% ב-2005, והם צופים שהוא ירד עור, עד 26% ב-2025. הדו"ח מסכם שהרפורמות הכלכליות של הודו והצמיחה המוגברת שנבעה מכך, היו התוכניות המצליחות ביותר למיגור העוני בארץ.[20]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ http://www.business-standard.com/india/storypage.php?autono=332669
- ^ ^ "One-third of world's poor in India: Survey-India-The Times of India". Timesofindia.indiatimes.com. http://timesofindia.indiatimes.com/India/One-third_of_worlds_poor_in_India/articleshow/3409374.cms. Retrieved on 2008-11-03.
- ^ ^ "The Hindu : National : World Bank’s new poverty norms find larger number of poor in India". Thehindu.com. http://www.thehindu.com/2008/08/28/stories/2008082856061300.htm. Retrieved on 2008-11-03.
- ^ ^ "The Hindu : National : World Bank’s new poverty norms find larger number of poor in India".
- ^ ^ Steve Schifferes (27 August 2008). "BBC NEWS | Business | World poverty 'more widespread'", News.bbc.co.uk. Retrieved on 3 November 2008.
- ^ ^ Poverty estimates for 2004-05, Planning commission, Government of India, March 2007. Accessed: August 25, 2007
- ^ ^ a b ""Inclusive Growth and Service delivery: Building on India’s Success"" (PDF). World Bank (2006). Retrieved on 2007-04-28.
- ^ "Fact Sheet: Gini Coefficient" (PDF). Source: The World Bank (2004) and Census and Statistics Department (2002). Legislative Council Secretariat Hong Kong. Retrieved on 2007-08-01. "Note: The Gini coefficient in this datasheet is calculated on a scale of 0 to 1 and not 0 to 100. Hence, on a scale of 100 India's Gini coefficient (1999-2000) is 32.5 rather than 3.25"
- ^ ^ "Define poverty anew- Opinion-The Economic Times". Economictimes.indiatimes.com. Retrieved on 2008-11-03.
- ^ ^ Steve Schifferes (27 August 2008). "BBC NEWS | Business | World poverty 'more widespread'", News.bbc.co.uk. Retrieved on 3 November 2008.
- ^ להבדיל מאבטלה, הוא במצב שבו יש תעסוקה במגזר כזה או אחר, אך שיעורה או מידת התפוקה שלה אינם עונים היטב על הצרכים של המשק, ומכאן השם underemployment. תופעה זו מתבטאת בשלושה תחומים המפורטים כדלהלן בערך באנגלית: ניצול חלקי מדי של כישורי העובדים, שימוש חלקי מדי ביכולת הכלכלית, ותמורה לא מספקת מכוח האדם העובד.
- ^ ב: [1] נאמר : "the right to property is not a fundamental right in India
- ^ ^ Dr. Marvin J, Cetron
- ^ ^ The Multidimensions of Urban Poverty in India,Centre de Sciences Humaines - New Delhi
- ^ ^ Lifting The Poverty Veil J. Ramesh, India Today
- ^ ^ World BankICRIER
- ^ באנגלית: PPP, ראשי תיבות של Purchasing Power Parity
- ^ [2]
- ^ [3] National Commission for Enterprises in the Unorganised Sector, Government of India, August, 2007. Accessed: August 25, 2007.
- ^ [4]/
26984249עוני בהודו