עדעד כחול
 עדעד כחול
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | עפריתיים |
| סוג: | עדעד |
| מין: | עדעד כחול |
| שם מדעי | |
 Limonium sinuatum
| |
עַדְעָד כָּחֹל (שם מדעי: Limonium sinuatum) הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת העפריתיים, המוכר בשם הפופולרי "אלמוות", כצמח בר והן כצמחי נוי שנוצרו בריבוי תרבותי ממנו.
עיקר הפריחה בחודשים מרץ-יוני. עלי הכותרת לבנים ואילו עלי הגביע כחולים. הפרחים סדורים בתפרחות מטיפוס שיבולת או מכבד. הם פרחים "נכונים" מטיפוס 5, כלומר בעלי 5 עלי כותרת, 5 עלי גביע, 5 אבקנים ו־5 עלי שחלה.
בשל תכונותיו העדעד הכחול נחשב לפרח תרבותי נוח לגידול. מגדלי הפרחים הצליחו ליצור ממנו פרחים עם מגוון רחב של צבעים לעלי גביע. עקב נוחיות גידולו, שימושיו ואופן ריבוי, הוא מומלץ לבעלי הגינות הפרטיות.
ההתאמה לבית הגידול
בית גידולו הטבעי של המין הוא שפת הים ולעיתים מדבריות ומלחות. ניתן למצוא אותו, בצורתו התרבותית, ברחבי ישראל. ההתאמה לבית הגידול ניתנת לאבחנה בעובדות הבאות:
צמח הבר גדל בשפת הים במדרונות הפונים מזרחה, על מנת להיפגע כמה שפחות מהרוחות הבאות מהים, הכוללות רסיסי מלח, הפוגעים בגידול צמחים.
העלים והגבעולים נושאים בלוטות, שדרכן מפרש הצמח עודפי מלח שקלט מן הקרקע המלוחה או מרוח הים הנושאת רסס של מלח.
בגבעול הצמח אין עלים או שהם נושרים לאחר תקופה קצרה ולכן גם ההתאיידות של המים ממנו היא נמוכה. הפטוטרות חובקות בבסיסו את הגבעול ועם נשירת העלים בקיץ נשארים רק הנדנים לאורך הגבעול וההתאיידות מהצמח פוחתת לרמה המינימלית.
לצמח יש עלים רק בבסיסו, עלים בשרניים שצורתם כשושנים. מיקומם קרוב לפני הקרקע גורם לכך שהם ייפגעו פחות מהרוחות הנושבות לעומת העלים היוצאים מהגבעול כמקובל בצמחים אחרים.
השטח החיצוני של העלים בבסיס הצמח ושל הגבעול עטוף בקשקשים סידניים, העושים את פני הצמח עמיד בפני רסיסי מי הים המגיעים מהרוחות הנושבות מהים.
ריבוי ביתי
הזנים הביתיים נמכרים בחנויות כ"צמחי קש". הצבעים של עלי הגביע הם: כחול (הנפוץ וממנו שמו), תכול, לבן, צהוב, ורוד וקרם.
הזנים הנמכרים במשתלות שמרו על התכונות של הצמח הטבעי ועמידים ליובש ומאפשרים ריבוי עצמי, אחרי הקטיף והייבוש של התפרוחות וליקוט הזרעים, שניתן לזרעם בעונה הבאה. זאת יש לבצע רק מצמחי הגינה - צמח הבר הוא צמח מוגן. באזורים מיעוטי מקורות השקיה הצמחים נחשבים למתאימים אפילו לשולי גינות, היכן שההשקיה אינה מגיעה, או כמילוי בין שיחים צעירים בגינות חדשות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, עם עובד, תל אביב, 1976, עמוד 282.
- אבי שמידע ודוד דרום, פרחי הבר בישראל, בית הוצאה כתר, ירושלים, 1986, עמוד 30
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עדעד כחול |
22287656עדעד כחול