עבודת כפייה של גרמנים בברית המועצות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עבודת כפייה של גרמנים בברית המועצות נחשבה על ידי ברית המועצות חלק מפיצויי המלחמה הגרמניים, על הנזקים שגרמה גרמניה הנאצית לברית המועצות במהלך הלחימה בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה משנת 1941 ועד לכניעת גרמניה הנאצית ב-1945 שהביא לסיום מלחמת העולם השנייה באירופה. גרמנים אתניים שחיו בברית המועצות גורשו במהלך מלחמת העולם השנייה, וגויסו לעבודות כפייה. שבויי מלחמה גרמנים בברית המועצות אולצו לעבוד בעבודות כפייה במהלך המלחמה ואחריה בברית המועצות. תופעה זו קרתה גם במדינות בעלות הברית המערביות. לאחר המלחמה גירשו השלטונות הסובייטיים אזרחים גרמנים מגרמניה וממזרח אירופה לברית המועצות כעובדי כפייה.

גרמניה הנאצית השתמשה בעבודות כפייה של אנשים בשטחים שכבשה מאז תחילת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1940 יזמה שיעבוד אוכלוסיות ממדינות מזרח אירופה לעבודת כפייה במפעלים ובמתקנים חקלאיים גרמניים. הממשלה הסובייטית הציעה להשתמש בעבודה גרמנית כפיצויים ב-1943, והעלתה את הנושא בוועידת יאלטה בפברואר 1945. ברית המועצות החלה לגרש גרמנים אתניים מהבלקן בסוף 1944. ה-NKVD היה בעל התפקיד הראשי בגירושים, דרך המנהלת הראשית לענייני מלחמה וענייני פנים (GUPVI).

מידע על עבודת כפייה של גרמנים בברית המועצות הוסתר בגוש המזרחי עד לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991. לפני כן, הדבר היה ידוע במערב דרך דוחות שפורסמו בגרמניה המערבית וזיכרונות של עצירים. היסטוריונים מצטטים דיווחים גרמניים על עבודת גרמנים בברית המועצות. יש נתונים סותרים לגבי השימוש הסובייטי בעבודה אזרחית גרמנית. נתונים סטטיסטיים פורסמו בוועדת שידר (Schieder) במערב גרמניה בשנים 1951–1961, על ידי הצלב האדום הגרמני, בדו"ח הארכיון הפדרלי הגרמני ובמחקר של גרהרד רייכלינג (Reichling) עובד משרד הסטטיסטיקה הפדרלי של גרמניה.

גילויים מארכיונים סובייטיים

מאז נפילת ברית המועצות ארכיונים סובייטיים נגישים לחוקרים. החוקר הרוסי פאבל פוליאן פרסם נתונים סטטיסטיים מהארכיון הסובייטי על השימוש בעבודה אזרחית גרמנית בעידן סטלין, בספר ברוסית בשם "נגד רצונם" (Не по своей воле, בשנת 2001). המחקר של פוליאן פירט את הסטטיסטיקה הסובייטית על העסקת עובדים אזרחיים גרמנים בתקופת סטלין.[1] המחקר פורסם על ידי האוניברסיטה המרכז-אירופית.

פברואר 1958. מדענים גרמנים שחזרו מסוחומי.

בשנת 1943, איוואן מאיסקי, שגריר ברית המועצות בבריטניה, קיבל הוראה מממשלת ברית המועצות להקים כוח משימה בנושא השילומים מגרמניה לאחר המלחמה. דו"ח מייסקי מאוגוסט 1944 הציע העסקת עובדים אזרחיים גרמנים בברית המועצות כחלק מפיצויי מלחמה. בוועידת יאלטה הבהירה ברית המועצות לבעלות הברית המערביות כי בכוונתה להעסיק אזרחים גרמנים כחלק מפיצויי מלחמה. ארצות הברית ובריטניה לא התנגדו לכך.[2]

עד קיץ 1944 הגיעו הכוחות הסובייטיים לבלקן, שם היו מיעוטים גרמניים אתניים. צו ועדת ההגנה הממלכתית 7161 מ-16 בדצמבר 1944 הורה לכלוא את כל הגרמנים הכשירים בגילאי 17 עד 45 (גברים) ו-18 עד 30 (נשים) בשטחי רומניה (67,332 נפשות), הונגריה (31,920 נפשות) ויוגוסלביה (12,579 נפשות), שהיו בשליטת הצבא האדום. כתוצאה מכך, 111,831 גרמנים אתניים בוגרים מרומניה, יוגוסלביה והונגריה (61,375 גברים ו-50,456 נשים) גורשו לעבודות כפייה בברית המועצות.[3]

במערכה בפולין ב-1945 עצרה ברית המועצות חשודים בחברות במפלגה הנאצית ופקידי ממשל במחנות באזורי הכיבוש הסובייטי ממזרח לקו אודר-נייסה. אנשים אלה הוחזקו במחנות לתקופות קצרות ממזרח לקו והועברו למחנות מיוחדים של ה-NKVD בשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה או לברית המועצות לעבודות כפייה.[4] עד מאי 1945 בחר ה-NKVD לגירוש לברית המועצות 66,152 אזרחים גרמנים חשודים בחברות במפלגה הנאצית ופקידי ממשל, ו-89,110 מבוגרים בעלי יכולת לעבודות כפייה, בעיקר גברים. בתחילת 1947 שלחו הסובייטים 4,579 גרמנים נוספים מאזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה לברית המועצות כעובדי כפייה.[5]

הסובייטים סיווגו את האזרחים הכלואים לשתי קבוצות: קבוצה A, שמנתה 205,520 עצירים, ו-D שמנתה 66,152 חברי המפלגה הנאצית, פקידי ממשל גרמניים, חשודים בריגול ואחרים שנחשבו איום.[6] הרישומים הסובייטיים מציינים שהם אפשרו חסרתם לפולין ("רפטריאציה") של 21,061 אזרחים פולנים ממחנות עבודה, מה שמצביע על כך שלא כל העצורים היו גרמנים אתניים וחלקם היו פולנים אתניים.[7]

הסובייטים שלחו כשלושה רבעים מהפועלים לאגן דונבאס לעבוד בשיקום התעשייה הכבדה והמכרות, וכ-11% לתעשיות הכבדות של הרי אורל. העובדים שוכנו במחנות ריכוז תחת שמירה חמושה. תנאי העבודה והמחיה היו קשים ולפי הרישומים הסובייטיים מתו כ-24% מהעצורים. עבודת כפייה התבררה כלא יעילה ולא משתלמת מאחר שרבים מהנשים והגברים המבוגרים לא היו מסוגלים לבצע עבודה קשה. ההחזרה לגרמניה החלה כבר ב-1945 וכמעט כולם שוחררו עד 1950.[8]

אזרחים גרמנים אתניים שנכלאו בברית המועצות - נתונים סובייטיים מהארכיון הרוסי

מדינה מספר
השטחים המזרחיים לשעבר של גרמניה ופולין 155,262[9]
רומניה 67,332[10]
הונגריה 31,920[10]
יוגוסלביה 12,579[10]
אזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה 4,579[11]
סך הכלואים 271,672[12]
הוחזרו לארצם עד 12/1949 (201,464)[13]
מתו (66,456)[14]
עדיין עבדו ב-12/1949 3,752[15]

מקור הנתונים: פאבל פוליאן, "נגד רצונם".[16]

הערות:

1. הטור "מדינה" מציין את המיקום שבו גויסו האנשים, לא את אזרחותם.

2. 201,464 העצורים ששרדו היו אזרחים של המדינות הבאות – גרמניה 77,692; רומניה 61,072; הונגריה 29,101; פולין 21,061; יוגוסלביה 9,034; צ'כוסלובקיה 2,378; אוסטריה 199; בולגריה ומדינות אחרות 927.[17]

3. הנתונים אינם כוללים אזרחים גרמנים שנכלאו במחוז קלינינגרד, פרוסיה המזרחית לשעבר.

4. הנתונים אינם כוללים "החזרה כפויה" ו"מתיישבים מחדש", גרמנים אתניים מברית המועצות שיושבו מחדש על ידי גרמניה בפולין במהלך המלחמה. הם הוחזרו לברית המועצות.

5. הנתונים אינם כוללים שבויי מלחמה צבאיים.

6. עדיין עבדו ב-12/1949 - מדובר באנשים שהורשעו על ידי בתי הדין הצבאיים הסובייטים והוחזקו בבתי כלא של משרד הפנים בברית המועצות.[18]

הודות לפתיחת הארכיון הרוסי, גורלם של חלק מהאזרחים הללו ידוע. עד סוף 1996, הצלב האדום הגרמני קיבל מרוסיה 199,000 רישומים של אזרחים גרמנים שגורשו, שהוחזרו או מתו בשבי הסובייטי. לדוגמה, הרישומים של פאולין גולנר חושפים שהיא נולדה ב-1926 בוולקנדורף שבטרנסילבניה, נעצרה ב-15 בינואר 1945 ונשלחה לעבודות כפייה במכרות הפחם של צ'נצ'נקובו (אוקראינה). היא נפטרה שם ב-26 בפברואר 1949, בגיל 23.[19]

כיום קיימת תוכנית מחקר בנושא, בשיתוף פעולה בין רוסיה לגרמניה:[20]

גירוש ועבודות כפייה של גרמנים סובייטים במהלך מלחמת העולם השנייה

המיעוט הגרמני האתני בברית המועצות נחשב סיכון ביטחוני על ידי הממשלה הסובייטית וגורש במהלך המלחמה על מנת למנוע שיתוף פעולה אפשרי שלהם עם הפולשים הנאצים. באוגוסט 1941 הורתה ממשלת ברית המועצות לגרש גרמנים אתניים מברית המועצות האירופית. בתחילת 1942 גורשו 1,031,300 גרמנים למרכז אסיה וסיביר. במהלך 1945 גירשו הסובייטים להתנחלויות המיוחדות עוד 203,796 גרמנים אתניים סובייטים שגרמניה יישבה בפולין.[21][22] במהלך המלחמה פקד את ברית המועצות מחסור במזון, במיוחד בתוך ההתיישבויות החדשות. החיים בהן היו קשות. האוכל היה מוגבל והאוכלוסייה המגורשת הייתה כפופה לתקנות נוקשות. עד אוקטובר 1945 נותרו 687,300 גרמנים בחיים ביישובים אלה.[23] 316,600 גרמנים סובייטים נוספים גויסו לעבודה במלחמת העולם השנייה במדורי העבודה של NKVD, שלימים כונו "צבא העבודה". הגרמנים הסובייטים לא התקבלו בכוחות המזוינים הסדירים אלא הועסקו כעובדי חובה. אנשי צבא העבודה פעלו לפי תקנות דמויות המחנה וקיבלו את מנות הגולאג.[24] בשנת 1949 היו ביישובים אלה 1,035,701 גרמנים, לפי ה-NKVD. [25] לפי אוטו פוהל 65,599 גרמנים נספו ביישובים אלה ו-176,352 נוספים "ככל הנראה מתו בצבא העבודה".[26] בתקופת סטלין היו הגרמנים הסובייטים ביישובים בפיקוח קפדני, ב-1955 הם שוקמו אך לא הורשו לחזור למערב ברית המועצות עד 1972.[21] האוכלוסייה הגרמנית הסובייטית גדלה למרות הגירושים ועבודות הכפייה במהלך המלחמה. במפקד האוכלוסין הסובייטי של 1939 היו 1.427 מיליון גרמנים. ב-1959 היו 1.619 מיליון.[27]

ועדת שידר

ועדת שידר (Schieder), בחסות ממשלת מערב גרמניה במהלך שנות ה-50, תיעדה את העברת האוכלוסייה של גרמנים ממזרח ומרכז אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה לברית המועצות. בראש הוועדה עמד ד"ר תיאודור שידר, חבר לשעבר במפלגה הנאצית. ב-1952 בחרה ממשלת מערב גרמניה את שידר לעמוד בראש הוועדה שתתעד את גורלם של הגרמנים ממזרח אירופה.

משנת 1953 עד 1961 אמדה ועדת שידר את מספר האזרחים הגרמנים שמתו בגירושים ושגורשו לברית המועצות לעבודות כפייה.[28]

נתוניה, להלן, לגבי עבודות כפייה בלבד, הם הערכות ואינם מבוססים על ספירת ההרוגים.

  • השטחים המזרחיים לשעבר של גרמניה – 218,000 אזרחים גרמנים גורשו לברית המועצות ולפחות 100,000 עד 125,000 מתו.[29]
  • רומניה – 75,000 אזרחים גרמנים גורשו לברית המועצות ו-15% (10,000) לא חזרו.[30]
  • הונגריה – 30,000 עד 35,000 אזרחים גרמנים גורשו לברית המועצות ונהרגו 6,000.[31]
  • יוגוסלביה – 27,000 עד 35,000 אזרחים גרמנים גורשו לברית המועצות ונהרגו 4,500 עד 5,000.[32]

הערכות הצלב האדום הגרמני

שירות החיפוש של מערב גרמניה שעבד עם הצלב האדום הגרמני ניסה להתחקות אחר אזרחים גרמנים שגורשו לברית המועצות ולהעריך את מספר ההרוגים. התוצאות פורטו במחקר של קורט במה (Böhme) שפורסם ב-1965, בשם Gesucht wird (אלה שחיפשו אחריהם). מספר המגורשים נאמד לפי אומדן מספרם של הנשלחים לברית המועצות, ולא על ספירה ממשית. שירות החיפוש הגרמני הצליח להתחקות אחר גורלם של אזרחים במזרח אירופה רק באופן חלקי.[33] הנתונים לגבי המגורשים ומקרי המוות היו אומדנים גסים ולא תמיד מבוססים על דיווחים מאושרים. עד 30 בספטמבר 1964, שירות החיפוש אסף מידע על 504,153 אזרחים גרמנים שנכלאו בברית המועצות. 217,827 היו בחיים ב-1964, 154,449 חזרו הביתה, 85,145 דווחו כנעדרים, ו-46,732 מתו כעובדי כפייה.[34]

המספרים מהצלב האדום הגרמני מצוטטים בדוחות באנגלית של גרמנים שגורשו לברית המועצות.

עבודת כפייה של אזרחים גרמנים – הערכה של הצלב האדום הגרמני ב-1964

תיאור מספר מגורשים שיעור תמותה מתים או נעדרים
א. "מגורשי פיצויים" 375,000 45% 169,000
ב. עבודת כפייה במחוז קלינינגרד 110,000 45% 50,000
ג. "החזרה כפויה" ו"מתיישבים" 300,000 37% 111,000
ד. אזרחים המוחזקים כשבויי מלחמה 45,000 22.2% 10,000
ה. "שירות בכפייה" 26,000 0.4% 100
ו. תושבי קלייפדה (ממל). 10,500 9.5% 1,000
ז. "שבויים מורשעים" 7,500 9% 700
סה"כ 874,000 39% 341,800

מקור לנתונים: Kurt W. Böhme - Gesucht wird - Die dramatische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965 עמוד 275

הערות:

הקטגוריות הבאות בנתוני הצלב האדום עבור מגורשים מופיעות גם בסטטיסטיקה של הארכיון הרוסי.

א. פיצויים מגורשים ("reparationsverschleppte") – גרמנים אתניים שגויסו לעבודה בברית המועצות בגין נזקים שגרמה גרמניה במהלך המלחמה. מוצא – שטחים מזרחיים לשעבר של גרמניה ופולין 233,000; רומניה 80,000: הונגריה 35,000; יוגוסלביה 27,000. רוב הניצולים שוחררו עד 1950.[35]

ה. "שירות בכפייה" ("Zwangsverpflichtete") – בסוף 1946 גויסו לעבודה בברית המועצות במסגרת חוזה לחמש שנים 6,000 עובדים מיומנים, רובם מאזור הכיבוש הסובייטי, מלווים ב-20,000 בני משפחה. הם הוחזקו בתנאים נוחים ושחרורם החל ב-1950. האחרון חזר הביתה ב-1958.[36]

הקטגוריות הבאות בנתוני הצלב האדום עבור מגורשים אינן רשומות בסטטיסטיקות הארכיון הרוסי.

ב. עבודת כפייה במחוז קלינינגרד – אזרחים גרמנים שנכלאו בפרוסיה המזרחית לשעבר. רוב הניצולים שוחררו עד 1948.[35]

ג. "החזרה כפויה" ו"מתנחלים" ("Zwangrepatriierte"/"Vertragsumsiedler") – גרמנים אתניים מברית המועצות שגרמניה יישבה בפולין במהלך המלחמה. הם הוחזרו לברית המועצות.[37]

ד. אזרחים שהוחזקו כשבויי מלחמה – הסובייטים סיווגו אותם כשבויי מלחמה והם הוחזקו במחנות שבויים. הם היו גרמנים אתניים מהשטחים המזרחיים לשעבר של גרמניה ופולין.[38]

ו. תושבי קלייפדה (ממל) – גרמנים אתניים שנשארו בקלייפדה לאחר המלחמה. הם גורשו לברית המועצות.[39]

ז. "שבויים מורשעים" (Strafgefangene) – שבויי מלחמה שהורשעו בפשעי מלחמה והוחזקו בבתי הכלא הסובייטיים. הם שוחררו עד 1955.[38]

דו"ח הארכיון הפדרלי הגרמני

בשנת 1969 הורתה ממשלת מערב גרמניה הפדרלית שהארכיון הפדרלי הגרמני יחקור את הגירוש. המחקר הסתיים ב-1974. המחקר קבע 600,000 מקרי מוות ממה שכונה "פשעים בלתי אנושיים" בעיני החוק המערב גרמני, כולל 200,000 מתים בעבודות כפייה בברית המועצות. ההגדרה לפשעים כללה מקרי מוות מאושרים שנגרמו על ידי פעילות צבאית במערכה בשנים 1944–1945 וכן הרג מכוון ומקרי מוות משוערים עקב עבודת כפייה. המחקר טען כי הדו"ח נועד לספק תיעוד היסטורי ולא לבסס האשמות פליליות.[40] עם זאת, בפולין ובצ'כוסלובקיה, במהלך המלחמה הקרה, ההאשמות הללו נתפסו כניסיון לנקום ולחזור לגבולות שלפני המלחמה. המחברים טענו שנתוניהם מכסים רק מקרי מוות שנגרמו כתוצאה ממעשים אלימים וחוסר אנושיות (Unmenschlichkeiten) ואינם כוללים מקרי מוות לאחר המלחמה עקב תת-תזונה ומחלות. לא נכללו אנשים שסבלו מהתעללות ולא מתו מיד. לא נמסרו נתונים לגבי רומניה והונגריה.

מקרי מוות המוערכים בדוח הארכיון הפדרלי הגרמני: הנתונים הם אומדנים גסים ואינם מבוססים על ספירה בפועל של מגורשים ושל אלו שמתו.

מקרי מוות אזרחיים שמצא הארכיון הפדרלי הגרמני, 1974

תיאור מקרי מוות אזור אודר-נייסה, פולין צ'כוסלובקיה יוגוסלביה
עבודת כפייה לאחר גירוש לברית המועצות 205,000 200,000 - 5,000
עבודת כפייה בקלינינגרד 40,000 40,000 - -
במחנות הכליאה לאחר המלחמה 227,000 60,000 100,000 67,000
מקרי מוות אלימים במהלך המלחמה ב-1945 138,000 100,000 30,000 8,000
סה"כ 610,000 400,000 130,000 80,000

מקור: הארכיון הפדרלי הגרמני, Spieler, Silke Vertreibung und Vertreibungsverbrechen 1945-1948. Bericht des Bundesarchivs vom 28. מאי 1974. Archivalien und ausgewählte Erlebnisberichte. בון, 1989, עמ' 53–54

קטגוריה זו של מגורשים בדוח הארכיון הפדרלי רשומה גם בסטטיסטיקה של הארכיון הרוסי:

א. גורשו משטחי המזרח לשעבר של גרמניה ופולין לעבודות כפייה בברית המועצות – למעלה מ-400,000 אזרחים, מתוכם כ-200,000 מתו. מחבר המחקר ביסס נתונים אלה על דו"ח הצלב האדום הגרמני המפורט לעיל.[41]

ב. מגורשים מיוגוסלביה לעבודות כפייה בברית המועצות – כ-27,000 עד 30,000 אזרחים. מתוכם כ-5,000 מתו.[42]

ג. המחקר של הארכיון הפדרלי הגרמני לא סיפק נתונים לגבי רומניה והונגריה.

מקרי מוות אזרחיים אלו בדוח הארכיון הפדרלי אינם רשומים בסטטיסטיקות הארכיון הרוסי:

ד. מחנות עבודה בצפון פרוסיה המזרחית, מחוז קלינינגרד – 110,000 הוחזקו על ידי ברית המועצות בצפון פרוסיה המזרחית. כ-40,000 נספו.[41]

ה. הארכיון הפדרלי הגרמני העריך 60,000 הרוגים מתוך 200,000 גרמנים במחנות המעצר הפולניים לאחר המלחמה. אזרחים גרמנים אתניים מפולין שלפני המלחמה נחשבו בוגדים ונידונו לעבודות כפייה.[41]

ו. 67,000 הרוגים במחנות מעצר ביוגוסלביה.[43]

ז. 100,000 הרוגים במחנות המעצר בצ'כוסלובקיה.[44]

ח. 138,000 מקרי מוות אזרחיים אלימים במערכה הצבאית בשנים 1944–1945 (100,000 בפולין, 30,000 בצ'כוסלובקיה ו-8,000 ביוגוסלביה).[45]

מחקר מאת גרהרד רייכלינג

מחקר על עבודת כפייה גרמנית וגירוש על ידי החוקר המערב גרמני ד"ר גרהרד רייכלינג (Reichling) פורסם על ידי ה-Kulturstiftung der deutschen Vertriebenen (קרן מגורשי גרמניה) ב-1986. רייכלינג היה עובד משרד הסטטיסטיקה הפדרלי והיה מעורב בחקר סטטיסטיקות גירוש גרמנים מאז 1953. נתוניו לגבי עבודת כפייה גרמנית התבססו על חישוביו, הם אומדנים ואינם מבוססים על ספירת המתים בפועל. ד"ר קורט הורסטמן (Horstmann) ממשרד הסטטיסטיקה הפדרלי של גרמניה כתב את ההקדמה וסמך ידו על העבודה.

תיאור מגורשים נספו
גרמניה (גבולות 1937) 400,000 160,000
פולין (גבולות 1939) 112,000 40,000
דנציג 10,000 5,000
צ'כוסלובקיה 30,000 4,000
המדינות הבלטיות 19,000 8,000
הונגריה 30,000 10,000
רומניה 89,000 33,000
יוגוסלביה 40,000 10,000
ברית המועצות 980,000 310,000
סה"כ 1,710,000 580,000

מקור הנתונים: ד"ר גרהרד רייכלינג, Die deutschen Vertriebenen in Zahlen, Teil 1, Bonn 1986 (מהדורה מתוקנת 1995). עמ' 33, 36.

קטגוריה זו של מגורשים רשומה גם בסטטיסטיקת הארכיון הרוסי:

א. גורשו ממזרח אירופה לברית המועצות בשנים 1945–1950 לשם עבודה עבור תשלום פיצויים – 600,000. (גרמניה בגבולות 1937 – 400,000; דנציג – 10,000, צ'כוסלובקיה – 30,000; המדינות הבלטיות - 10,000; הונגריה – 30,000; רומניה – 80,000; יוגוסלביה – 40,000).[46] סך ההרוגים – 224,000 (גרמניה בגבולות 1937 – 160,000; דנציג – 5,000, צ'כוסלובקיה – 3,000; המדינות הבלטיות – 6,000; הונגריה – 10,000; רומניה – 30,000; יוגוסלביה – 10,000).[46]

קטגוריות אלה של מגורשים בדו"ח של רייכלינג אינן רשומות בסטטיסטיקה של הארכיון הרוסי:

ב. "החזרה כפויה" ו"מתנחלים" – גרמנים אתניים סובייטים שחזרו לברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה – סה"כ גורשו 310,000 (ברית המועצות 280,000; המדינות הבלטיות 9,000; פולין 12,000; רומניה 9,000)[46] וסך ההרוגים – 110,000 (ברית המועצות 100,000; המדינות הבלטיות 3,000; פולין 4,000, רומניה 3,000).[46]

ג. גרמנים סובייטים שגורשו בתוככי ברית המועצות בשנים 1941–1942 – גורשו 700,000 ומתוכם 210,000 מתו.[46]

ד. עבודת כפייה גרמנית בפולין שלאחר המלחמה, בשנים 1945–1950 – סך הכל 100,000, מתוכם 36,000 מתו.[46]

מומחים טכניים

ברית המועצות ניצלה את המומחיות הטכנית של המומחים הגרמנים שהיו תושבי אזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה ושל שבויי מלחמה שהוחזקו בברית המועצות. באוקטובר 1946 ה-NKVD גירש ממזרח גרמניה "כמה מאות" מומחים גרמנים לעבודה בברית המועצות. הם הוחזקו בתנאים נוחים ורובם שוחררו עד 1948. הם עבדו בתעשיית התעופה ובפיתוח צוללות. כמה הושארו בברית המועצות עד תחילת שנות ה-50, כולל מדענים גרמנים שעבדו בברית המועצות על פיתוח טילים בליסטיים. הלמוט גרטרופ (Gröttrup) היה בקבוצה זו.[47] הם לא היו מעורבים ישירות בתוכנית הטילים אלא רק יעצו למהנדסים סובייטים. מנפרד פון ארדן עבד על פרויקט פצצת אטום סובייטית וזכה בפרס ברית המועצות.[48]

שבויי מלחמה

קבוצה של שבויי מלחמה גרמנים ששוחררו, ממתינים לפני החזרתם לגרמניה ב-1949.

עבודת כפייה נכללה גם בטיוטת תוכנית מורגנטאו מספטמבר 1944, ונכללה בפרוטוקול הסופי של ועידת יאלטה.[49] ברית המועצות ובעלות הברית המערביות העסיקו שבויים גרמניים עד 1949.

שבויי מלחמה גרמנים הועבדו בעבודות כפייה במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה על ידי ברית המועצות. בהתבסס על מסמכים בארכיון הרוסי, גריגורי פ' קריבוסייב, במחקרו משנת 1993, טען כי 2,389,600 אזרחים גרמנים נלקחו כשבויי מלחמה ו-450,600 מהם מתו, כולל 356,700 במחנות NKVD ו-93,900 במחנות מעבר. עוד 182,000 אוסטרים נפלו בשבי.[50][51] במהדורה מתוקנת משנת 2001, קבע ש-2,733,739 חיילים גרמנים (ורמאכט מכל הלאומים) נפלו בשבי ו-381,067 מתו.[52] מקורות מערביים מציינים מספר גבוה יותר של שבויי מלחמה שנתפסו ונהרגו. ריצ'רד אוברי בספרו "הדיקטטורים: גרמניה של היטלר ורוסיה של סטלין" טוען ש-2,880,000 שבויי מלחמה גרמנים נתפסו על ידי ברית המועצות ומתוכם 356,000 מתו.[53] בספרו "מלחמתה של רוסיה" טוען אוברי שלפי מקורות רוסיים, 356,000 מתוך 2,388,000 שבויי מלחמה גרמניים מתו בשבי הסובייטי.[54]

מחקר של ההיסטוריון הצבאי הגרמני ריגידר אוברמנס (Rüdiger Overmans) קבע כי 363,000 שבויים גרמנים מתו במעצר סובייטי. אוברמנס ציטט נתונים סטטיסטיים של ועדת מאשקה (Maschke) המערב-גרמנית שהעמידה את מספר השבויים הגרמנים בידי הסובייטים על 3,060,000, מתוכם 1,090,000 מתו בשבי.[55][56] אוברמנס סבר, אם כי ללא הוכחה, ש-700,000 אנשי צבא גרמנים שדווחו כנעדרים מתו במעצר הסובייטי;[57] אוברמנס העריך את מספר ההרוגים המרבי של שבויי מלחמה גרמנים בברית המועצות במיליון. הוא טען שבין אלה שדווחו כנעדרים היו שמתו כשבויי מלחמה.[58]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Павел Полян, Не по своей воле... (Pavel Polian, Against Their Will... A History and Geography of Forced Migrations in the USSR), ОГИ Мемориал, Moscow, 2001, מסת"ב 5-94282-007-4
  • Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003
  • Kurt W. Böhme - Gesucht wird - Die dramtische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965
  • Dokumentation der Vertreibung der Deutschen aus Ost-Mitteleuropa./ Bearb. von T. Schieder. Bd. 1–5. Wolfenbattel, 1953–1961
  • Die Deutschen Vertreibungsverluste. Bevolkerungsbilanzen fuer die deutschen Vertreibungsgebiete 1939/50. Wiesbaden, 1958
  • Rhode G. Phasen und Formen der Massenzwangswanderungen in Europa. // Die Vertriebenen in Westdeutschland. Bd. 1. Kiel, 1959.
  • Karner, Stefan, Im Archipel GUPVI. Kriegsgefangenschaft und Internierung in der Sowjetunion 1941-1956. Wien-München 1995.
  • Sharkov, Anatoli, GUPVI Archipelago: Prisoners of War and Internees on the Territory of Belarus: 1944—1951(in Russian) (2003), Minsk, Belarus, מסת"ב 985-463-094-3
  • Gerhard Reichling. Die deutschen Vertriebenen in Zahlen, Bonn 1995, מסת"ב 3-88557-046-7
  • Ivan Chukhin, Interned Youth, a history of the NKVD Camp 517 for interned female Germans, Padozero, Karelia
  • The Expulsion of 'German' Communities from Eastern Europe at the end of the Second World War, Steffen Prauser and Arfon Rees, European University Institute, Florense. HEC No. 2004/1 (The section "The "expulsion" of the German speaking minority from Yugoslavia" contains info on their deportation to the SU for forced labor)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עבודת כפייה של גרמנים בברית המועצות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7
  2. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 P.244-249
  3. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 P. 266 (On page 259 Polian pointed out that there are three Soviet sources each listing different figures for the total deported from the Balkans, the three figures are 112,352, 112,480 and 111,831 persons deported)
  4. ^ Kai Cornelius, Vom spurlosen Verschwindenlassen zur Benachrichtigungspflicht bei Festnahmen, BWV Verlag, 2004, p.126, מסת"ב 3-8305-1165-5
  5. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 pp. 260-265
  6. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 pp. 249-260
  7. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 p. 294(Some of the Polish citizens may have been ethnic Germans from pre-war Poland. The figures of those released do not include an additional 6,642 imprisoned Poles of the AK Home Army)
  8. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 pp. 285-296
  9. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Page 265
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Page 266
  11. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Page 287
  12. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Page 293(205,520 Group D Mobilized and 66,152 Group B Arrested)
  13. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Page 293(164,521 Group D Mobilized and 36,943 Group 3B Arrested)
  14. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Page 293(40,737 Group D Mobilized and 25,719 Group B)
  15. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Page 293(271Group D Mobilized and 3,481 Group B Arrested)
  16. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 Pages 293-295 מסת"ב 963-9241-68-7
  17. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 P.294
  18. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 P.302
  19. ^ La recherche des Allemands prisonniers ou portés disparus au cours de la Seconde Guerre mondial 30-06-1999 Revue internationale de la Croix-Rouge No. 834, p. 387-401 par Monika Ampferl
  20. ^ Willi Kammerer; Anja Kammerer- Narben bleiben die Arbeit der Suchdienste - 60 \Jahre nach dem Zweiten Weltkrieg Berlin Dienststelle 2005 ( Published by the Search Service of the German Red Cross. The foreword to the book was written by German President Horst Köhler and the German interior minister Otto Schily)
  21. ^ 21.0 21.1 Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Pages 201-210
  22. ^ J. Otto Pohl-The Stalinist Penal System: A Statistical History of Soviet Repression and Terror, 1930-1953 McFarland, 1997 מסת"ב 0-7864-0336-5 Page 78
  23. ^ J. Otto Pohl-The Stalinist Penal System: A Statistical History of Soviet Repression and Terror, 1930-1953 McFarland, 1997 מסת"ב 0-7864-0336-5 Page 71
  24. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Page 137
  25. ^ J. Otto Pohl-The Stalinist Penal System: A Statistical History of Soviet Repression and Terror, 1930-1953 McFarland, 1997 מסת"ב 0-7864-0336-5 Page 80
  26. ^ J. Otto Pohl Ethnic Cleansing in the Ussr, 1937-1949 Greenwood Press, 1999 מסת"ב 0-313-30921-3 page 54
  27. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 Pages 194
  28. ^ The Expulsion of 'German' Communities from Eastern Europe at the end of the Second World War, Steffen Prauser and Arfon Rees, European University Institute, Florence. HEC No. 2004/
  29. ^ Dokumentation der Vertreibung der Deutschen aus Ost-Mitteleuropa I. Die Vertreibung der deutschen Bevölkerung aus den Gebieten östlich der Oder-Neisse, Band 1 (1953) – Pages 83 and 87
  30. ^ Dokumentation der Vertreibung der Deutschen aus Ost-Mitteleuropa, Band III, Das Schicksal der Deutschen in Rumänien (1957) Pages 79-80
  31. ^ Dokumentation der Vertreibung der Deutschen aus Ost-Mitteleuropa - Band II: Das Schicksal der Deutschen in Ungarn (1956) Pages 44 and 72
  32. ^ Dokumentation der Vertreibung der Deutschen aus Ost-Mitteleuropa. Gesamtausgabe: Das Schicksal der Deutschen in Jugoslawien (1961) Page 131
  33. ^ Kurt W. Böhme - Gesucht wird - Die dramatische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965 Pages 260-281
  34. ^ Kurt W. Böhme - Gesucht wird - Die dramtische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965 Page 271
  35. ^ 35.0 35.1 Kurt W. Böhme - Gesucht wird - Die dramatische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965 Pages 261, 264-65
  36. ^ Kurt W. Böhme -Gesucht wird - Die dramatische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965 Page 261-62
  37. ^ Kurt W. Böhme - Gesucht wird - Die dramatische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965 Pages 262
  38. ^ 38.0 38.1 Kurt W. Böhme - Gesucht wird - Die dramatische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965 Pages 261
  39. ^ Kurt W. Böhme - Gesucht wird - Die dramatische Geschichte des Suchdienstes Süddeutscher Verlag, München 1965 Pages 263-264
  40. ^ Spieler, Silke. ed. Vertreibung und Vertreibungsverbrechen 1945-1948. Bericht des Bundesarchivs vom 28. Mai 1974. Archivalien und ausgewählte Erlebnisberichte. Bonn: Kulturstiftung der deutschen Vertriebenen. (1989). מסת"ב 3-88557-067-X. Pages 17-19
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 Spieler, Silke. ed. Vertreibung und Vertreibungsverbrechen 1945-1948. Bericht des Bundesarchivs vom 28. Mai 1974. Archivalien und ausgewählte Erlebnisberichte. Bonn: Kulturstiftung der deutschen Vertriebenen. (1989). מסת"ב 3-88557-067-X. Pages 38-41
  42. ^ Spieler, Silke. ed. Vertreibung und Vertreibungsverbrechen 1945-1948. Bericht des Bundesarchivs vom 28. Mai 1974. Archivalien und ausgewählte Erlebnisberichte. Bonn: Kulturstiftung der deutschen Vertriebenen. (1989). מסת"ב 3-88557-067-X. Page 46-47
  43. ^ Spieler, Silke. ed. Vertreibung und Vertreibungsverbrechen 1945-1948. Bericht des Bundesarchivs vom 28. Mai 1974. Archivalien und ausgewählte Erlebnisberichte. Bonn: Kulturstiftung der deutschen Vertriebenen. (1989). מסת"ב 3-88557-067-X. Page 51
  44. ^ Spieler, Silke. ed. Vertreibung und Vertreibungsverbrechen 1945-1948. Bericht des Bundesarchivs vom 28. Mai 1974. Archivalien und ausgewählte Erlebnisberichte. Bonn: Kulturstiftung der deutschen Vertriebenen. (1989). מסת"ב 3-88557-067-X. Pages 46-47
  45. ^ Spieler, Silke. ed. Vertreibung und Vertreibungsverbrechen 1945-1948. Bericht des Bundesarchivs vom 28. Mai 1974. Archivalien und ausgewählte Erlebnisberichte. Bonn: Kulturstiftung der deutschen Vertriebenen. (1989). מסת"ב 3-88557-067-X. Pages 23-41
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 46.3 46.4 46.5 Dr. Gerhard Reichling, Die deutschen Vertriebenen in Zahlen, Teil 1, Bonn 1986 (revised edition 1995). Pages 33 and 36
  47. ^ Pavel Polian-Against Their Will: The History and Geography of Forced Migrations in the USSR Central European University Press 2003 מסת"ב 963-9241-68-7 P.287-288
  48. ^ "Gerade auf LeMO gesehen: LeMO Biografie".
  49. ^ Eugene Davidson "The death and life of Germany: an account of the American occupation". p.121 "In accordance with the Yalta agreement, the Russians were using slave labor of millions of Germans and other prisoners of war and civilians
  50. ^ G. I. Krivosheev. Soviet Casualties and Combat Losses. Greenhill 1997 מסת"ב 1-85367-280-7 Pages 276-278
  51. ^ G.F. Krivosheyev (1993) "Soviet Armed Forces Losses in Wars, Combat Operations and Military Conflicts: A Statistical Study". Military Publishing House Moscow. (Translated by U.S. government) pp.353-356. Retrieved July 9, 2018
  52. ^ G. I. Krivosheev Rossiia i SSSR v voinakh XX veka: Poteri vooruzhennykh sil; statisticheskoe issledovanie OLMA-Press, 2001 מסת"ב 5-224-01515-4 Table 198 (go to section Людские потери противника)
  53. ^ Richard Overy The Dictators: Hitler's Germany and Stalin's Russia (2004), p. 519, מסת"ב 0-7139-9309-X
  54. ^ Overy, Richard (1997). Russias War. Penguin. p. 297. ISBN 1575000512.
  55. ^ Erich Maschke, Zur Geschichte der deutschen Kriegsgefangenen des Zweiten Weltkrieges Bielefeld, E. und W. Gieseking, 1962-1974 Vol 15 P 185-230.
  56. ^ Rüdiger Overmans, Deutsche militärische Verluste im Zweiten Weltkrieg. Oldenbourg 2000. מסת"ב 3-486-56531-1, Page 286
  57. ^ Rüdiger Overmans. Deutsche militärische Verluste im Zweiten Weltkrieg. Oldenbourg 2000. מסת"ב 3-486-56531-1 Page 289
  58. ^ Rüdiger Overmans, Soldaten hinter Stacheldraht. Deutsche Kriegsgefangene des Zweiten Weltkriege. Ullstein., 2000 Page 246 מסת"ב 3-549-07121-3
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עבודת_כפייה_של_גרמנים_בברית_המועצות&oldid=2228229"