פיצויי מלחמה

פיצויי מלחמה הם פיצויים המשולמים על ידי צד אחד או יותר ליתר הצדדים לאחר מלחמה בין הצדדים. הפיצויים מיועדים לפצות על נזקים והוצאות ובדרך כלל מוכתבים על ידי המנצחים למנוצחים. הפיצויים יכולים לבוא לידי ביטוי בתשלומים או בהעברת בעלות על טובים, אך לא בהעברת ריבונות על טריטוריות.

הנוהג לחייב מנוצחים בפיצויי מלחמה קיים עוד מימי קדם, אלכסנדר מוקדון גבה פיצויי מלחמה וקרתגו שילמה לרפובליקה הרומית פיצויי מלחמה לאחר המלחמות הפוניות.

תשלום פיצויי מלחמה מוטל רק כשיש צד מנצח וצד מנוצח, אם אין הכרעה ברורה, כמו במלחמת איראן-עיראק, לא נקבעו תשלומי פיצויי מלחמה, למרות שהיו נזקי מלחמה גדולים מאוד.

דוגמאות בהן הוטלו פיצויי מלחמה משמעותיים

בהסכם שימונוסקי סין המובסת נאלצה לשלם פיצויים ליפן ולוותר לטובתה על האי פורמוזה ועל חצי-האי ליאודונג, שנמצא מדרום למנצ'וריה. בנוסף, הסכימה סין לקבל את התנאי היפני להכיר בעצמאות קוריאה.

אחרי מלחמת צרפת-פרוסיה, על פי תנאי הסכם פרנקפורט (1871) צרפת המובסת נאלצה להעביר לגרמניה את מחוז אלזס-לורן ולשלם פיצויים בגובה של 5 מיליארד פרנק. הכוחות הגרמניים נשארו בחלקים של צרפת עד שהתשלום האחרון של השיפוי שולם בספטמבר 1873, (לפני המועד המתוכנן).

אחרי מלחמת העולם הראשונה הוטל על גרמניה תשלום פיצויים כבדים, שגרמו לאינפלציה חריפה ולעליית רגשות לאומיים שהובילו לעליית המפלגה הנאצית לשלטון. בנוסף להם הוטלו בחוזה ברסט-ליטובסק תשלומי פיצויי מלחמה על רוסיה, אולם סעיף זה בחוזה בוטל באופן חד-צדדי על ידי הממשלה הבולשביקית זמן קצר לאחר מכן, ובהסכם רפאלו (1922) הדרישה לפיצויים בוטלה רשמית. ובחוזה ניי הוטל על בולגריה לשלם פיצויים לרומניה, לממלכת יוגוסלביה וליוון.

קישורים חיצוניים

• פיצויי מלחמה באגרון הכלכלה, המינהל והעסקים