סרט מוזיקלי
סרט מוזיקלי ("מיוזיקל"), הוא ז'אנר של סרטים בהם משולבים שירים המושרים על ידי השחקנים וריקודים אותם רוקדים השחקנים. בדרך כלל השירים משמשים לקידום העלילה, לאפיון או פיתוח הדמויות בסרט או חשיפת העולם התת-מודע של הדמויות.
השימוש במוזיקה בסרטים נולד באופן טבעי, כשם שבתיאטרון נוצרו מחזות-זמר. באופן צפוי ההבדל העיקרי בין הסרטים המוזיקליים לבין מחזות-הזמר הוא עושרה של התפאורה בסרטים לעומת המחזות. סרטים מוזיקליים רבים, הועברו ישירות ממחזות-זמר מצליחים. אחרים נכתבו במיוחד לקולנוע, וכמה עברו מהגרסה הקולנועית המקורית למחזמר מצליח, בשלב מאוחר יותר. ישנן מספר דוגמאות של סרטים מבוססי מחזות זמר מבוססי סרטים - סרטי קולנוע שאינם מוזיקליים, שלאחר יציאתם לאקרנים זכו לגרסה בימתית מוזיקלית, שבעקבותיה צולם הסרט בשנית, הפעם על פי המחזמר הבימתי.
דרכים לשילוב מוזיקה בסרטים
על אף האמור בפסקה הראשונה, לא כל שילוב של שירים בסרט מעיד על כך שהוא משתייך לז'אנר הסרט המוזיקלי. ישנן דרכים רבות לשילוב מוזיקה בסרטים, ולהלן הדרכים המרכזיות:
- שיר נושא – שיר שנכתב או עובד מוזיקלית במיוחד לסרט, כאשר ישנה חפיפה בין הנושאים שבהם עוסק השיר לנושאים שבהם עוסק הסרט. לרוב השיר יושמע רק בסוף הסרט, על רקע הכתוביות, ויופק על פיו וידאו-קליפ שיופץ לפני יציאת הסרט לאקרנים, כחלק ממסע יחסי הציבור של הסרט. קיומו של שיר נושא איננו תנאי הכרחי או מספק על מנת לשייך סרט לז'אנר המוזיקלי.
- מוזיקה אקסטרה-דיאגטית (או שיר אקסטרה-דיאגטי) ברקע – הדבקה של מוזיקה או שיר לסצנה לאחר שצולמה ונערכה, מבלי שהסצנה כוללת בתוכה את המקור למוזיקה או לשיר. הדמויות בסצנה אינן שומעות את המוזיקה בעצמם. מוזיקה זו נועדה על מנת ליצור אווירה מתאימה לקראת האירועים שהולכים להתרחש מיד בסרט, לעורר בצופים רגשות שגם המוזיקה הייתה מעוררת בהם, בהתאם לסגנון המוזיקלי. גם קיומה של מוזיקה שכזו איננה תנאי הכרחי או מספר על מנת שסרט ייחשב כשייך לז'אנר המוזיקלי.
- מוזיקה דיאגטית או שיר דיאגטי + ריאליסטי – מוזיקה או שיר הנשמעים הן על ידי הדמויות בסצנה והן על ידי הצופים, כאשר יש הסבר בתוך הסצנה למקור המוזיקה או השיר. ההתייחסות של הדמויות בסרט אל המוזיקה או השיר היא ריאליסטית, כלומר: הן מתנהגות כפי שהיינו מצפים מבני אנשים במציאות להתנהג. לרוב, סרט הכולל קטעים מוזיקליים בודדים שכאלו לא ייחשב כסרט מוזיקלי, אולם אם הסרט ישלב קטעים מוזיקליים רבים שכאלו לאורך כל עלילת הסרט, כך שתהיה הקבלה בין השירים לבין התקדמות העלילה, אזי הסרט ייחשב כמוזיקלי.
- מוזיקה או שיר שאינם ריאליסטיים – קטע של מוזיקה, שיר או ריקוד, המבוצע על ידי דמות אחת או יותר, אשר אינם ריאליסטיים. כלומר: הדמות בסרט מתנהגת בטבעיות כלפי הקטע המוזיקלי, אולם התנהגות זו איננה מציאותית. הדבר בולט במיוחד כאשר מדובר בשילוב של מספר דמויות, המקיימות ביניהן דיאלוג באמצעות שירה. ישנם מקרים בהם ישנו צידוק עלילתי לקטעים המוזיקליים הלא ריאליסטיים, אולם סרטים שכאלו עדיין יכולים להיחשב כסרטים מוזיקליים. הסרט "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", כמו גם רבים מסרטיו של הקומיקאי מייק מאיירס, נפתחים בקטע מוזיקלי, אולם אינם נחשבים סרטים מוזיקליים.
מאפיינים
סרטים מוזיקליים כוללים קטעי מוזיקה, שיר או ריקוד, המבוצע על ידי דמות אחת או יותר. בדרך כלל אין הצדקה לקטעים אלו, ובכל זאת הדמויות מגיבות אליהם בטבעיות. הדבר בולט במיוחד כאשר שתי דמויות או יותר משוחחות באמצעות שירה. לעיתים קיים צידוק עלילתי לקטעים המוזיקליים הלא ריאליסטיים.
קטעים מוזיקליים המשולבים בעלילת הסרט בצורה מציאותית לא הופכים את הסרט לסרט מוזיקלי, אך סרטים המשלבים קטעי שירה או ריקוד רבים לאורך כל העלילה ושומרים על התאמה ביניהם לבין התקדמות העלילה, ייחשבו למוזיקליים.
התפתחות הז'אנר
סרטי "מאחורי הקלעים"
בשלבי שנות ה-20 של המאה ה-20 החל המעבר מסרטים אילמים לסרטים עם פסקול. הפופולריות של סרטים גדלה במהירות בתקופת הזוהר של הסרטים האילמים, אבל הרעיון של "תמונות מדברות" נחשב בעיני האולפנים הגדולים בהוליווד להשקעה בעייתית, עד אשר האולפנים של וורנר ברוס לקחו סיכון והפיקו סרט בכיכובו של אל ג'ולסון. שירו של ג'ולסון בסרט שינה לנצח את אופיים של הסרטים, והזניק את הוליווד לתקופת הסרטים המדברים. בזמן שהוליווד מתרגלת לקולנוע, הסרטים המוזיקליים היו חלק חשוב מיבול הסרטים של אותה התקופה, יחד עם המערבונים, הדרמות והקומדיות.
בראשיתם, הסרטים המוזיקליים היו סרטי "מאחורי הקלעים" - עלילת הסרט התרחשה באולם חזרות על במת תיאטרון, והדמויות הראשיות של הסרט היו שחקנים העושים חזרות להצגה חדשה, וזו הייתה ההצדקה לשילוב קטעי שירה וריקוד בסרט. הסרטים היו ריאליסטיים (הדמויות התנהגו בצורה מציאותית) והמוזיקה בהם הייתה דיאגטית (הדמויות שמעו את המוזיקה שהצופים שמעו).
סרטי באזבי ברקלי
ערך מורחב – באזבי ברקלי
באזבי ברקלי היה במאי קולנוע וכוריאוגרף, שפעל בהוליווד בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. הוא המציא סגנון משלו של סרטים מוזיקליים - לא עוד סרטים ריאליסטיים, אלא קטעי שירה וריקודים פנטסטיים. הקטעים המוזיקליים של סרטיו צולמו באולפנים גדולים, בהשתתפות עשרות רקדנים ורקדניות, שהכוריאוגרפיה שלהם דימתה לרוב צורות גאומטריות משתנות המזכירות קליידסקופ. הקטעים המוזיקליים לא הציגו מציאות, אלא פנטזיה.
המיוזיקל הקלאסי – פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס
פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס, אשר החלו בשנת 1933 לככב כזוג בסרטים מוזיקליים רבים, הפכו עד מהרה לכוכבי הז'אנר בתקופתו הקלאסית. בתקופה זו הסרטים המוזיקליים, כמו רוב סרטי התקופה (השפל הכלכלי בארצות הברית), הציגו חיי זוהר ויוקרה, ועלילתם שילבה כמעט תמיד סיפור חברות בין שני הגיבורים, אשר השתמשו בקטעי השירה והריקוד על מנת להביע את רגשותיהם זה לזה. קטעים אלו היו רפלקסיביים (הדמויות התנהגו בצורה לא מציאותית) עם מוזיקה אקסטרה-דיאגטית (מוזיקה שהוספה עבור הצופים לאחר צילום הסרט).
בתקופה זו קומדיות רבות (ומעט דרמות) כללו מספר קטעים מוזיקליים. סרטי האחים מרקס כללו כמה קטעי מוזיקה כמעט בכל סרט, מה שאיפשר לאחים מרקס להפגין את הכישורים המוזיקליים שלהם. אולם סרטים אילו אינם נחשבים כסרטים מוזיקליים.
דעיכת הז'אנר
לאחר השפל הכלכלי הגדול ומלחמת העולם השנייה חדלה הוליווד מליצור סרטים קלאסיים על חיי זוהר. עלילות הסרטים המוזיקליים, בדומה לעלילות הסרטים האחרים, עברו לנושאים מציאותיים ויום-יומיים יותר, והפכו פחות ופחות מתאימים לז'אנר המוזיקלי, הכולל קטעי שירה וריקוד אסקפיסטיים ופנטסטיים.
בתעשיית הקולנוע המודרנית לא מקובל לעשות "סרט מוזיקלי" כשלעצמו, אלא להשתמש בהרבה מוזיקת רקע המושרת על ידי להקות רוק או פופ פופולריות בתקווה למכור את הפסקול למעריצים. ישנם יוצאים מהכלל, נעשו סרטים מצליחים על שחקנים, זמרים או רקדנים כסרטים מוזיקליים מודרניים מצליחים, עם מוזיקה כחלק בלתי נפרד מהעלילה, אולם סרטים אלו אינם נחשבים כחלק מז'אנר הסרט המוזיקלי.
יוצא מהכלל נוסף הם סרטי אנימציה לילדים. סרטים אלו כוללים כמעט תמיד כמה קטעים מוזיקליים, וחלקם נעשו להפקות בימתיות מלאות.
עלייתו מחדש של הז'אנר
לאחר כ-20 שנה שבמהלכן נעדר הז'אנר המוזיקלי ממרכז העשייה הקולנועית, למעט בסרטי ילדים, בשנת 2001 יצא סרט בכיכובם של יואן מקגרגור וניקול קידמן, אשר זכה להצלחה רבה ולפרסים רבים - 8 מועמדויות לאוסקר, מתוכן 2 זכיות. בשנה שלאחר מכן יצא סרט בכיכובם של רנה זלווגר, קת'רין זיטה-ג'ונס וריצ'רד גיר, אשר היה מועמד ל-13 פרסי אוסקר, וזכה ב-6 פרסים, בהם פרס הסרט הטוב ביותר. ההצלחות הקופתיות של שני סרטים אלו העלו מחדש את קרנו של הז'אנר, והביאו במידת מה לתחייה חדשה של הז'אנר.
בשנת 2016 הופק הסרט המוזיקלי "לה לה לנד" שהיה מועמד ב-14 קטגוריות בטקס פרסי אוסקר ה-89 בשנת 2016, וזכה ב-6 פרסים, בהם פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.
| סוגות קולנועיות וסוגי סרטים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| סוגות |
| ||||
| סוגים שאינם סוגות | בי מובי • הנפשה • טלוויזיה • ניסיוני • סטודנטים • עצמאי • פולחן • קצר • תלת-ממד • תעמולה | ||||
| שונות | עיבוד קולנועי • סיקוול • פריקוול • ריבוט • רימייק | ||||
29045083סרט מוזיקלי