סרו לרגו (מחוז)
| מדינה |
 אורוגוואי |
|---|---|
| בירת המחוז | מלו (אורוגוואי) |
| שטח | 13,648 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 89,612 (2019) |
| ‑ צפיפות | 6.56 נפש לקמ"ר (2019) |
| אתר מחוז סרו לרגו | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
מחוז סרו לרגו (בספרדית: Departamento de Cerro Largo) הוא אחד מתשע עשרה המחוזות של אורוגוואי. בירת המחוז היא העיר מלו(אנ').
המחוז ממוקם במרכז-מזרח המדינה, גובל מצפון בנהר ריו נגרו, המפריד בינו לבין המחוזות טקוארמבו וריברה, במזרח בברזיל, בדרום מזרח עם לגונת מרין המפרידה אף היא בין סרו לרגו לברזיל, מדרום במחוז טריינטה אי טרס וממערב במחוז דורסנו. שטח המחוז הוא 13,648 קמ"ר, וזהו המחוז הרביעי בגודלו - אחרי טקוארמבו סלטו ופאיסנדו.
היסטוריה
בשטח המחוז התגוררו אינדיאנים משך אלפי שנים, כפי שמעידות הגבעות של האינדיאנים (ספ') הרבות שהתגלו במספר אזורים במחוז.
בשנת 1795 ייסד קפטן חיל הרגלים, אגוסטין דה לה רוסה, את הכפר מלו בקצה המזרחי של נהר טקוארי.
יישוב זה שימש מבצר למשמר הצבאי, והיה שדה קרב בין מתיישבים ספרדים, אינדיאנים ופורטוגזים. מיקומה הגאוגרפי עורר מחלוקת ומלחמות עם ברזיל על השטח. והקרבות העקובים מדם שהתחוללו במלו ובסביבתה הובילו להקמתה של פלוגת חיילים שתגן על המדינה, והיא נקראה דיוויזיית סרו לארגו. משימתה של פלוגת סרו לארגו, כפיקוד צבאי וכמחוז, הייתה להגן על שלמותה התרבותית, האתנית והמוסרית של אורוגוואי מפני השפעות אזוריות. דוגמה מובהקת לכך היא קביעת הספרדית כשפה רשמית לעומת פורטוגזית, והסגנון הלאומי לעומת תרבות זרה, אם כי יש השפעות ברזילאיות ברורות במחוז, במיוחד בערי גבול כמו ריו ברנקו (ספ').
עדות היסטורית לימי קדם היא המבנה הייחודי של פוסטה דל צ'וי (ספ'), הנמצא כ-12 קילומטרים מהעיר מלו.
המחוז קיבל את עצמאותו, יחד עם המחוזות מונטווידאו, קנלונס, סן חוסה, קולוניה, סוריאנו, דורסנו, מלדונדו ופאיסנדו, והם היו תשעת המחוזות המייסדים של אורוגוואי בעת השבעת החוקה של 1830. המחוז כלל אז גם את השטח שהפך בהמשך למחוז טריינטה אי טרס.
אקלים
האקלים הוא ממוזג ולח, עם טמפרטורה ממוצעת של 17 או 18 מעלות, וכ-1100 עד 1200 מ"מ משקעים בשנה. מסיבה זו, סרו לארגו הוא אחד האזורים באורוגוואי המושפעים מאד מגשמי זלעפות ושיטפונות.
כלכלה
משק החי הוא המקור הכלכלי העיקרי במחוז, והוא מרוכז בעיקר בגידול צאן ובקר. פעילות זו פחתה עקב תוספת שטחים לגידולי שדה וייעור. בנוסף יישנו דיג וכריית חרסית.
חקלאות בעלי החיים, עדיין מיוצבת במקום הראשון במחוז, אך גידול אורז בשטחים נרחבים יותר ויותר גדל להיות במקום השני בייצור, כשכמעט 100% מיוצא, במקום השלישי גידולי שדה שונים, תירס, חיטה, פולי סויה, פירות, פירות הדר וגפנים. התעשייה המקומית כוללת מפעל ייצור ושיווק בשר, מפעל משקאות (הוותיק בארץ), מפעל חלב חשוב וותיק "COLEME" שנוסד בשנת 1932, כמה יקבים ורפתות גידול לפרות חולבות.
תיירות
בריו ברנקו יש אזור חנויות דיוטי פרי המעודד תיירות חוץ, במיוחד ברזילאים, החוצים את הגבול ברגל או ברכב, בגשר הבינלאומי ברון דה מאווה (ספ').
למחוז יש גם שדה תעופה בינלאומי במלו, נתיבי מים בלגונת מרין, ונמל מסחרי ותעשייתי בריו ברנקו.
דמוגרפיה
על פי מפקד האוכלוסין בשנת 2019 מתגוררים במחוז 89,612 תושבים, (מתוכם גברים 43,838 ונשים 45,774)[1].
תוחלת חיים הממוצעת (נכון ל-2004) הייתה 74,45 (גברים: 70.30 שנים ונשים 78.77 שנים)
אוכלסיית הערים הגדולות
1-אסגה
2-ארבוליטו
3-ארבלו
4-בניאדו דה מדינה
5-סנטוריון
6-סרו דה לס קואנטס
7-פריילה מוארטו
8-איסידורו נובליה
9-לאס קניאס
10-פלסידו רוסס
11-קואברצ'ו
12-רמון טריגו
13-ריו בראנקו
14-טרס איסלס
15-טופמבאה.
השטח האפור הינו שטח פתוח כפרי.
רשימת ערים עיקריות והאוכלסיה בהם (לפי מיפקד 2011):
באוכלסייה הכפרית ישנם נכון לשנת 2019: 5255 תושבים. ממשלמוניציפליתראש העיר נבחר בבחירה ישירה, לתקופה של חמש שנים. ויכול לאחר מכן יכול להיבחר מחדש. חוקתיתהרשות המחוקקת היא מועצה מחוזית המורכבת מ-31 חברי מועצה, הנבחרים באופן דמוקרטי. חברי המועצה מופקדים על הצעת רפורמות עירוניות, צווים ומיסים, כמו גם כל פרויקט אחר שהם מוצאים לנכון בתאום עם ראש העיר. עיריות במחוז (ניהול אזורי)במחוז קיימים 15 עיריות אזורית. בעיריות מתקיימים בחירות אחת ל-5 שנים, בהם נבחר ראש העירייה ו-4 חברי מועצה, האחראים על הנושאים המוניציפליים באזור בחירתם.
קישורים חיצונייםהערות שוליים 39602101סרו לרגו (מחוז) |
