סרגיי דובינין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. סרגיי קונסטנטינוביץ' דובינין (ברוסית: Серге́й Константи́нович Дуби́нин; נולד ב-10 בדצמבר 1950, מוסקבה) הוא כלכלן רוסי, נגיד הבנק המרכזי של הפדרציה הרוסית (1995–1998), שימש כיו"ר הוועדה המפקחת על בנק VTB (2011–2015 ושוב מ-14 בדצמבר 2016), משמש כחבר בדירקטוריון VTB Capital מאז 2011.
אביו
אביו היה קונסטנטין יוסיפוביץ' דובינין (1918–1986). בשנת 1939 סיים את לימודיו במכון להיסטוריה וארכיונים במוסקבה. מאוגוסט 1941 עד מרץ 1942 היה אחראי לאחסון עתודות הזהב בחצי האי קרים וחפצי עתיקות שפונו מהעיר סימפרופול (מהמוזיאון המרכזי של טברידה) לטיומן. לאחר מכן מילא את תפקיד המזכיר הראשון של ועד העיר טיומן מטעם הקומסומול, היה ממזכיר השני של הוועדה האזורית של אומסק מטעם הקומסומול, לאחר שהוקם בשנת 1944 מחוז טיומן מונה למזכיר הראשון של הוועדה האזורית מטעם הקומסומול. השתתף במרץ 1945 בהעברה מטיומן למוסקבה סרקופג עם גופתו החנוטה של לנין. בשנת 1947 הועבר למוסקבה.
השכלה
סרגיי הוא בוגר הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת מוסקבה (1973) עם תואר בכלכלה פוליטית..
קריירה
בשנים 1973–1977 היה סטודנט לתואר שני בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת מוסקבה, שימש כעוזר המחלקה לכלכלה של מדינות זרות ויחסי כלכלה זרים של הפקולטה לכלכלה באוניברסיטת מוסקבה. בשנים 1977–1981 היה מרצה בכיר באוניברסיטה. בשנים 1991–1992 שימש כמומחה כלכלי בלשכת נשיא ברית המועצות.
לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1992 מונה לסגן יו"ר הוועדה הממלכתית של הפדרציה הרוסית לשיתוף פעולה כלכלי עם חבר המדינות. המוניטין שלו ככלכלן מוכשר סייעו לו להתמנות במרץ 1993 לסגן ראשון של שר האוצר של הפדרציה הרוסית. בינואר עד אוקטובר 1994 שימש כממלא מקום שר האוצר של רוסיה (אלא שהודח מתפקיד זה לאחר אירועי "יום שלישי השחור" ב-11 באוקטובר 1994 שעיקרו היה נפילת שער החליפין של הרובל). בנובמבר 1994 עבר למגזר העסקי ושימש כסגן יו"ר הדירקטוריון של הבנק המסחרי "אימפריאל", שם הופקד במיוחד על פיקוח בנושאי השירות מטעם בעל המניות והלקוח הגדול ביותר של "אימפריאל", חברת "גזפרום".
בשנת 1995 שימש כחבר בדירקטוריון גזפרום ובאוקטובר 1995 עד ספטמבר 1998 היה נגיד הבנק המרכזי של הפדרציה הרוסית. במהלך תקופת הנהגתו, הבנק המרכזי ביצע דה-נומינציה לרובל (ביחס של 1,000 ל-1), הונפקו מטבעות בערך של 1, 5, 10 ו-50 קופיקות. במרץ 1996 וביולי 1997 נעשו ניסיונות התנקשות בחייו של דובינין: אלמונים ירו לעבר חלונות דירתו - לא היו קורבנות כתוצאה מאירוע זה. בשיחה על המצב הכלכלי הקשה נזכר מיכאיל קסיאנוב: "דובינין, שהבין היטב את חומרת המצב, פחד נואשות מתגובתו של ילצין. אחרי הכל, הוא הודיע על מסדרון שער חליפין הדוק והבטיח לנשיא לשמור על הרובל. דובינין חשב שאם יגיד לנשיא את האמת, הוא "ידרוס" אותו מייד ויפטר אותו, כפי שקרה פעם עם גראשצ'נקו אחרי "יום שלישי השחור"."[1] בסופו של דבר, הוא הודח מתפקידו לאחר מחדל אוגוסט 1998. ניתוח מחשב של העסקאות שבוצעו ידי התביעה הכללית של הפדרציה הרוסית הראה כי דובינין השתתף בספקולציות בשוק המניות, שהפך מאוחר יותר לאחת הסיבות למשבר 1998.
לאחר פיטוריו מהבנק המרכזי, שימש בשנים 1998–2001 כסגן יו"ר דירקטוריון גזפרום, כאחראי על הנפקות הקשורות לבנקים וניירות ערך. ב-9 בנובמבר 2001 שימש כסגן יו"ר מועצת המנהלים של חברת מערכת האנרגיה המאוחדת ולאחר מכן היה חבר הדירקטוריון ולאחר מכן כמנהל פיננסי. ב-1 באוקטובר 2008 שימש כחבר בוועד המנהל של חברת VTB Capital והיה יו"ר הוועדה המפקחת בבנק VTB מה-16 ביוני 2011 ועד 25 ביוני 2015. ב-10 בפברואר 2014 מונה לראש המחלקה למימון ואשראי, בפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת מוסקבה.[2]
עובדות מעניינות
- בשנת 1997 הוצא סכום השווה ל-2% מהתקציב הפדרלי וההשוואה לסכום ההוצאות של הממשל כולו על שכר עובדי הבנק המרכזי. דובינין עצמו קיבל בשנת 1997 הכנסה כוללת ברוטו של כמעט 1.3 מיליארד רובל והבנק המרכזי העניק לו גם סיוע כספי נוסף בסך 10.2 מיליון רובלים שאינם נקובים. הכנסותיו של דובינין היו שוות לשכרם של 210 שרים וצירי עיר קטנה.[3]
- ביולי 1998 סכום של 4.781 מיליארד דולר, שהתקבלו בצורת הלוואה מטעם קרן המטבע, נעלמו מחשבונות הבנק המרכזי ללא עקבות.[4] סרגיי דובינין לא הועמד לדין לאחר התקרית. כעבור חודש פרצץ משבר הרובל והוא עזב לעבוד במגזר העסקי, בייחוד אצל תאגיד גזפרום.
קישורים חיצוניים
_back.jpg){kind=link}
- ביוגרפיה, באתר www.cbr.ru
- ביוגרפיה, באתר www.rao-ees.ru
- ביוגרפיה, באתר www.moscowuniversityclub.ru
- לא ניתן להשיג כלכלה מאוזנת על ידי צווים - ריאיון לשעבר של סרגיי דובינין באתר ITAR-TASS
הערות שוליים
- ^ Михаил Касьянов. Крючок для олигархов — Политика — Новая Газета
- ^ Сергей Дубинин. Биография на Finparty.
- ^ Лопатин И. По следам «убегающих» капиталов // Рос. газета. 1998. 25 дек.; Медведев Ж. Эхо кризиса // Коммуна. 1998. 10 дек., Суриков А. Чьи интересы выше // Рос. газета. 1998. 7 мая.
- ^ Время новостей: N°67, 19 апреля 2004
| נגידי הבנקים המרכזיים של רוסיה וברית המועצות | ||
|---|---|---|
| מנהלי הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית, 1860—1917 | שטיגליץ • למאנסקי • צימסן • ז'וקובסקי • פלסקה • טימאשב • קונשין • שיפוב |  |
| הקומיסרים הראשיים של הבנק העממי של רוסיה הסובייטית, 1917—1920 | פסטקובסקי • אובולנסקי • פיאטקוב • ספונדה (ממלא מקום) • פופוב • פיאטקוב • גאנצקי (ממלא מקום) | |
| יושבי ראש דירקטוריון גוסבנק, 1921—1991 | אהרון שיינמן • ניקולאי טומאנוב (ממלא מקום) • שיינמן • פיאטקוב • קלמנוביץ' • מריאסין •קרוגליקוב • גריצ'מאנוב • בולגנין • סוקולוב • בולגנין • גולב • פופוב • בולגנין • קורובושקין • פוסקונוב • סוויישניקוב • אלחימוב • דמנצב • גארטובסקי • גראשצ'נקו • זוורב (ממלא מקום) | |
| נגידי בנק רוסיה | מאטיוחין • גראשצ'נקו • פראמונובה (ממלאת מקום) • חאנדרוייב (ממלא מקום) • דובינין • גראשצ'נקו • איגנאטייב • נביאולינה | |
30759181סרגיי דובינין