המשחתות מסדרת סקורי
 | |
| משחתת מדגם סקורי | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | משחתת |
| צי |
 הצי הסובייטי חיל הים המצרי הצי האינדונזי |
| סדרה | משחתת דגם סקורי פרויקט 30bis |
| סדרה קודמת | משחתת מסדרת אוגניוב |
| סדרה עוקבת | משחתת מסדרת נאוסטרשימי |
| אוניות בסדרה | 70 |
| ציוני דרך עיקריים | |
| הוזמנה | נבנו בשנים 1949–1953 |
| תקופת הפעילות | בחיל הים המצרי 1956–1962 – הווה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 2,316 טון רגיל, 3066 מקסימום. |
| אורך | 120.5 מטר |
| רוחב | 12 מטר |
| שוקע | 3.9 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | מרבית 36.5 קשר |
| גודל הצוות | 286 (הצי הסובייטי) |
| טווח שיוט | 4000 מייל ימי ב16 קשר |
| הנעה | קיטור 60,000 כ"ס. |
| צורת הנעה | שלושה דוודי קיטור, 2 טורבינות, שני מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | 2 צריחים דו קניים 130 מ"מ, צריח נ"מ קני 85 מ"מ, 4 תותחים דו קניים 37 מ"מ, 3 תותחים אוטומטיים 25 מ"מ; 2X5 צינורות טורפדו 533 מ"מ. 60 מוקשים, או 52 פצצות עומק נגד צוללות. |
המשחתות מסדרת סקורי (ברוסית: Эскадренные миноносцы проекта 30-бис; פרויקט 30bis) הן סדרת משחתות, אשר נבנו בברית המועצות עבור הצי הסובייטי בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. 70 משחתות מדגם זה נבנו בשנים 1949–1953.
כללי
הסקורי הייתה הסדרה הגדולה ביותר לכלי שיט גדולים שנבנתה בברית המועצות. 18 מהמשחתות נבנו במספנת ניקולאייב עבור צי הים השחור, 16 במספנת זאדאנוב בלנינגרד עבור צי הים הבלטי, 18 במספנת סברודיבסק עבור צי הים הצפוני והשאר במספנות אמור עבור צי המזרח הרחוק.
7 משחתות משומשות נמכרו לאינדונזיה, 6 משחתות למצרים ו-2 משחתות מהצי הבלטי הועברו לצי הפולני. בצי הסובייטי החלו להוציא את האוניות לגריטה בשנים 1965 עד 1985. בציי מצרים ואינדונזיה המשיכו המשחתות לשרת עד שנות ה-2000.
משחתת מאופיינת ככלי רב תכליתי ובצי הסובייטי נוספה לה משימה של הטלת מוקשי עגינה מדגם "קראב". למעשה הוגדר הדגם כנושאות מוקשים של הצי. ומשמעות השם סקורי היא "המהיר" ואכן מהירותן המרבית - 36 קשר - עלתה על מהירותן של מרבית המשחתות שנבנו באותה תקופה.
תכנון
גוף המשחתת מסדרת סקורי נבנה לפי תכנון מחדש שנעשה על ידי א. ל. פישר מהמכון לתכנון אוניות של לנינגרד. התכנון היה למעשה שיפור לדגם קודם לפי תכנון איטלקי שנבנה לפני מלחמת העולם השנייה אשר התאים לים התיכון. על פי התכנון החדש, הייתה משחתת הסקורי גדולה יותר, עם תנועה טובה יותר בים גלי ובעלת יכולת שהייה בים ארוכה יותר. הבנייה נעשתה בריתוך ובצילוע אורכי ותהליך הבניה כלל 101 חלקים מודולריים שרותכו יחדיו, מה שקיצר במידה רבה את זמן בניית האוניות.
חימוש
החימוש העיקרי של המשחתת היו שני צריחים בעלי תותחים בקוטר 130 מ"מ כל אחד.
הצריחים תוכננו עוד בזמן מלחמת העולם השנייה ולא נחשבו כיעילים במיוחד בשל קצב האש הלא גבוה - עד 12 יריות בדקה. בנוסף, זווית ההגבהה של 45 מעלות לא אפשרה הגנה נגד כלי טיס והיה צורך בתותח נפרד להגנה נגד מטוסים. בכל צריח שירתו 23 חיילים וטווח התותחים עמד על כ-25 ק"מ.
בנוסף לתותחים חומשו המשחתות בטורפדו, אשר אוחסנו בתוך זוג צבירי צינורות טורפדו עם 5 צינורות שיגור בכל אחד. הצינורות היו בקוטר של 553 מ"מ. למשחתת הייתה יכולת לחימה כנגד צוללות באמצעות סונאר ופצצות עומק שהוטלו מירכתי האוניה. כמו כן, היו על סיפון המשחתת שני מסלולים להטלת מוקשים ימיים.
הגנת הנ"מ התבססה על מערך תותחים מגוון: התותח הראשי בקוטר 85 מ"מ הוצב בצריח משלו. בנוסף, הוצבו על הספינה 4 תותחים כפולי-קנה בקוטר 37 מ"מ ושלושה תותחים אוטומטיים בקוטר 25 מ"מ.
במלחמות ישראל-מצרים
הגעת המשחתות מדגם סקורי לחיל הים המצרי, השתיים הראשונות ב-1956 ושתיים נוספות ב-1962, שינתה את מאזן הכוחות בזירה הימית והיוותה זרז לפיתוח טיל הגבריאל ובניית ספינות הסער.[1] בשנת 1968 סופקו שתי משחתות סקורי נוספות ואחת מהראשונות הוחזרה לברית המועצות. סך הכל נותרו בשירות המצרים 5 משחתות.
בעת מלחמת ששת הימים, פגשה ב-5 ביוני בשעה 1600 הצוללת הישראלית אח"י תנין בפיקודו של אברהם דרור במשחתת סקורי מצרית במבואות נמל אלכסנדריה. אח"י תנין נערכה לירי טורפדו אך המשחתת התרחקה וירי לא בוצע. כאשר התקרבה לנקודת הורדת הצוללים נצפתה משחתת בפריסקופ מעבר לשובר הגלים. קבוצת הצוללים משייטת 13 ירדה לתקוף את כלי השיט בנמל חצתה את השובר גלים. אך המשחתת שינתה את מקומה והצוללים הדביקו מוקשים למטרות משניות.
במסגרת הניסיון של ישראל להמחיש למצרים את אחיזתה בקו מחצית רוחב תעלת סואץ. תקף חיל האוויר ב-14 ביולי 1967 משחתת סקורי במפרץ סואץ מול נמל עדביה. למשחתת נגרמו נזקים והיא תוקנה וחזרה לפעילות.[2]
במהלך מלחמת ההתשה פעלו ב-8 בנובמבר 1969 משחתות מדגם סקורי בהפגזת חוף 20 ק"מ מזרחית לפורט סעיד. והונסו על ידי חיל האוויר.[3] ההפגזה לא הסבה נזקים רבים. פעולה זו הייתה ניסיון של הצי המצרי להגיב על פעולות שייטת 13 במפרץ סואץ.
במלחמת יום הכיפורים הופעלו משחתות הסקורי לחסימת שייט בים התיכון ובים סוף. ב-22 באוקטובר 1973 נמצאו זוג ספינות מדגם סער 4 בפיקוד אלי רהב שסיירו בין כרתים לסיציליה במרחק של כחמישים מייל ממשחתת מצרית ונערכו לתקיפתה. האזור רחוק מטווחי מטוסי תקיפה של שני הצדדים. דיוני הפסקת האש היו בשלב מתקדם. מפקדת חיל הים הורתה לכח ספינות הסער להתרחק באמתלה של ים האגאי תדלוק מאונית העזר אח"י נגה שהמתינה בים האגאי. האיום נודע למצרים שהסיגו את המשחתת לנמל לובי.
מפגש נוסף באותה מלחמה היה בים סוף מול פורט סודאן. נוצר מגע בין משחתת סקורי מצרית ובין גוררת ישראלית חמושה. הדבר נודע לראש הממשלה גולדה מאיר ששללה את הפעולה ושלחה במיוחד את עוזרה יובל נאמן למפקדת חיל הים כדי לוודא שלא תבוצע תקיפה,[4] זאת בשל חוסר הרצון לפתוח חזית בעיתוי הקרוב להפסקת האש ובמרחק גדול והסקורי ניצלה מפגיעה. מבחינת המצרים ביצעו משחתות הסקורי את תפקידם היטב.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- משחתות הסקורי ומפקדיהן (ברוסית)
- שנתון ג'יינס, Janes fighting ships בשפה האנגלית ,1967 1973, על חיל הים המצרי.
- פנחס פיק, המשחתות המצריות מדגם סקורי, 'מערכות ים' ל"א, דצמבר 1956, עמ' 65.
הערות שוליים
29529730המשחתות מסדרת סקורי