ספק כוודאי
בהלכה, ספק כוודאי הוא סטטוס במצוות מסוימות במקום בו קיים ספק, בהן החמירה התורה ובמקום ספק הטילה חיוב וודאי, כאילו היה הדבר וודאי.
ספק מהתורה
ערך מורחב – ספק דאורייתא לחומרא
הראשונים נחלקו בשאלה האם הכלל "ספק דאורייתא לחומרא" נלמד מהתורה, ולכן לכלל יש תוקף "דאורייתא", או שמא הכלל הוא חידוש של חכמים. לפי הרמב"ם, הראב"ד והרי"ף דין זה הוא מהתורה, ולפי הר"ן והרשב"א דין זה שיש לנהוג לחומרא מספק, הוא מדרבנן.
ספק סוטה
סוטה היא אשה שנסתרה ונתייחדה עם גבר זר, בעודה אשת איש. סוטה וודאי היא אשה שהתברר שאכן קיימה עם הגבר הזר יחסים אסורים וממילא חלה עליה טומאה כאמור בפסוק ”ונסתרה והיא נטמאה”, סוטה ספק היא ספק שלא התברר אם אכן נטמאה לבעלה. עם זאת, התורה אסרה את הסוטה מספק, אף על פי שטומאתה אינה אלא מספק, ובפרשת סוטה כתוב שלוש פעמים את המילה "נטמאה", בפרשה העוסקת בסוטה מספק, אחד כדי לאוסרה לתורמה, אחד לבועל, ואחד שאסורה לאכול בתרומה אם היא אשת כוהן[1].
הראשונים מסתפקים בביאור העניין, יש הסבורים שמדובר בציווי של התורה לחשוש לאפשרות שהיא אכן נטמאה, אבל הדבר אכן ספק, ולפי זה הם מסבירים את זאת שסוטה מספק זקוקה לחליצה מאח המת, ובניגוד לסוטה שאכן התברר שחטאה, שפטורה מחליצה. יש הסבורים, שמדובר בדין וודאי ממשי, כלומר עלינו להתייחס אליה כאילו וודאי נטמאה, אך רק לחומרא[2].
ספק לקט שכחה ופיאה
במסכת חולין[3] מחדש רבי יהודה בן איגרא בשם רבי מאיר, שספק בלקט שכחה ופאה הוא חיוב גמור וודאי מהתורה לתת להם. ריש לקיש מסביר, שדין זה נלמד מהפסוק ”עני ורש הצדיקו” - צַדֵק משלך ותן לו. האפשרות היחידה לפרש זאת, היא רק במקום של ספק, שהרי לא ניתן להצדיק את העני והרש במקום שברור שהם לא צודקים, שהרי פסוק מפורש הוא בפרשת שופטים: ”ודל לא תהדר בריבו”.
ספק מזיק
במסכת בבא קמא, דנים התנאים בנוגע לחיוב התורה שמזיק משלם משדה עידית, - השדה המעולה ביותר שברשות המזיק, כנלמד מהפסוק "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם". לפי הסברו של רב אידי בר אבין, חיוב זה הוא כאשר לא ידוע מה הזיק, ואף על פי שבאופן רגיל משלם אדם כפי מה שהזיק - ובמקום ספק המוציא מחבירו עליו הראיה, במקום כזה שיש ספק, עליו לשלם מעידית. אך חכמי הגמרא ובראשם רבא דוחים פירוש זה שכן הוא מנוגד לכלל הברזל המוציא מחבירו עליו הראיה[4]
ספק ממזר
אחת מהספקות ההלכתיות, היא בעניין אדם שנחשב לספק ממזר. אחת מהדוגמאות לכך הוא, כאשר אדם מת ללא בנים ובנות, ואחיו ייבם את אשתו חודשיים לאחר המיתה (שלא כדין), ונולד בן לאחר שבעה חודשים מהנישואין השניים. מצד אחד, רוב הנשים יולדות לתשעה חודשים, ולכן יש לומר שבן זה הוא בן המת, ונולד לתשעה חודשים, ואם כן הייבום היה שלא כדין, אף על פי שהבן כשר ואינו ממזר, וייתכן שהבן הוא בנו של הייבם שנולד לשבעה חודשים, ואף על פי שרוב הנשים יולדות לתשעה חודשים, זו, מכיוון שלא הוכר עוברה לאחר שלושה חודשים, הורעה הוכחת הרוב, שהרי רוב היולדות לתשעה ניכר עוברם לאחר שלושה חודשים, ולכן הוא נחשב לספק, אך הוא כשר בכל מקרה. השאלה היא רק לגבי הבן השני - אם נולד - לאחר המשך הנישואין האסורים (מספק). מכיוון שקיים ספק שקול האם הנישואין אסורים או לא, הבן נחשב לספק ממזר.
במסכת יבמות[5] נחלקו התנאים בדינו של ספק ממזר, אם דינו ככל ספק, ולכן הוא אסור להנשא עם ממזר - שמא כשר הוא, אך אסור לו גם להנשא עם כשרה - שמא ממזר הוא, ולפי דעה שנייה דינו כוודאי, אביי ורבא נחלקו מה היא דעתו של רבי אליעזר בן יעקב שההלכה היא כמותו, ומה היא דעתו של תנא קמא. בעוד שרבא סבור שרבי אליעזר בן יעקב פוסק שממזר כזה דינו ככל ספק מהתורה שדינו להחמיר, פוסק אביי שדינו של ספק כזה - כוודאי ממזר, וכראיה לדבריו הוא מביא אמרה של רבי אליעזר בן יעקב:
רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו, ונתמלא כל העולם כולו ממזרין ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה
.
מכאן - אומר אביי, רואים שאביי קורא לספק ממזרים כ"ממזרים", ולכן במקרה כזה, שאין ידוע מי אביו של מי וייתכן שאח נושא את אחותו, נתמלא כל העולם כולו "ממזרים".
הערות שוליים
- ^ תוספות תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף י"א עמוד א'.
- ^ ראו במפרשים על התוספות שם, ב"ח וקובץ הערות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ד עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ו' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ז עמוד א'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
