סמיואל קיונארד
 | |
| סמיואל קיונארד | |
| לידה | הליפקס, נובה סקוטיה בקנדה |
|---|---|
| פטירה | קנזינגטון בלונדון |
| פעילות בולטת | איל ספנות |
סֶר סֶמְיוּאֶל קְיוּנֶרְד (באנגלית: Samuel Cunard; 21 בנובמבר 1787 – 28 באפריל 1865) היה איל ספנות בריטי-קנדי, יליד הליפקס בנובה סקוטיה (כיום בקנדה), שייסד את חברת השיט קיונארד ליין, ויצר את הקשר הסדיר הראשון של ספינות קיטור עם אמריקה הצפונית.[1] הוא היה בנו של נגר בכיר וסוחר עצים שברח מהמהפכה האמריקאית והתיישב בהליפקס.[2]
משפחה וראשית חייו
סמיואל קיונארד היה בנם השני של אברהם קיונארד (1756–1824), קווייקר ומרגרט מרפי (1758–1821), קתולית. בני הזוג קיונארד היו משפחת קווייקרים שהגיעה במקור מווסטרשייר שבבריטניה, אך נאלצה לברוח לגרמניה במאה ה-17 עקב רדיפות דתיות, שם קיבלו את השם קונדר (Kunder). לסבא רבא של סמיואל קיונארד היה עסק בצביעת בדים בקרפלד בגרמניה, אבל הוא היגר לפנסילבניה ב-1683. באמריקה הוא אימץ את השם קיונארד. מאוחר יותר חלק מצאצאיו, כולל סבו של קיונארד, סמיואל, אימצו שם משפחה זה. אברהם קיונארד היה לויאליסט נאמן לכתר הבריטי ועבר להליפקס ב-1783, לאחר המהפכה האמריקאית. באותה שנה הוא התחתן עם מרגרט מרפי, מהגרת לויאליסטית נוספת. משפחתה של מרגרט הייתה במקור מאירלנד ועקרה להליפקס מקרוליינה הדרומית. לאברהם ולמרגרט היו תשעה ילדים, שתי בנות ושבעה בנים (ויליאם 1789–1823, סמיואל 1787–1865, אדוארד 1798–1851, ג'וזף 1799–1865, ג'ון, תומאס והנרי).[3]
אברהם קיונארד היה נגר בכיר שעבד עבור חיל המצב הבריטי בהליפקס והפך לבעל אדמות עשיר וסוחר עצים.[3] כישוריו העסקיים של סמיואל קיונארד עצמו ניכרו בתחילת שנות העשרה שלו: הוא ניהל את החנות הכללית שלו ממלאי שהשיג במגרשים של פושטי רגל במכירה פומבית של רציף. מאוחר יותר הצטרף לאביו בעסקי העצים המשפחתיים, שהתרחבו להשקעות בספנות.
בגרות וקריירה
במהלך מלחמת 1812, קיונארד התנדב לשירות בגדוד השני של המיליציה של רגימנט הליפקס ועלה לדרגת קפטן. הוא מילא תפקידים ציבוריים רבים, כגון כבאי מתנדב ומפקח המגדלור, ושמר על מוניטין לא רק של איש עסקים ממולח, אלא גם כאזרח ישר ונדיב.
קיונארד היה יזם מצליח מאוד בתחום הספנות של הליפקס ואחד מקבוצה של שנים עשר אנשים ששלטו בענייני נובה סקוטיה. הוא השיג חוזים למשלוח חבילות וסיפק ספינת סיור דיג למחוז. קיונארד גיוון את עסקי העץ והספנות של משפחתו עם השקעות בציד לווייתנים, יבוא תה וכריית פחם, כמו גם בחברת הבנקאות הליפקס (Halifax Banking Company) ובתעלת שובנאקאדי (אנ'). ספינות ציד הלווייתנים, שנשלחו הרחק אל דרום האוקיינוס האטלנטי, הרוויחו רק לעיתים רחוקות אם בכלל. הוא רכש כמויות גדולות של קרקע באי הנסיך אדוארד, בשלב מסוים הוא היה בעלים של שביעית מהפרובינציה, מה שעירב אותו בסכסוכים הממושכים בין הדיירים באי לבין בעלי הבית הנפקדים שהיו הבעלים של רוב האי.
ספינות קיטור
קיונארד התנסה עם ספינות קיטור, בזהירות תחילה, והפך למנהל מייסד של "חברת הקיטור של הליפקס" (Halifax Steamboat Company), שבנתה את ספינת הקיטור הראשונה בנובה סקוטיה ב-1830, "סר צ'ארלס אוגל" (SS Sir Charles Ogle) שפעלה זמן רב בהצלחה עבור שירות המעבורות הליפקס-דארטמות' (Halifax–Dartmouth Ferry Service). ספינת הקיטור הראשונה כבר נבנתה על ידי ארון מנבי (אנ') ב-1822.[1] קיונארד הפך לנשיא החברה ב-1836 וסידר מנוע קיטור למעבורת השנייה שלהם, בוקסר (Boxer) ב-1838. קיונארד הוביל את המשקיעים בהליפקס לשלב עם עסקים בקוויבק בשנת 1831 כדי לבנות את ספינת הקיטור האוקיינית החלוצה רויאל ויליאם שתפעל בין קוויבק להליפקס. אף על פי שרויאל ויליאם נתקלה בבעיות לאחר שהפסידה עונה שלמה בגלל הסגר כולרה, קיונארד למד לקחים חשובים על תפעול ספינת קיטור. הוא הזמין ספינת קיטור חוף בשם פוקהונטס (Pochohontas) בשנת 1832 עבור שירות דואר לאי הנסיך אדוארד ומאוחר יותר רכש ספינת קיטור גדולה יותר "קייפ ברטון" (Cape Breton) כדי להרחיב את השירות.
ניסיונו של קיונארד בתפעול ספינות קיטור, עם תצפיות על רשת הרכבות ההולכת וגדלה באנגליה, עודד אותו לחקור את יצירתו של צי טרנס-אטלנטי של ספינות קיטור, שיחצה את האוקיינוס באופן קבוע כמו רכבות שחצו את היבשה. הוא נסע לבריטניה בחיפוש אחר משקיעים בשנת 1837. הוא הקים חברה עם כמה אנשי עסקים אחרים כדי להציע הצעות לזכויות לניהול שירות דואר טרנס-אטלנטי בין בריטניה לאמריקה הצפונית. היא זכתה במכרז, לאחר מכן החברה הפכה לספינות הקיטור של קיונארד בע"מ (Cunard Steamships Limited).
ב-1840 הפליגה ספינת הקיטור הראשונה של החברה, הבריטניה (אנ'), מליברפול להליפקס, נובה סקוטיה, והמשיכה לבוסטון, מסצ'וסטס, עם קיונארד ו-63 נוסעים נוספים על סיפונה, מה שסימן את תחילתו של שירות נוסעים ומטען סדיר. החברה של קיונארד, שצברה מוניטין רב שנים של מהירות ובטיחות, הפכה את ספינות חוצות האוקיינוס להצלחה, מול יריבים פוטנציאליים רבים שאיבדו ספינות והון. ספינותיו של קיונארד הוכיחו את עצמן כמוצלחות, אך העלויות הגבוהות שלהן הכבידו על קיונארד שצבר חובות כבדים עד 1842, והוא נאלץ לברוח לאנגליה מפני נושים בהליפקס. עם זאת, עד 1843, ספינות קיונארד הרוויחו מספיק כדי להחזיר את חובותיו ולהתחיל להנפיק דיבידנדים צנועים, אך הולכים וגדלים. קיונארד חילק את זמנו בין נובה סקוטיה לאנגליה, אך יותר ויותר השאיר את פעילותו בנובה סקוטיה בידי בניו, אדוארד וויליאם, שכן העסקים אלצו אותו לבלות יותר זמן בלונדון.
קיונארד ערך טיול מיוחד בנובה סקוטיה ובניו ברנזוויק בשנת 1850, כאשר עסקי העץ והספנות של אחיו, ג'וזף קיונארד (Joseph Cunard) בניו ברנזוויק קרסו בפשיטת רגל שהפכה לא פחות מ-1,000 אנשים למובטלים. קיונארד לקח הלוואות וערב באופן אישי לכל החובות של אחיו בנובה סקוטיה, ניו ברנזוויק ובוסטון. ג'וזף קיונארד עבר לליברפול, אנגליה, שם עזר לו סמיואל לבסס מחדש את תחומי הספנות שלו.
דעתו על ההפרדה הגזעית
לאורך כל חייו האישיים קיונארד לא היה אדם דתי ונחשב בעיני רבים כאגנוסטיקן. השקפותיו על עבדות במאה ה-19 לא היו ידועות, אך מהצהרותיו בנוגע לשיט תוך הפרדה של פרדריק דאגלס שאורגן על ידי סוכן קיונארד בליברפול על אחת מספינות האוקיינוס שלו בשנת 1845, עולה שהוא היה נגד כל צורה של דעות קדומות גזעניות. "אף אחד לא יכול להתחרט יותר ממני על הנסיבות הלא נעימות סביב השיט של מר דאגלס מליברפול, אבל אני יכול להבטיח לך ששום דבר מהסוג הזה לא יתרחש שוב על ספינות הקיטור שאני קשור אליהן". דעותיו על הגזע שיקפו את אלה של הבריטים באותה תקופה, שראו בהתעללות באנשים שחורים עוול מוסרי, אף על פי שהם עדיין ראו אותם כנחותים מבחינה חברתית ואינטלקטואלית מאנשים לבנים.
אחרית חייו
קיונארד היה בעלים של מספר חברות בקנדה. לאחר מותו ושינויים בחוזה הדואר הבריטי, הפסיקו שותפיו באנגליה את השירות לקנדה ויעברו 50 שנה עד שספינותיו ישובו לקנדה. חברת הפחם שלו בנובה סקוטיה, שאותה קנה כדי לתדלק את הספינות שלו, נותרה ההשקעה העיקרית של המשפחה בנובה סקוטיה והמשיכה אל המאה ה-20 כ-Cunard Fuels, שנרכשה מאוחר יותר על ידי משפחת אירווינג מניו ברנזוויק.
בשנת 1859 העניקה המלכה ויקטוריה לקיונארד את תואר האצולה ברונט.[4]
סר סמיואל קיונארד מת בקנזינגטון בלונדון ב-28 באפריל 1865. הוא נקבר בבית הקברות ברומפטון (אנ') בלונדון.
מורשת
במוזיאון הימי של האוקיינוס האטלנטי (אנ') בהליפקס, חלק ניכר מהקומה השנייה מוקדש לחייו, ל"קיונארד ליין" ולספינותיו המפורסמות.[5] פסל ברונזה גדול של סמיואל קיונארד הוקם באוקטובר 2006 על קו המים של הליפקס, ליד רציפי הטרמינלים המשמשים זמן רב את ספינות הספינות של קיונארד. בול בדמותו של קיונארד הונפק על ידי דואר קנדה ב-2004.
למרות האתגרים של חברות מתחרות ושינויים בטכנולוגיה, החברה המשגשגת גדלה, בסופו של דבר בלעה חברות רבות אחרות כמו Canadian Northern Steamships Limited, ובשנת 1934 את החברה המתחרה העיקרית שלה, וייט סטאר ליין, הבעלים של האולימפיק המצליחה והבעלים לשעבר של הטיטאניק שטבעה. לאחר מכן, קיונארד שלטה בשוק הנוסעים האטלנטי עם כמה מהספינות המפורסמות בעולם כגון "קווין מרי"[6] ו"קווין אליזבת (אנ').[7] שמו מתקיים היום בקיונארד ליין, כיום סניף יוקרתי של אימפריית השייט של קבוצת קרניבל.[8]
לקריאה נוספת
- Langley, John G. (2006). Steam Lion: A biography of Samuel Cunard. Halifax, NS: Nimbus Publishing Ltd.
- Lownds, Russ, ed. (1987). Samuel Cunard Bicentennial 1787–1987. Halifax: Samuel Cunard Bicentennial Committee.
- Smy, William Arthur (Fall 1997). "Loyalist Cunards". Loyalist Gazette. 35 (2).
- Transatlantic by Stephan Fox
- John Boileau, Samuel Cunard: Nova Scotia's Master of the North Atlantic Halifax: Formac (2006)
- Sir Samuel Cunard Biography at Chris' Cunard Page
קישורים חיצוניים
- סמיואל קיונארד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "United Kingdom – ERIH". www.erih.net.
- ^ "Sir Samuel Cunard". אורכב מ-המקור ב-3 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 Blakeley, Phyllis R. "Cunard, Sir Samuel".
- ^ "No. 22235". The London Gazette. 1 March 1859. p. 953.
- ^ "Mauretania/Lusitania Model Refit Completed", Cunard Steamship Society, Dec. 17, 2011
- ^ "Queen Mary".
- ^ "Queen Elizabeth (1939)".
- ^ "WLCL Homepage".
37012286סמיואל קיונארד