סמואל מריל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמואל מריל
Samuel Merrill
סמואל מריל
סמואל מריל
לידה טרנר, מיין, ארצות הברית
פטירה לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות וודלנד, דה מוין, איווה, ארצות הברית
מושל איווה ה־7
16 בינואר 186811 בינואר 1872
(4 שנים)
סגני מושל איווה ג'ון סקוט
מדיסון מיינר וולדן
הנרי בוליס

סמואל מרילאנגלית: Samuel Merrill;‏ ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאיווה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל איווה השביעי בשנים 18681872.

ראשית חייו

סמואל מריל נולד בעיירה טרנר שבמיין. הוא היה השני בצעירותו מבין ילדיהם של אייבל מריל הבן ושל רעייתו אביגיל. כבר בצעירותו הוא היה חסיד המפלגה הוויגית, כנוצרי פרוטסטנטי הקפיד לפקוד את הכנסייה, והיה תומך נלהב בחוק היובש ומתנגד נמרץ להרחבת העבדות בארצות הברית.

לאחר שגמלה בליבו ההחלטה להיות מורה, עבר מריל לדרום ארצות הברית, אך הבין שהוא לא היה אהוד שם בשל השקפותיו הנחרצות נגד העבדות. הוא שב לניו אינגלנד, ניסה לשלוח את ידו בחוואות, ולאחר מכן נכנס לעסקי המסחר. ב-1854 הוא נבחר כמועמד של מתנגדי העבדות לבית המחוקקים של ניו המפשייר.

ב-1856 החליט מריל לעזוב את ניו אינגלנד ועבר למקגרגור שבאיווה. בתחילה הוא היה מעורב במסחר במקגרגור. ב-1861 הוא מכר את העסק שלו וארגן את הסניף המקומי של הבנק המדינתי.

מלחמת האזרחים

זמן לא רב לאחר מכן, נבחר מריל לבית הנבחרים של איווה.[1] בקיץ 1862 הוא גויס כקולונל לרגימנט הרגלים המתנדבים ה-21 של איווה, ושירת בו עד שנפצע קשה בירכו בקרב גשר נהר ביג בלאק במאי 1863. קרב זה היה חלק ממערכת ויקסבורג, בה כוחות צבא האיחוד שבו 1,700 אנשי צבא הקונפדרציה שנסוגו. בקרב נלכדו כוחות הקונפדרציה בויקסבורג, מיסיסיפי, שהייתה חיונית מבחינה אסטרטגית. גנרל יוליסס סימפסון גרנט, שהוביל את המערכה, התייחס לחוסר המורא של מריל כ"מבריק ונועז במיוחד", ואמר שלולא היה מריל אז קצין בדרגת גנרל, הוא היה ממליץ להעניק לו את מדליית הכבוד.[2][3] מריל הצטרף שוב לרגימנט בינואר 1864 אך השפעות הפציעה בירכו אילצו אותו לסיים את שירותו הצבאי ביוני אותה שנה.

מושל איווה

מריל שב למקגרגור כדי להחלים. הוא שב לעסוק בבנקאות בעיר, ונבחר כנשיא הבנק הלאומי הראשון. ב-1867 הוא נבחר כמושל איווה מטעם המפלגה הרפובליקנית. העיתון North Iowa Times דיווח, תושבי מקגרגור היו מרוצים מאוד מבחירתו של מריל והפגינו את רצונם הטוב כאשר שרו בביתו".

מריל כיהן כמושל במשך שתי תקופות כהונה בשנים 18681872. עברו המרשים כמחוקק בעל מודעות אזרחית מופגנת וכקצין פטריוטי הקנו לו בסיס פוליטי משמעותי בעידן שלאחר המלחמה. ב-1867 בחרה בו המפלגה הרפובליקנית באיווה כמועמדה לתפקיד המושל בעדיפות על פני חבר בית נבחרים הרדיקלי, ג'וזייה ב. גרינל, שלא השתתף במלחמה. מריל זכה בקלות בבחירות הכלליות על בסיס המצע שבו הוא הביע תמיכה בתוכנית השיקום של הקונגרס., בפיתוח הכלכלי המקומי, ובהענקת זכות ההצבעה לאוכלוסייה הקטנה של האפרו-אמריקאים באיווה.

מריל הוכיח את עצמו כמושל מוכשר במהלך שתי תקופות הכהונה שלו. הוא פעל במרץ לדחיפת השגשוג הכלכלי של המדינה באמצעות טיפוח סלילת מסילות הברזל בה וההגירה אליה. הוא פעל למען הגנת נתיבי השיט בין נהר המיסיסיפי והימות הגדולות. הא תמך במוסדות הציבור, כמו בתי הספר, אך גם שאף לשפר את השיטות העסקיות לצמצום האפשרויות לשחיתות וכדי לקדם מתן של שירותים יעילים נוספים. מריל גם הבין את הדאגה של אנשי המגזר החקלאי בנוגע למונופוליזם כאשר התנגד בגלוי לתעריפי התובלה המפלים. בנוגע למערכת הכליאה של המדינה, הוא אסר על הלקאה ודחף לקיום לימודים לאסירים. בתקופת ממשלו, קודם תהליך הקמת בניין הקפיטול המדינתי החדש.

בנאום הפרידה שלו ב-1872 אמר מריל, "בעת שמילאתי את חובתי, לשקוד על פיתוח המדינה שלו, לפעול להצלחת בתי הספר ומוסדות הצדקה שלנו... הייתה לי הזכות להבין את האינטליגנציה, הצדק והאנושיות של אנשינו... כשאני עובר מתחנה אחת של חיי לתחנה אחרת, הרשו לי יחד עמכם להקדיש את עצמנו, את הקהילה שלנו, ואת ארצנו מחדש לחירות".[3]

מותו

ב-1897 נפצע מריל בתאונת דרכים בלוס אנג'לס, פציעה שממנה הוא לא החלים.

סמואל מריל נפטר בלוס אנג'לס ב-31 באוגוסט 1899, בגיל 77. הוא נטמן בדה מוין לאחר מסע הלוויה מרשים שבו נכחו רוב חברי הממסד הפוליטי של איווה. הוא נטמן לצד אשתו השלישית אליזבת בקבר שיש בבית הקברות וודלנד שבדה מוין.

אשתו הראשונה של מריל הייתה קתרין תומאס, שנפטרה ב-1847, 14 חודשים לאחר נישואיהם. בינואר 1851 הוא נישא בשנית לאליזבת ד. היל, שהייתה אם ארבעת ילדיו, שאף אחד מהם לא העריך ימים מעבר לגיל שנתיים וחצי.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמואל מריל בוויקישיתוף

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0