מערכת ויקסבורג

מערכת ויקסבורג

ליתוגרפיה של שייטת נהר המיסיסיפי חולפת על פני סוללות התותחים של הקונפדרציה בוויקסבורג אשר חסמו את השיט בנהר, 16 באפריל 1863.
מערכה: מערכת ויקסבורג השנייה
מלחמה: מלחמת האזרחים האמריקנית
תאריכים	29 במרץ 1863 – 4 ביולי 1863 (14 שבועות)
מקום	מיסיסיפי
קואורדינטות	32°21′N 90°53′W
תוצאה	ניצחון של כוחות הצפון
הצדדים הלוחמים הקונפדרציה האיחוד מנהיגים ג'פרסון דייוויס  אברהם לינקולן  מפקדים ג'ון ק' פמברטון יוליסס ס' גרנט כוחות ארמיית מיסיסיפי, 30,000–40,000 חיילים הארמייה של טנסי, 44,000–77,000 חיילים אבדות סך הכול 38,586 (1,413 הרוגים, 3,878 פצועים, 3,800 נעדרים, 29,495 נכנעו) סך הכול 10,142 (1,581 הרוגים, 7,554 פצועים, 1,007 נעדרים)

מערכת ויקסבורג (באנגלית: Vicksburg Campaign) הייתה סדרה של תמרונים וקרבות, שנערכו במסגרת הזירה המערבית של מלחמת האזרחים האמריקנית, באזור ויקסבורג (Vicksburg) שבמיסיסיפי. ויקסבורג הייתה עיר מבוצרת בשליטת הקונפדרציה, אשר חלשה על המקטע האחרון של נהר המיסיסיפי שהוחזק על ידי הקונפדרציה. ארמיית טנסי של האיחוד, בפיקוד מייג'ור ג'נרל יוליסס גרנט, כבשה לבסוף את העיר ואילצה את כוחותיו של לוטננט ג'נרל ג'ון ק' פמברטון להיכנע, ובכך השלימה את השתלטות כוחות הצפון על הנהר מיסיסיפי לכל אורכו, והנחיתה מהלומה קשה על הקונפדרציה.

המערכה כללה מספר רב של מבצעים ימיים, תמרונים יבשתיים, יוזמות כושלות, ואחד עשר קרבות החל מ-26 בדצמבר 1862, ועד 4 ביולי 1863. היסטוריונים צבאיים מחלקים את המערכה לשני שלבים עיקריים:

• מבצעים נגד ויקסבורג — מערכת ויקסבורג הראשונה (דצמבר 1862 – ינואר 1863),
• מבצעי גרנט נגד ויקסבורג והמצור על העיר — מערכת ויקסבורג השנייה (מרץ 1863 – יולי 1863).

גרנט תכנן בתחילה מתקפה בת שתי זרועות שבה מחצית צבאו, בפיקוד מייג'ור ג'נרל ויליאם שרמן, תפליג במורד המיסיסיפי, תתקדם אל עבר הנהר יאזו (Yazoo River) ותנסה לתקוף את ויקסבורג מצפון מזרח, בעוד שהוא עצמו יוביל את המחצית השנייה במסע יבשתי במורד מסילת הברזל של מרכז מיסיסיפי. יוזמה זו נכשלה כיוון שכוחות הקונפדרציה השמידו את קווי האספקה של גרנט ואילצו אותו לסגת. ללא סיוע מכוחותיו של גרנט, ניגפו כוחותיו של שרמן אל מול ההגנה האיתנה של ויקסבורג.

במהלך ינואר – מרץ 1863 יזם גרנט מספר ניסיונות או "משלחות" — מבצעי הנהרות של גרנט — על מנת למצוא גישה ימית אל קטע הנהר מדרום לוויקסבורג תוך התחמקות מסוללות התותחים ששלטו עליו. כל חמש היוזמות הללו נכשלו גם כן.

לבסוף, עם בוא האביב, חלפו ספינות תותחים וספינות תובלה של האיחוד על פני סוללות התותחים של ויקסבורג, בעוד שחייליו של גרנט נעו רגלית ממערב לנהר בשטח לואיזיאנה, ונפגשו מדרום לוויקסבורג. ב-29–30 באפריל 1863, צלחו כוחותיו של גרנט את הנהר באמצעות ספינות התובלה, ונחתו בברואינסבורג, מיסיסיפי. סדרה של פעולות הטעיה והסחה, אפשרו לצבאו של גרנט לבצע את צליחת המיסיסיפי ללא התנגדות מצד כוחות הקונפדרציה. במהלך שבעה עשר הימים הבאים, ערך צבאו של גרנט סדרת תמרונים מדרום-מזרח לוויקסבורג, ניצח בחמישה קרבות, כבש את ג'קסון, בירת מיסיסיפי, ניתק את ארמיית המיסיסיפי של הקונפדרציה מעורפה ודחק אותה אל תוך ביצורי ויקסבורג.

לאחר מצור ממושך נכנע חיל המצב בוויקסבורג, בפיקודו של פמברטון, ב-4 ביולי (יום אחרי תבוסת הקונפדרציה בקרב גטיסבורג). ב-9 ביולי נכנע גם חיל המצב בפורט האדסון, מוצב הקונפדרציה האחרון על המיסיסיפי, לכוחות האיחוד בפיקוד מייג'ור ג'נרל נת'ניאל באנקס (Nathaniel P. Banks). בכך עברה השליטה על המיסיסיפי לכל אורכו לידי האיחוד, והנהר חזר להיות נתיב מסחר ואספקה חשוב עבור האיחוד. שטח הקונפדרציה בותר לשניים — טקסס, ארקנסו ולואיזיאנה נותקו למעשה מן הקונפדרציה, ונותרו כך עד תום המלחמה. מערכת ויקסבורג מוכרת על ידי היסטוריונים כמופת של פעולה צבאית, וכנקודת מפנה במלחמה.

רקע

ערך מורחב – הזירה המערבית במלחמת האזרחים האמריקנית

מפקדי הצבאות במערכת ויקסבורג
מייג'ור ג'נרל יוליסס גרנט, הארמייה של טנסי, האיחוד לוטננט ג'נרל ג'ון ק' פמברטון, ארמיית מיסיסיפי, הקונפדרציה

לוויקסבורג הייתה חשיבות אסטרטגית בעבור הקונפדרציה. ג'פרסון דייוויס נשיא הקונפדרציה אמר, ”ויקסבורג היא המסמר שמחזיק את שני חלקי הדרום ביחד.” אחיזת הקונפדרציה בוויקסבורג חסמה את תנועת הספנות של האיחוד במורד המיסיסיפי; בשילוב עם השליטה בשפך הנהר האדום ובפּוֹרט האדסון 390 קילומטר מדרום, התאפשרה תקשורת עם המדינות שממערב לנהר, עליהם הסתמכה הקונפדרציה כמקור חשוב לסוסים, בקר, וכוח אדם לתגבורות. פני השטח היו אידיאליים להגנה, והיקנו לעיר את השם "גיברלטר של הקונפדרציה". העיר שכנה על מצוק גבוה המשקיף על פיתול דמוי פרסה בנהר, חצי האי דה-סוטו, דבר אשר גרם לכך שגישה בדרך הנהר אל העיר הייתה כמעט בלתי אפשרית. מצפון וממזרח לוויקסבורג משתרעת הדלתא של מיסיסיפי (הידועה גם בשם הדלתא של היאזו), שאורכה כ-320 ק"מ מצפון לדרום ורוחבה כ-80 ק"מ ממזרח למערב. אזור זה תואר על ידי הגאוגרף וורן גרבאו כ"רשת מורכבת להפליא של נתיבי מים מצטלבים" אשר חלקם ניתן לשַיִט על ידי ספינות קיטור קטנות. האזורים בין הערוצים המודרניים של הנהרות ובין הערוצים העתיקים יצרו איים של ביצות (Backswamps), אשר על פי גרבאו "בין אם היו מוצפים ובין אם לא, היו בלתי עבירים לאדם רכוב על סוס וכול סוג של רכב גלגלי, וקשים למעבר אפילו ברגל." נהר יאזו (Yazoo River) זורם מצפון לדרום במקביל למיסיסיפי ממערב לו, ומתמזג עם המיסיסיפי כארבעה ק"מ מצפון מערב לוויקסבורג. שרשרת המצוקים ששולטת על הגדה המזרחית של המיסיסיפי ממשיכה צפונה ותוחמת גם את גדתו המזרחית של נהר יאזו. מוצבים וסוללות תותחים של הקונפדרציה מוקמו על שרשרת צוקים זו עד היינס בלאף, כ-19 ק"מ מצפון לוויקסבורג, וחסמו את השַיִט בנהר יאזו. השטח בלואיזיאנה ממערב לנהר היה גם הוא קשה למעבר, עם דרכים גרועות והצפות בחורף.

העיר הייתה כבר תחת מתקפה ימית של האיחוד. אדמירל דייוויד פארגוט (David Farragut) התקדם במעלה הנהר לאחר שכבש את ניו אורלינס, וב-18 במאי 1862, דרש מן העיר להיכנע. לפארגוט לא היו מספיק כוחות על מנת לאכוף את דרישתו, והוא נסוג חזרה לניו אורלינס. הוא חזר עם שייטת ספינות תותחים ביוני 1862, אולם ניסיונו להכניע את העיר על ידי הפגזה (26–28 ביוני) נכשל. השייטת הפגיזה את ויקסבורג לאורך יולי, ונלחמה מספר קרבות שוליים נגד כלי שַיִט של הקונפדרציה באזור, אולם לא היו לה מספיק כוחות על מנת לנחות אל החוף, והמאמץ להכניע את העיר ננטש. פארגוט חקר את האפשרות לעקוף את המצוקים המבוצרים השולטים על הנהר על ידי חפירת תעלה לרוחב לשון היבשה שיצר העיקול בנהר, חצי האי דה-סוטו. ב-28 ביוני החל בריגדיר ג'נרל תומאס ויליאמס (Thomas Williams), אשר היה מסופח לכוחותיו של פארגוט, לחפור את התעלה תוך שימוש בפועלים שחורים מקומיים ומספר חיילים. רבים מאנשיו נפלו קורבן למחלות טרופיות ומכות חום, והעבודה הופסקה ב-24 ביולי. (ויליאמס נהרג שבועיים אחר כך בקרב באטון רוג').

בסתיו 1862 קודם מייג'ור ג'נרל הנרי האלק (Henry Halleck) מפיקוד על הזירה המערבית לגנרל המפקד של כל צבאות האיחוד. ב-23 בנובמבר הוא ציין בפני גרנט את העדפתו לפעולה משמעותית במורד המיסיסיפי לעבר ויקסבורג. סגנונו של האלק היה להותיר חופש פעולה רב בתכנון המערכה, דבר אשר גרנט הלוחמני ניצל עד תום. האלק ספג ביקורת רבה על שלא התקדם במהירות בדרך היבשה מממפיס, טנסי, לעבר ויקסבורג במהלך הקיץ כשעוד היה מפקד הזירה. הוא האמין שהצי יכול היה לכבוש את ויקסבורג בעצמו, אך לא ידע שהצי לא כלל מספיק חיילים רגליים לפעולה הקרקעית הנדרשת כדי להשלים מהלך כזה. מה שיכול היה להיות הצלחה בקיץ 1862 הפך לבלתי אפשרי בנובמבר, מכיוון שעד אז הקונפדרציה כבר תגברה משמעותית את חיל המצב באזור ויקסבורג. בנוסף לכך, יכולת הניווט בנהר הייתה עונתית; הירידה הטבעית במפלס מי הנהר במהלך הסתיו והחורף הגבילה את יעילות התחבורה הימית, את גודלן של ספינות הנהר, ואת כמות החיילים, האספקה והציוד שהן יכלו לשאת.

צבאו של גרנט צעד דרומה לאורך מסילת הברזל של מרכז מיסיסיפי, והקים בסיס קדמי בהולי ספרינגס (Holly Springs). גרנט תכנן מתקפה בת שתי זרועות לכיוון ויקסבורג. על פקודו הבכיר, מייג'ור ג'נרל ויליאם שרמן, הוטל להתקדם בספינות במורד נהר המיסיסיפי עם ארבע דיוויזיות (כ-30,000 איש). גרנט תכנן להמשיך דרומה לאורך מסילת הברזל עד אוקספורד עם שאר הכוח (כ-40,000 איש), ולחכות שם להתפתחויות; הוא קיווה לפתות את כוחות הקונפדרציה להתרחק מן העיר ולתקוף אותו ליד גרנדה, מיסיסיפי, ובכך לאפשר לשרמן לכבוש את ויקסבורג.

כוחות הקונפדרציה במיסיסיפי היו תחת פיקודו של לוטננט ג'נרל ג'ון ק' פמברטון, קצין יליד פנסילבניה אשר בחר להילחם עבור הדרום. לפמברטון היו כ-12,000 חיילים בוויקסבורג ובג'קסון, מיסיסיפי; למייג'ור ג'נרל ארל ואן דורן (Earl Van Dorn) היו כ-24,000 חיילים בגרנדה.

באותו זמן, כוחות פוליטיים היו בפעולה. הנשיא אברהם לינקולן הכיר זה זמן רב בחשיבות ויקסבורג; הוא כתב: ”ויקסבורג היא המפתח. ...המלחמה לא תוכל לבוא על סיומה עד שמפתח זה יהיה בכיסנו.” גם לינקולן ראה בחזונו מתקפה בת שתי זרועות, אולם תוכניתו הייתה זרוע אחת במעלה המיסיסיפי וזרוע אחת במורדו. מייג'ור ג'נרל ג'ון א' מקלירננד (John A. McClernand), פוליטיקאי דמוקרט־מלחמה רב השפעה מאילינוי, ובעל ברית פוליטי של הנשיא, שיכנע את לינקולן שהוא יכול לגייס צבא, להובילו במורד המיסיסיפי ולכבוש את ויקסבורג. ליקולן אישר את תוכניתו, ורצה שנת'ניאל באנקס יתקדם במעלה הנהר מניו אורלינס באותו זמן. מקלירננד החל לגייס חטיבות, ושלח אותם לממפיס. האלק, שישב במפקדה בוושינגטון, חשש ממקלירננד, ונתן לגרנט שליטה על כל החיילים בגיזרה. החיילים שגייס מקלירננד חולקו לשני גייסות: האחד בפיקוד מקלירננד, והשני בפיקוד שרמן. מקלירננד מחה, אך ללא הועיל. גרנט השתלט על חייליו; שתי דיוויזיות מהגייס של שרמן שעמד להפליג מממפיס לכיוון ויקסבורג היו מן המתנדבים שגייס מקלירננד. היה זה אחד ממספר אירועים בעימות הפרטי בתוך צבא האיחוד בין גרנט הקצין המקצועי לבין מקלירננד הגנרל הפוליטיקאי, עימות שנמשך במהלך כל המערכה.

מבצעים כנגד ויקסבורג (דצמבר 1862 – ינואר 1863)

מבצעים כנגד ויקסבורג (דצמבר 1862 – ינואר 1863), מבצעי הנהרות של גרנט (ינואר–מרץ 1863), והפשיטה של גרירסון (אפריל 1863).

  הקונפדרציה

  האיחוד

שלב זה במערכה לכיבוש ויקסבורג כלל את המבצעים הבאים:

צ'יקאסו באיו (26–29 בדצמבר 1862)

גרנט יצא לדרכו ב-26 בנובמבר והחל להתקדם דרומה לאורך מסילת הברזל של מרכז מיסיסיפי עם כ-40,000 חיילים. הוא הקים בסיס אספקה גדול בהולי ספרינגס, והמשיך דרומה לעבר אוקספורד. ב-20 בדצמבר הכתה פשיטת פרשים של הקונפדרציה, בפיקוד מייג'ור ג'נרל ארל ואן דורן, בבסיס האספקה בהולי ספרינגס והשמידה אותו. פשיטת פרשים נוספת במערב טנסי, תחת פיקודו של בריגדיר ג'נרל נייתן בדפורד פורסט, השמידה כמאה קילומטר של מסילת ברזל אשר הייתה חיונית לגרנט. הפגיעה הקשה בקווי האספקה של גרנט אילצה אתו לסגת חזרה אל ממפיס.

שרמן, אשר לא ידע על הבעיות בהם נתקל גרנט לאורך מסילת הברזל, הפליג מממפיס ב-20 בדצמבר עם ארבע דיוויזיות (כ-30,000 איש) על גבי חמישים ותשע ספינות נהר, מלווה בשבע ספינות תותחים. ב-24 בדצמבר הוא הגיע למיליקנ'ס בנד, ומשם המשיך במעלה נהר יאזו ונחת במטע הנקרא "ג'ונסטונ'ס פלאנטיישן" ממול סטיל'ס באיו, כשלושה קילומטרים מצפון לויקסבורג. הצוקים אשר שלטו על הנהר היו מבוצרים היטב, והשטח שנשלט על ידם היה קשה מאוד לתנועה – צ'יקאסו באיו, אזור ביצות זרועות עצים וסבך – דבר אשר היקשה על ההתקרבות אל היעד ופריסת הכוחות לקראת תקיפה. ב-29 בדצמבר פתח שרמן בהתקפה חזיתית, אשר נהדפה תוך אבידות כבדות. באותו זמן כוחות הקונפדרציה החלו לקבל תגבורות מצפון מיסיסיפי, כיוון שכוחותיו של גרנט כבר נמצאו בנסיגה. המצב הטקטי הקשה וכמות האבידות הגדולה (1776 הרוגים, פצועים, שבויים ונעדרים של האיחוד, מול 187 אבידות בלבד לקונפדרציה) שכנעו את שרמן לסיים את המבצע והוא נסוג ב-1 בינואר 1863.

ארקנסו פוסט (9–11 בינואר 1863)

בתחילת ינואר הגיע מקלירננד לממפיס עם הגייס שהקים (בפיקוד בריגדיר ג'נרל ג'ורג' מורגן) והחל במבצע במורד המיסיסיפי. ב-4 בינואר הוא הורה לשרמן לצרף את הגייס שלו לכוחותיו, וקרא לכוח המשולב "ארמיית המיסיסיפי". זו הייתה פרובוקציה מכוונת כנגד גרנט, אולם שרמן נאלץ לציית למקלירננד, שהיה בדרגה גבוהה ממנו. שרמן הציע להתחיל במתקפה משולבת של כוחות יבשה וצי על פורט הינדמן (Fort Hindman), מוצב של הקונפדרציה על נהר ארקנסו ליד ארקנסו פוסט (Arkansas Post). פורט הינדמן, שהוחזק על ידי חיל מצב שכלל כ-5,000 חיילים, היה ממוקם במעלה הנהר כשמונים קילומטר משפך נהר ארקנסו אל המיסיסיפי, ותוכנן לחסום את תנועת ספינות האיחוד בנהר ארקנסו, ולשמש בסיס לפעולות ימיות כנגד צי האיחוד במיסיסיפי. המבצע החל ללא ידיעתו ואישורו של גרנט, אשר היה עדיין בנסיגה לכיוון ממפיס.

השייטת ובה כ-33,000 חיילים ושש ספינות תותחים בפיקוד אדמירל משנה דייוויד דיקסון פורטר (David Dixon Porter) הגיעה לארקנסו פוסט ב-9 בינואר. כוחות היבשה ירדו אל החוף והחלו להתקדם במעלה הנהר לכיוון פורט הינדמן. הגייס של שרמן כבש את העמדות החיצוניות, כקילומטר לפני המבצר, וחיילי הקופדרציה נסוגו אל תוך המבצר והעמדות הסמוכות לו. ב-10 בינואר קרב פורטר את הצי שלו אל פורט הינדמן והפגיז אותו עד השקיעה. ב-11 בינואר החלה הארטילריה של האיחוד להפגיז את המוצב, וחייל הרגלים נערך למתקפה. ספינות תותחים מחופות שריון (Ironclad) של האיחוד חידשו את ההפגזה על המוצב, שיתקו את סוללות הארטילריה שלו, וחלפו על פניו על מנת לחסום אפשרות נסיגה במעלה הנהר. הגייס של מורגן תקף את המוצב, ולמרות התנגדות עזה של המגינים הגיע אל סוללות העפר בפאתי המוצב והשתלט עליהן. בעקבות כיתור כוחו והעדיפות המכרעת של כוחות האיחוד, נכנע מפקד המוצב אחרי הצהריים עם כ-5,000 חייליו. למרות האבדות הכבדות שספגו כוחות האיחוד במהלך המבצע (1091 הרוגים ופצועים לאיחוד, לעומת 140 לקונפדרציה, ועוד כ-5,000 שבויים), והעובדה שהוא לא תרם למערכה לכיבוש ויקסבורג, הייתה לו השפעה חיובית בכך שהוא הסיר עוד מכשול לשַיִט בנהר ארקנסו לכיוון הבירה ליטל רוק, וחיזק את האחיזה של האיחוד במדינה זו.

גרנט שהגיע לממפיס אחרי שהמבצע החל, לא שמח על כך שהמבצע יצא לדרך ללא אישורו, וחשב שהמבצע כולו הוא הסחת דעת מיותרת מהמטרה האסטרטגית של כיבוש ויקסבורג. למרות זאת, מכיוון שהמבצע הסתיים בהצלחה, ופָקוּדוֹ ובן בריתו שרמן היה זה שהגה אותו, הוא לא נקט בפעולות עונשין. עם זאת, הוא הורה למקלירננד לחזור לנהר המיסיסיפי, פרק את ארמיית המיסיסיפי, ותפס פיקוד באופן אישי על המשך המערכה מעמדת הפיקוד שהקים במיליקנ'ס בנד, כ-25 קילומטר מצפון לוויקסבורג.

מבצעי הנהרות של גרנט (ינואר–מרץ 1863)

משלחת מעבר יאזו ומשלחת סטיל'ס באיו, תיאור ומפה מ-1863, מאת עיתונות הדרום; כוחות האיחוד מכונים "האויב".

בהמשך החורף ערך גרנט סדרה של ניסיונות להגיע לוויקסבורג ולתפוס אותה, ניסיונות הידועים בשם "מבצעי הנהרות של גרנט". המשותף למבצעים אלה היה הניסיון למצוא או לבנות נתיב מים שיוביל את כוחותיו למרחק תקיפה מוויקסבורג, תוך עקיפה או הימנעות ממעבר בקטע המיסיסיפי אשר נשלט על ידי סוללות התותחים של הקונפדרציה.

תעלת גרנט

תעלת ויליאמס לרוחב חצי האי דה סוטו ננטשה על ידי אדמירל פארגוט ובריגדיר ג'נרל ויליאמס ביולי 1862, אולם היה לה את הפוטנציאל לספק נתיב במורד הנהר אשר עקף את סוללות התותחים של ויקסבורג. בסוף ינואר 1863 חידשו אנשיו של שרמן את החפירה, בעידודו של גרנט אשר נועץ באנשי הצי ולמד שלינקולן אהב את המיזם. ארבעת אלפים מאנשיו של שרמן ועוד אלפיים עבדים משוחררים פתחו במבצע להרחיב ולהעמיק את התעלה, שבאותה עת נראתה יותר כמו שוחה ברוחב שני מטר ועומק דומה. גרנט, בעידודו של לינקולן, הורה לחפור תעלה ברוחב 20 מטר ועומק 2.5 מטר, והמיזם נודע בשם "תעלת גרנט". התעלה תוכננה באופן גרוע ביחס להידרולוגיה של נהר המיסיסיפי, ועליה פיתאומית במפלס הנהר פרצה את הסכר בכניסה לתעלה והנהר הציף את החפירה. עד מהרה החלה התעלה להתמלא בבוץ וסחף. במאמץ נואש להציל את הפרויקט הובאו למקום שתי ספינות מחפר ענקיות מונעות קיטור, והן החלו להעמיק את התעלה; אולם כעבור זמן לא רב הן התקדמו לטווח תותחי ויקסבורג ואלה הבריחו אותן מהמקום. בסוף מרץ ננטשה העבודה על התעלה. (שרידים של כ-200 מטר מתעלת גרנט מתוחזקים על ידי הפארק הצבאי הלאומי ויקסבורג, בלואיזיאנה.)

משלחת אגם פרובידנס

גרנט הורה לבריגדיר ג'נרל ג'יימס מק'פרסון לחפור תעלה באורך כמה מאות מטרים אשר תחבר את נהר המיסיסיפי לאגם פרובידנס, אשר היה עיקול בנתיב העתיק של הנהר, כ-80 קילומטר מצפון לוויקסבורג. אגם פרובידנס (Lake Providence) התחבר לבאקסטר באיו, אשר התחבר למייקון באיו, אשר זרם אל נהר טנסס כמאה ושישים קילומטר דרומה משם. נהר טנסס נשפך אל נהר בלאק, אשר נשפך אל הנהר האדום, אשר מצטרף אל המיסיסיפי מעט מצפון לפּוֹרט האדסון. היה זה עיקוף של כ-750 קילומטר בנתיבי מים עקלקלים, אולם באמצעותו קיווה גרנט לעקוף את ביצורי ויקסבורג ולחבור אל כוחותיו של באנקס שעלו במיסיסיפי מניו אורלינס. עד מהרה התברר שהעבודה קשה מהמצופה, כיוון שנתיב המים הבוצי והרדוד של באקסטר באיו היה זרוע עצי ברוש וגזעים של עצים מתים. ב-18 במרץ דיווח מקפירסון שהמעבר פתוח, אולם נתיב המים שפולס היה טוב למעבר אך ורק לספינות קטנות שטוחות גחון. לגרנט היו מספיק ספינות כאלה למשלוח של כ-8,500 חיילים בלבד, והוא החליט שזה כוח קטן מדי מכדי להשפיע על גורל המערכה בפורט האדסון או מכדי לתקוף את ויקסבורג. שנים לאחר מכן העיד גרנט: "נתתי לעבודה להימשך מכיוון שלחיילים תעסוקה עדיפה על בטלה".

משלחת מעבר יאזו

באותו זמן שמקפירסון פילס את דרכו מאגם פרובידנס דרך באקסטר באיו, פתח גרנט במיזם נוסף, אשר מטרתו הייתה להגיע דרך נהר יאזו מצפון אל צוקי הלס של היינ'ס בלאף, מתחם הגנה צפונית לוויקסבורג אשר חסם את התנועה בנהר יאזו. התוכנית הייתה לפוצץ את הסכר בין נהר המיסיסיפי ואגם מוּן (Moon Lake), מול הלנה, ארקנסו, וכ-240 קילומטר מצפון לוויקסבורג, ומשם להמשיך למעבר יאזו (נתיב מים ישן בין יאזו סיטי לממפיס שנחסם כאשר ב-1856 נבנה הסכר בין המיסיסיפי לאגם מון), לנהר קולדווטר, לנהר טאלאהטצ'י (Tallahatchie River), ולבסוף לנהר יאזו ליד גרינווד, מיסיסיפי. הסכרים פוצצו ב-3 בפברואר, וארבעה ימים אחר כך נכנסה אל מעבר יאזו שייטת בת עשר ספינות תותחים, בפיקוד לוטננט קומודור ווטסון סמית' וחיילים בפיקוד בריגדיר ג'נרל בנג'מין פרנטיס (Benjamin Prentiss). מעבר יאזו התברר כצר מאוד ומוקף עצים עבותים, שהיה צורך לכרות אותם כדי לפנות דרך; בנוסף כוחות הקופדרציה כרתו עצים והפילו אותם לרוחב הנתיב. עיכובים אלה איפשרו לכוחות הקונפדרציה לבנות במהירות את "מבצר פמברטון" על עיקול בנהר טאלאהטצ'י ליד גרינווד (Greenwood), כמאה ושישים קילומטר מדרום למעבר יאזו. ספינות התותחים של האיחוד תקפו את המבצר ללא הצלחה ב-11 במרץ, ב-14 במרץ, וב-16 במרץ. בתחילת אפריל ננטש המבצע הכושל.

משלחת סטיל'ס באיו

אדמירל פורטר, עם חמש ספינות תותחים מחופות שריון, החל ב-14 במרץ במאמץ להשתלט על החלק התחתון של הדלתה של היאזו דרך סטיל'ס באיו (Steele's Bayou), מעט מצפון לוויקסבורג, ומשם אל דיר קריק (Deer Creak). מטרתו הייתה לאגף את פורט פמברטון מדרום, להנחית כוחות בין ויקסבורג לבין יאזו סיטי, ולנתק את קווי האספקה למבצר. גם כאן כוחות הקונפדרציה כרתו עצים אשר חסמו את התעלות הצרות, וצמחי מים תקעו את גלגלי ההנעה של הספינות. ספינות האיחוד נתקעו ללא יכולת לנוע, ופרשים וחיל רגלים של הקונפדרציה איימו ללכוד אותם. שרמן שלח חיל רגלים כדי להדוף את האיום על הספינות, ופורטר והשייטת שלו נחלצו ונסוגו כלעומת שבאו אל מימיו העמוקים של המיסיסיפי.

תעלת דאקפורט

הנסיון האחרון של גרנט היה לחפור תעלה נוספת מדאקפורט לאנדינג אל וולנאט באיו, במטרה להעביר ספינות שטוחות גחון אל מעבר לוויקסבורג. העבודה החלה ב-31 במרץ, וב-11 באפריל התקרבה לסיום. אולם, באותו זמן החל לרדת מפלס המים במיסיסיפי, ורק סירות קטנות יכלו לעבור בתעלה. גרנט נטש את פרויקט דאקפורט והחל לתכנן מחדש.

מדצמבר ועד מרץ, ערך גרנט שבעה מבצעים שמטרתם הייתה להגיע לוויקסבורג (כולל הקרב בצ'יקאסו באיו וההתקדמות במרכז מיסיסיפי), וכולם נכשלו. גרנט טען בזכרונותיו שהחל בחמשת מבצעי הנהרות בעיקר כדי לשמור על חייליו עסוקים במהלך חודשי החורף מוכי השטפונות והמחלות, ושלא ציפה להצלחה בהם. עם זאת, תכתובות מאת גרנט מאותה תקופה סותרים טענה זאת.^{[דרוש מקור]}

התוכנית למערכה של אביב 1863 ותנועות ראשונות

ויקסבורג והביצורים בסביבתה, מפה וליתוגרפיה אשר הוכנה בתחילת 1863.

כל מבצעי הנהרות של גרנט הסתיימו בכישלון, אולם גרנט היה ידוע בכוח הנחישות וההתמדה שלו וסירב לוותר. האפשרות האחרונה שלו הייתה נועזת ומסוכנת: לצעוד עם הצבא דרומה בגדה המערבית של המיסיסיפי, לצלוח את הנהר מדרום לוויקסבורג, ואז לתקוף את ויקסבורג מדרום וממזרח, או לשלב כוחות עם באנקס, לכבוש את פורט האדסון, ואז לפנות כנגד ויקסבורג. כדי לבצע תוכנית זו היה על הצי בפיקוד פורטר להעביר מספיק ספינות תותחים ותובלה במורד הנהר, דרך אש סוללות התותחים של ויקסבורג, כדי לסייע לצבא בצליחת הנהר. הייתה זו תוכנית מסוכנת מאוד, משום שלא הייתה ממנה דרך חזרה. מרגע שספינות האיחוד יחלפו על פני סוללות התותחים במורד הזרם, הן לא תוכלנה לחזור, כיוון שהזרם החזק יאט אותן יותר מדי ויהפוך אותן למטרות קלות לארטילריה של הדרום בוויקסבורג; לאחר שיצלח את הנהר, יהיה הצבא עמוק בשטח האויב, מנותק מקווי האספקה שלו ועם גבו אל הנהר; כלומר, משמעות הכישלון הייתה השמדה של כוחות הצבא והצי של האיחוד.

ב-31 במרץ החל הגייס של מקלירננד להכשיר את הדרכים דרומה בגדה המערבית על ידי בניית גשרים ודרכי קורדרוי. הם מילאו את הביצות שעמדו בדרכם, וב-6 באפריל הגיעו לניו קארתאג', לואיזיאנה, מדרום לוויקסבורג. עד 17 באפריל הייתה מוכנה דרך קשה ומשובשת שנמשכה 110 ק"מ ממיליקנ'ס בנד ועד נקודת הצליחה המיועדת בהארד טיימס, לואיזיאנה, מדרום לוויקסבורג.

ב-16 באפריל, לילה שקט ללא ירח, שלח פורטר שבע ספינות תותחים ושלוש ספינות תובלה עמוסות אספקה לחלוף על פני סוללות התותחים של ויקסבורג, תוך כדי נקיטת אמצעים למזער את הרעש והאורות. למרות ההכנות, התגלו הספינות על ידי זקיפי הקונפדרציה, והצוקים המשקיפים אל הנהר התפוצצו באש ארטילרית מאסיבית. מדורות הוצתו על גדות הנהר על מנת לספק תאורה לתותחנים. ספינות התותחים של האיחוד השיבו אש. פורטר הבחין שתותחי הקונפדרציה פוגעים בעיקר בחלק העליון של הספינות, הבין שאין ביכולתם להנמיך את הקנים, ונצמד עם הספינות לחלק המזרחי של הנהר, ממש מתחת לצוקים, כה קרוב שניתן היה לשמוע את הפקודות שצעקו המפקדים, בעוד פגזי התותחים חולפים מעל ראשו. השייטת שרדה את המעבר עם נזק קל בלבד; שלושה עשר נפצעו ואף לא אחד נהרג. ספינת תובלה אחת נפגעה ובערה בצמוד לגדה. ב-22 באפריל חלפו שש ספינות תובלה נוספות עמוסות אספקה על פני הסוללות; אחת נפגעה וטבעה, אולם אף אחד לא נהרג. הצוות נסחף במורד הזרם על גבי שברי הספינה.

הנדבך האחרון באסטרטגיה של גרנט היה להסיט את תשומת לבו של פמברטון מנקודת הצליחה שאליה נעו כוחות האיחוד. לשם כך יזם גרנט שתי פעולות: פשיטת פרשים נועזת במרכז מיסיסיפי, והתקפת הטעיה של חיל רגלים מצפון לוויקסבורג. ב-17 באפריל, יום אחרי שחלף אדמירל פורטר עם השייטת שלו על פני סוללות ויקסבורג, יצא קולונל בנג'מין גרירסון לפשיטת פרשים נועזת במרכז מיסיסיפי, פעולה שנודעה לימים בשם "הפשיטה של גרירסון". גרירסון, בראש כוח בן 1700 פרשים, יצא מדרום טנסי, ובמהלך כשבועיים רכב יותר מ-1000 קילומטר בעורף האויב דרך מרכז מיסיסיפי עד העיר באטון רוז', לואיזיאנה. בדרכו הרס הכוח מסילות רכבת, גשרים, קווי טלגרף, קטרים וקרונות, והשמיד מיצבורי תחמושת ואספקה. הפשיטה גרמה לפמברטון לשלוח את כוחות הפרשים שלו למרדף חסר תוחלת אחר גרירסון, ולהקצות כוחות רגלים משמעותיים לאבטחת נקודות חיוניות בעומק מדינת מיסיסיפי, ובכך להרחיקם מגיזרת המאמץ העיקרי של גרנט. במהלך השבועיים הקריטיים בהם נעו שני גייסות של כוחות האיחוד דרומה בלואיזיאנה, הייתה תשומת הלב של פמברטון מרוכזת בחטיבת פרשים שחוללה מהומה בעורפו. במאמץ נוסף להסיט את תשומת הלב מנקודת הצליחה, פתח שרמן בסוף אפריל בהתקפת הטעיה על סניידר'ס בלאף, מצפון לוויקסבורג (ראה קרב סניידר'ס בלאף למטה). התקפה זו לא שינתה משמעותית את הערכות המגינים, אולם גרמה לפמברטון לאחר במשלוח תגבורות לנקודת הצליחה מדרום לוויקסבורג. כתוצאה משתי פעולות אלו, ובמיוחד עקב הפשיטה של גרירסון, עברה צליחת נהר המיסיסיפי על ידי כוחות האיחוד ב-30 באפריל ללא התנגדות של כוחות הקונפדרציה.

הצדדים הלוחמים

האיחוד

הארמייה של הטנסי בפיקוד מייג'ור ג'נרל יוליסס גרנט החלה את המערכה עם כ-44,000 איש, מאורגנים בשלושה גייסות. לאחר תחילת המצור ב-18 במאי החלו להגיע תגבורות שהצטברו לשני גייסות נוספים, ועד יולי גדלה הארמייה עד ל-75,000 איש. חמשת הגייסות של הארמייה היו:

• גייס XIII, בפיקוד מייג'ור ג'נרל ג'ון א' מקלירננד;
• גייס XV, בפיקוד מייג'ור ג'נרל ויליאם שרמן;
• גייס XVII, בפיקוד מייג'ור ג'נרל ג'יימס ב' מק'פרסון;
• גייס XVI (חלקי), בפיקוד מייג'ור ג'נרל קאדוואלדר וושברן (Cadwallader C. Washburn) (החל מיוני);
• גייס IX, בפיקוד מייג'ור ג'נרל ג'ון פארק (John G. Parke) (החל מיוני).

הקונפדרציה

ארמיית מיסיסיפי בפיקוד לוטננט ג'נרל ג'ון ק' פמברטון, מנתה כ-30,000 איש וכללה חמש דיוויזיות בפיקוד:

• מייג'ור ג'נרל ויליאם לורינג (William W. Loring);
• מייג'ור ג'נרל קארטר ל' סטיבנסון (Carter L. Stevenson);
• מייג'ור ג'נרל ג'ון ה' פורני (John H. Forney);
• מייג'ור ג'נרל מרטין ל' סמית' (Martin L. Smith);
• מייג'ור ג'נרל ג'ון ס' בואן (John S. Bowen).

גנרל ג'וזף א' ג'ונסטון עמד בראש פיקוד המערב; כ-6,000 חיילים מפיקוד זה (אשר כלל גם את ארמיית מיסיסיפי) היו מוצבים בריימונד וג'קסון, מיסיסיפי. חיילים אלה היו מאורגנים בשלוש בריגדות, תחת בריגדיר ג'נרל ג'ון גרג (John Gregg), קולונל פייטון קולקוויט (Peyton H. Colquitt), ובריגדיר ג'נרל ויליאם ווקר (William H.T. Walker).

מבצעי גרנט כנגד ויקסבורג והמצור על העיר (אפריל-יולי 1863)

מבצעי גרנט כנגד ויקסבורג והמצור על העיר (אפריל-יולי 1863).

  הקונפדרציה

  האיחוד

שלב זה במערכה לכיבוש ויקסבורג, כלל את המבצעים הבאים של צבא האיחוד:

גראנד גולף (29 באפריל 1863)

אדמירל פורטר הוביל שבע ספינות תותחים מחופות שריון להתקפה על הביצורים וסוללות התותחים בגרנד גולף, מבצר על הגדה המזרחית של המיסיסיפי כ-35 קילומטר מדרום לוויקסבורג. מטרתו הייתה להשמיד את סוללות התותחים ולאפשר נחיתה של הגייס של מקלירננד אשר היה כבר על ספינות נהר ודוברות. התקפת ספינות התותחים החלה ב-8 בבוקר ונמשכה עד 13:30 בצהריים. במהלך ההתקפה התקרבו הספינות עד כ-100 מטרים מן המבצר והשמידו את הסוללות הנמוכות יותר בפורט ווייד; לעומת זאת, הסוללות הגבוהות יותר בפורט קובון נשארו מחוץ לטווח והמשיכו לירות. ספינות התותחים וספינות התעבורה נסוגו (אחת מספינות התותחים –"טסקומביה" – הושבתה). גרנט החליט לוותר על ניסיון הצליחה באזור גראנד גולף ולחפש נקודה מתאימה דרומית יותר. הגייס של מקלירננד פרק מן הספינות, ולאחר החשיכה החלו ספינות התותחים להעסיק את המבצר באש ארטילרית, בעוד ספינות התעבורה הריקות חלפו על פני הסוללות במהירות. גרנט הצעיד את צבאו כ-15 קילומטר דרומה בגדה המערבית עד דישארון פלנטיישן (Disharoon's plantation), שם חבר אל ספינות הנהר. בבוקר ה-30 באפריל החל גרנט לצלוח את הנהר ונחת עם שני גייסות מצבאו בברואינסבורג. גרנט נחת שם עם 17,000 איש, המבצע האמפיבי הגדול ביותר בהיסטוריה האמריקאית עד הפלישה לנורמנדי. הגייסות החלו מיד לצעוד לעבר פורט גיבסון, מיסיסיפי. העובדה שכוחות הקונפדרציה הצליחו להדוף את ההתקפה על גראנד גולף הייתה חסרת משמעות; כישלון ההתקפה שם גרם לשינוי קל ביותר בתוכנית המערכה של גרנט.

סניידר'ס בלאף (29 באפריל – 1 במאי)

על מנת לסכל החשת תגבורות לעזרת כוחות הקונפדרציה בגראנד גולף, כוח משולב של צבא וצי האיחוד ביצע התקפת הטעיה בסניידר'ס בלאף. באחר הצהריים של ה-29 באפריל, נכנס אל נהר היאזו לוטננט קומודור ראנדולף בריס עם שמונה ספינות תותחים מחופות שריון ועשר ספינות תובלה עמוסות בדיוויזיה של פראנסיס פ' בלייר מן הגייס של שרמן. הכוח שט לאיטו עד לפתח צ'יקאסו באיו, שם חנה למשך הלילה. בתשע בבוקר למחרת התקדם כל הכוח למעט ספינת תותחים אחת במעלה הנהר עד אל מול דראמגולד'ס בלאף והחל להעסיק באש את סוללות התותחים שם. במהלך הקרב ספגה ספינת התותחים צ'וקטאו (Choctaw) יותר מחמישים פגיעות, אך לא נגרמו אבידות. בשש אחר הצהריים לערך, הונחתה יחידת חי"ר על החוף והחלה להתקדם לאורך סכר בלייק'ס אל עבר סוללות האויב. בשעה שחיילי הצפון התקרבו אל דראמגולד'ס בלאף נפתחה עליהם אש מסוללת תותחים של הקונפדרציה, אשר גרמה למהומה ולנפגעים בקרבם. התקדמות כוח האיחוד נעצרה, והוא נסוג לאחר החשיכה ועלה חזרה על הספינות. בבוקר שלמחרת יחידה צפונית אחרת הונחתה מהספינות והחלה להתקדם, אך השטח הבוצי ואש ארטילרית מסוללות הקונפדרציה בלמו את התקדמותה. ב-1 במאי, בערך ב-3 אחר הצהריים, חידשו ספינות התותחים של האיחוד את ההפגזה על המגינים, וגרמו מעט נזק. ההפגזה דעכה לאיטה ופסקה לחלוטין לאחר רדת החשיכה. באותה עת קיבל שרמן פקודה לסגת עם חייליו אל מיליקנ'ס בנד, ולנוע דרומה אל נקודת הצליחה – הצורך בהטעיה תם – וספינות התותחים חזרו אל מעגנן בשפך נהר יאזו.

פּוֹרט גיבסון (1 במאי)

צבאו של גרנט החל לצעוד מראש הגשר בברואינסבורג אל תוך מיסיסיפי. תוך כדי התקדמות לאורך דרך רודני (Rodney Road) לעבר פורט גיבסון (Port Gibson) הם נתקלו בעמדות קדמיות של הקונפדרציה והתכתשו אתם במשך כשלוש שעות. רק אחרי שלוש בבוקר הלחימה דעכה. עם שחר חידשו כוחות האיחוד את התקדמותם בדרך רודני ולאורך דרך מטעים מקבילה. ב-5:30 בבוקר כוחות הקונפדרציה יצרו מגע עם הכוח המתקדם והקרב החל. כוחות האיחוד המתקדמים, אשר מנו בשלב זה כ-24,000 איש, הדפו את כ-8,000 חיילי הקונפדרציה ואלו נסוגו לאחור. במהלך היום ניהלו כוחות הקונפדרציה קרב נסיגה ויצרו מספר קווי הגנה חדשים, אולם לא הצליחו לעצור את התקדמות כוחות האיחוד ועזבו לבסוף את שדה הקרב בשעות הערב המוקדמות. האבידות (פצועים, הרוגים, שבויים ונעדרים) היו כמעט זהות בשני הצדדים: 832 לקונפדרציה ו-875 לאיחוד. תוצאת הקרב המחישה שכוחות הקונפדרציה לא היו מסוגלים להגן על קו החוף של המיסיסיפי, וכוחות האיחוד ביססו את אחיזתם בראש הגשר שיצרו.

כוחות האיחוד המשיכו להתקדם מזרחה מדרום לנהר באיו פייר (Bayou Pierre), ותפסו את נקודת החציה צפונה בגריינדסטון פורד (Grindstone Ford). מרגע זה היה ברור שכל כוח קונפדרציה שישאר בין הנהרות באיו פייר וביג בלאק (Big Black) נמצא בסכנת כיתור. בואן, מפקד הדיוויזיה שהגנה על גראנד גולף, הבין זאת, וב-3 במאי פינה את כוחותיו מגראנד גולף וחצה במהירות צפונה את נהר ביג בלאק דרך האנקינסונ'ס פורד, ובכך התחמק אך בקושי מן המלכודת שעמדה להסגר עליו.

בנקודה זו, גרנט עמד בפני החלטה. פקודותיו המקוריות היו לתפוס את גראנד גולף ואז לשלוח גייס אחד דרומה לחבור אל באנקס לכיבוש פורט האדסון, ולאחר מכן לפנות צפונה ולתקוף את ויקסבורג בכוחות משולבים. לרוע מזלו של גרנט, מהלך כזה היה מציב אותו תחת פיקודו של מייג'ור ג'נרל בכיר ממנו, וכתוצאה מכך כל הצלחה בזירה הייתה נזקפת לזכותו של באנקס. אולם, בגראנד גולף קיבל גרנט הודעה מבאנקס שהוא עדיין עסוק בפעולות בנהר האדום ואינו פנוי לפעולה כנגד פורט האדסון בשבועיים הקרובים לפחות. גרנט החליט לא לחכות ולפעול כנגד ויקסבורג בכוחות עצמו. הוא שלח הודעה להאלק בו דיווח על כוונותיו, ביודעו היטב שיקח למטה בוושינגטון לפחות שמונה ימים לקבל את ההודעה ולענות עליה.

דרך הפעולה הישירה ביותר שעמדה בפני גרנט באותה עת הייתה לנוע צפונה באותו נתיב שבו נסוג בואן ולתקוף את ויקסבורג מדרום. אולם סיירים ששלח גרנט דיווחו לו שעמדות ההגנה של פמברטון מדרום לוויקסבורג חזקות ביותר; כמו כן, תקיפה מדרום תותיר בפני צבאו של פמברטון דרך נסיגה לצפון. במקום זאת, החליט גרנט לנתק את קווי האספקה והתגבורת של העיר על ידי תפיסת קו הרכבת בין ג'קסון לוויקסבורג, ולאחר מכן לתקוף את ויקסבורג ממערב. כך קיווה גרנט ללכוד את כל צבאו של פמברטון ולא רק את העיר בה התבצר. הוא הורה לשלושת הגייסות שלו (הגייס של שרמן כבר צלח את הנהר) להתקדם לצפון מזרח בשלושה נתיבים שונים ולתקוף את קו הרכבת: על הגייס של מקלירננד הוטל לתקוף את אדוארדס סטיישן (Edwards station), היעד המערבי ביותר; על הגייס של מק'פרסון הוטל לנוע לכיוון ג'קסון, היעד המזרחי ביותר; הגייס של שרמן התקדם במרכז הגיזרה, מוכן לסייע לאגף שידרש לו.

ריימונד (12 במאי)

ב-10 במאי הורה פמברטון לכל התגבורות שהגיעו לג'קסון לצעוד לריימונד (Raymond), עיירה כ-30 ק"מ מדרום מערב לעיר. הבריגדה המתוגברת של בריגדיר ג'נרל ג'ון גרג, אשר אך סיימה מסע רגלי מפרך בן כ-140 ק"מ מפורט האדסון, יצאה לדרך למחרת בבוקר, והגיעה אל ריימונד בשעות אחר הצהריים המאוחרות של ה-11 במאי. בבוקר ה-12 במאי יצאה הבריגדה, אשר מנתה כ-4400 חיילים, להניח מארב ליחידות פשיטה של האיחוד בפורטין מייל קריק (Fourteen mile creek). "יחידת הפשיטה" התבררה כדיוויזיה של ג'ון א' לוגן, שהובילה את הגייס ה-XVII של מק'פרסון. גרג החליט למנוע מכוח האיחוד לחצות את הנחל, ופרס את חייליו והארטילריה שלו בהתאם. כשהכוח של לוגן התקרב, פתחו הדרומיים באש, וגרמו לו אבדות כבדות. מספר יחידות של האיחוד נשברו ונסוגו, אולם לוגן הצליח לארגן את כוחותיו מחדש וערך אותם למיגננה. כוחות הקונפדרציה עברו להתקפת נגד, אולם קו ההגנה הצפוני החזיק מעמד. מק'פרסון הזרים תגבורות לכוח החלוץ שלו, והדיוויזיה של לוגן חידשה את המתקפה על הכוח הדרומי. לאחר קרב קשה, שארך כשש שעות, היתרון המספרי של כוחות האיחוד (שכללו בשלב זה כ-12,000 חיילים) הכריע את הכף. כוחותיו של גרג נאלצו לסגת משדה הקרב לאחר שהצליחו לבלום כוח גדול פי שלושה מהם במשך יום לחימה שלם. כוחות הקונפדרציה נסוגו לכיוון צפון מזרח, חנו בלילה ליד סנייק קריק, ולמחרת חזרו לג'קסון. אבידות הצדדים היריבים היו : 73 הרוגים, 252 פצועים, ו-190 נעדרים לכוחות הקונפדרציה; 68 הרוגים, 342 פצועים, ו-37 נעדרים לאיחוד.

אף על פי שקרב ריימונד היה עימות צבאי קטן יחסית, הייתה לו השפעה משמעותית על התפתחות מערכת ויקסבורג; נוכחות כוחות קונפדרציה משמעותיים באגפו הימני גרמה לגרנט לשקול שוב את תוכניותיו. הוא קיבל מידע על כך, שגנרל ג'ונסטון צפוי להגיע לג'קסון עם תגבורות בעוד כמה ימים, והשמועות אמרו שגנרל פ. ג. ט. בורגארד צפוי להגיע אף הוא לאזור. כתוצאה מכך שינה גרנט את תוכניתו המקורית לנוע צפונה ולתפוס את קו הרכבת באזור אדוארדס, והחליט להתמודד קודם כל עם האיום מכיוון מזרח; הוא הורה לגייסות של שרמן ומק'פרסון לתקוף את ג'קסון, בעוד הגייס של מקלירננד מחפה על עורפם.

ג'קסון (14 במאי)

ב-9 במאי קיבל גנרל ג'וזף א' ג'ונסטון מברק משר המלחמה של הקונפדרציה המורה לו ”להתקדם בדחיפות אל מיסיסיפי ולתפוס פיקוד על כל הכוחות בשדה.” ג'ונסטון הגיע לג'קסון בשעות אחר הצהריים של ה-13 במאי לאחר מסע מפרך ממרכז טנסי. הוא נוכח לדעת במהרה ששני גייסות של האיחוד – של שרמן ומק'פרסון – מתקדמים לעבר העיר משני כיוונים שונים; ושלרשות ג'ון גרג, מפקד כוחות הקונפדרציה במקום, רק 6,000 חיילים להגן על העיר מפני כ-25,000 חיילים של האיחוד. ג'ונסטון שלח מברק אל מטה הקונפדרציה בריצ'מונד – ”אחרתי את המועד” – והורה לפנות את העיר, כאשר על גרג הוטל לחפות על הנסיגה. בשעה עשר בבוקר ה-14 במאי שני הגייסות של האיחוד היו פרוסים להתקפה בפאתי העיר ויצרו מגע עם האויב. גשם כבד דחה את פתיחת המתקפה עד 11 בבוקר, אז יצרו כוחות האיחוד לחץ כבד על המגינים והדפו אותם אט אט לאחור. בשעה 15:00 הודיע ג'ונסטון לגרג שהפינוי הסתיים וכוחות הקונפדרציה נסוגו צפונה לעבר קנטון. כוחות האיחוד וגרנט עימם נכנסו לג'קסון בירת מדינת מיסיסיפי, וחגגו את הכיבוש בבאומן האוס, המלון הטוב ביותר בעיר ומקום מפקדתו של ג'ונסטון עד לא מזמן. אבדות הצדדים היריבים במהלך כיבוש העיר היו: 286 לאיחוד, ו-850 לקונפדרציה (הרוגים פצועים ונעדרים).

ג'קסון הייתה צומת רכבות חשוב ומרכז תעשייתי. במאמץ למנוע מן העיר לשוב ולסייע למאמץ המלחמתי פתח הגייס של שרמן בהרס שיטתי של מסילות רכבת, מפעלים, ומתקני תשתית אחרים, והחרים את כל האספקה והציוד שיכול היה למצוא. קו האספקה והתגבורת מן המזרח אל ויקסבורג נותק. הגייסות של מקלירננד ומק'פרסון פנו מערבה והחלו לנוע לעבר ויקסבורג. יומיים אחר כך, בבוקר ה-16 במאי, עזב הגייס של שרמן את העיר ונע אף הוא מערבה.

החלטתו של ג'ונסטון לסגת מג'קסון נתפשת על ידי החוקרים כשגיאה גסה. אילו היה ממתין לתגבורות שהיו בדרכם אליו מהמזרח, ועמדו להגיע תוך יום או יומיים, הכוח שבפיקודו היה גדל לכ-15,000 איש, והיה לו סיכוי להתמודד עם כוחות האיחוד שניצבו מולו. בנסיגתו צפונה הוא נטש למעשה את זירת המערכה, והותיר את כוחותיו של פמברטון בודדים במערכה נגד גרנט. יחד עם ג'ונסטון היה לפמברטון סיכוי להתמודד מול כוחות האיחוד בתנאים שווים פחות או יותר, כיוון שכוחותיהם המשולבים (כ-40,000 איש) היו שקולים כמעט לכוחותיו של גרנט (כ-44,000 איש).

ג'ונסטון נסוג עם רוב צבאו צפונה לעבר קנטון, בעוד פמברטון עם שלוש מתוך חמש הדיוויזיות שלו (כ-22,000 איש) חנה בעמדת המתנה באדוארדס סטיישן. אף על פי שכבר החליט לסגת מאזור ג'קסון, הורה ג'ונסטון ב-13 במאי לפמברטון להתקדם מזרחה מאדוארדס סטיישן ולתקוף את כוחות האיחוד בקלינטון, על הדרך לג'קסון. פמברטון וקציניו הבכירים חשבו שתוכניתו של ג'ונסטון מסוכנת, משום שהיא עלולה להרחיק ולנתק את צבאם מבסיסו בוויקסבורג. הם החליטו במקום זאת לתקוף את שיירות האספקה של האיחוד, שלפי המידע (המוטעה) שהיה ברשותם, נעו על הדרכים בין גראנד גולף לריימונד. בבוקר ה-16 במאי קיבל פמברטון מסר נוסף מג'ונסטון, שחזר על ההוראה לתקוף לכיוון קלינטון. בשלב זה, צבאו של פמברטון היה בעיצומה של תנועה לכיוון דרום מזרח, על הדרך בין אדוארדס וריימונד, במגמה ליירט את שיירות האספקה הצפוניות; כוח המאסף שלו נמצא בצומת דרכים, כמה מאות מטרים מדרום לרכס שנקרא צ'מפיון היל (Champion Hill). כאשר פמברטון הורה לצבאו לנוע בחזרה, כדי לבצע את פקודתו של ג'ונסטון, כוח המאסף, שכלל מספר רב של עגלות אספקה, הפך לפתע למשמר הקדמי של צבאו.

צ'מפיון היל (16 במאי)

מפה מתוך הספר:

Campaigns of the Civil War: The Mississippi, by Francis Vinton Greene, 1882. (publicly available).

במפה זו "דרך ג'קסון" נקראת "דרך קלינטון".

ערך מורחב – קרב צ'מפיון היל

ב-16 במאי בבוקר, בזמן שפמברטון הפך את כיוון התנועה של הטור שלו, נעו 7 דיוויזיות (כ-32,000 איש) של האיחוד מערבה בשלושה טורים מקבילים. היו אלה הגייסות של מק'פרסון ומקלירננד, בתוספת דיוויזיה מן הגייס של שרמן, והם עמדו להנחיל לכוחות הקונפדרציה הפתעה קשה. בשעה 7 בבוקר בערך החלו כוחות החלוץ של האיחוד להתנגש עם יחידות הסיור של פמברטון. האחרון הבין שלא ניתן להמשיך בתנועתו המתוכננת, עצר את הטור שלו והחל להיערך להגנה על רכס המשקיף על ערוץ נחל ג'קסון קריק, שנמתח מצפון מזרח לדרום מערב. קו ההגנה של פמברטון חסם את מסלול ההתקדמות של הטור הדרומי והטור האמצעי של האיחוד, אולם הוא לא היה מודע לתנועת הטור הצפוני לאורך דרך ג'קסון, ולכן אגפו השמאלי (הצפוני) נותר כמעט בלתי מוגן.

ממערב לרכס עליו נשען קו ההגנה הדרומי, בעורפם של המגינים, זרם נחל בייקר'ס קריק. הנקודה הגבוהה ביותר ברכס הייתה צ'מפיון היל (Champion Hill). בנקודה זו דרך ג'קסון פנתה דרומה, עברה דרך פסגת הגבעה, התחברה לדרך האמצעית (בין דרך ג'קסון לדרך ריימונד), ואז פנתה מערבה וחצתה את בייקר'ס קריק על גבי גשר. האגף השמאלי הקיצוני של פמברטון הוחזק על ידי בריגדה בפיקוד סטפן לי (Stephen D. Lee) מהדיוויזיה של סטיבנסון. לי הבחין בכוחות גדולים של האיחוד הנעים מערבה על דרך ג'קסון, והבין שהמשך תנועתם עלול לאגף את קו ההגנה הדרומי, ולנתק את נתיב הנסיגה של פמברטון לבסיסו בוויקסבורג. הוא החליט לנוע עם הבריגדה שלו צפונה ולתפוס את צ'מפיון היל, ששלטה על דרך ג'קסון. פמברטון נאלץ להאריך את הקו שלו צפונה, ושלח שתי בריגדות נוספות מהדיוויזיה של סטיבנסון לתגבר את ההגנה על אגפו השמאלי.

ליד צ'מפיון האוס נערכו שתי דיוויזיות של האיחוד למתקפה, ופרשו את הארטילריה שלהם לקראתה. חלק מהדיוויזיה של לוגן מהגיס של מק'פרסון, באגף הימני של הכוח התוקף, איגף מצפון את צ'מפיון היל. גרנט הגיע לאזור צ'מפיון היל בשעה 10:00 לערך, והורה על פתיחת התקפה כוללת על קו ההגנה הדרומי, אולם עקב בעיות תקשורת, הגיס של מקלירננד קיבל את הוראתו רק כ-4 שעות מאוחר יותר. כתוצאה מכך, רק הטור הצפוני של האיחוד נטל חלק במתקפה בשלב הראשון של הקרב. עד שעה 11:30 בבוקר הגיעו כוחות האיחוד למגע עם קו ההגנה הראשי של הקונפדרציה, ועד שעה 13:30 הם כבשו את פסגת צ'מפיון היל בעוד כוחותיו של סטיבנסון נסוגים בחוסר סדר. כוחות האיחוד נעו קדימה, תפסו את צומת הדרכים החיוני מדרום לצ'מפיון היל ואת הגשר על בייקר'ס קריק, ואיימו לאגף ולכתר את כוחותיו של פמברטון. האחרון שלח את הדיוויזיה של בואן להתקפת נגד, אשר הדפה את כוחות האיחוד וכבשה מחדש את צ'מפיון היל. בשעה 15:30 חידש גרנט את התקפתו על הגבעה, עם דיוויזיה רעננה נוספת (של קרוקר), שהגיעה מקלינטון דרך בולטון. במקביל תקפו גם שתי הדיוויזיות של האיחוד, שנעו על הדרך האמצעית (middle road) את עורפו של בואן. כוחות הדרום שהגנו על צ'מפיון היל, לא יכלו לעמוד בפני המתקפה החדשה של כוחות עדיפים ונאלצו לסגת. פמברטון הורה לויליאם לורינג, שהדיוויזיה שלו הגנה על אגפו הימני ובלמה את התקדמות הגייס של מקלירננד, לשלוח את רוב כוחותיו לעזרת האגף השמאלי הלחוץ, אך האחרון התעכב בטענה שעומדים מולו כוחות חזקים של האיחוד.

בשלב זה של הקרב לא נותרו לפמברטון עתודות. הוא הבין שמצבו אבוד והורה לכוחותיו לסגת במהירות בדרך היחידה שנותרה פתוחה בפניהם: גשר מאולתר בנקודה בה חצתה דרך ריימונד את בייקר'ס קריק. שתי בריגדות מהדיוויזיה של לורינג נעו צפונה, יצרו קו הגנה חדש על רכס מדרום לדרך האמצעית, וחיפו על נסיגת הכוחות שנותרו משתי הדיוויזיות האחרות של פמברטון לכיוון הגשר, ואילו הבריגדה השלישית, בפיקוד בריגדיר ג'נרל לויד טילגמן, בלמה את התקדמות כוחות האיחוד על דרך ריימונד עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. לאחר שטילגמן נהרג באש ארטילריה, הורה לורינג לבריגדה לנתק מגע ולחבור לכוחות העיקריים של הדיוויזיה. בשלב זה, רק רגימנט אחד של הדיוויזיה הספיק לחצות את הגשר על בייקר'ס קריק, והגשר נמצא תחת אש אגפית של הארטילריה הצפונית. לורינג החליט לסגת עם הדיוויזיה שלו לכיוון דרום, בתקווה למצוא נתיב אחר לחבור עם הכוח העיקרי של פמברטון, שנמצא בעיצומה של נסיגה לכיוון נהר ביג בלאק וביצורי ויקסבורג. לאחר נסיגת כוח המאסף הדרומי, תפסו חיילי האיחוד את הגשר על בייקר'ס קריק ללא התנגדות, ועד חצות כבשו את אדוארדס סטיישן.

במהלך המסע הלילי של הדיוויזיה שלו בליל 17/16 במאי, לורינג הבין כי יתקשה לחבור לכוחות הנסוגים של פמברטון, עקב המרדף המהיר שניהלו כוחות האיחוד אחריהם. הוא וקציניו קיימו התייעצות והחליטו לסגת באופן עצמאי לכיוון ג'קסון בדרך עוקפת, במגמה לחבור שם לכוחותיו של ג'ונסטון. ב-19 בחודש הגיעה הדיוויזיה לג'קסון, לאחר מסע קשה ומאומץ דרך קריסטל ספרינגס, במהלכו היא איבדה את כל הארטילריה שלה, וכ-3000 חיילים, שלא עמדו בקשיי המסע, או נשרכו מאחור.

ניצחון האיחוד בקרב צ'מפיון היל עלה לגרנט במחיר יקר: 410 הרוגים, 1,844 פצועים ו-187 נעדרים; בסך הכל 2,441 אבידות מתוך 32,000 חיילים. אולם עבור כוחות הקונפדרציה הקרב היה אסון מוחלט. פמברטון איבד את הדיוויזיה של לורינג (כ-7800 חיילים), שנותקה מצבאו, וכוחותיו ספגו 3,840 אבידות – 381 הרוגים, 1,018 פצועים ו-2,441 נעדרים (רובם הגדול מהדיוויזיה של סטיבנסון) מתוך כ-23,000 חיילים.

גשר נהר ביג בלאק (17 במאי)

ערך מורחב – קרב גשר נהר ביג בלאק

שתי הדיוויזיות המוכות מצבא הקונפדרציה הנסוג הגיעו אל הגשר על נהר ביג בלאק (Big Black River) בלילה שבין ה-16 וה-17 במאי. הבריגדה של ג'ון ווהן (vaughn) מהדיוויזיה של סמית', אשר הורכבה ממגויסי כפיה ממזרח טנסי, שנאמנותם לקונפדרציה הייתה מפוקפקת, איישה קו הגנה מבוצר בגדה המזרחית של הנהר, שנועד להגן על הגשר החיוני. פמברטון הורה לבואן לקחת פיקוד על ראש הגשר בגדה המזרחית של הנהר, ולצרף את הדיוויזיה המוקטנת שלו לבריגדה של ווהן, במטרה להשאיר את הגשר פתוח לתנועה, עד להגעת דיוויזיית המאסף של לורינג, שהוא חשב שנמצאת בדרכה אליו; הוא לא ידע, שבשלב זה הדיוויזיה כבר נעה בכיוון ההפוך לעבר ג'קסון.

שלוש דיוויזיות מהגייס של מקלירננד יצאו מאדוארדס סטיישן בבוקר ה-17 במאי, כדי להמשיך במרדף אחר הכוחות הדרומיים הנסוגים. הם פגשו את 5,000 המגינים על הגשר ערוכים מאחורי סוללות עפר וחבילות כותנה, ושתי דיוויזיות נפרסו לקראת תקיפה. בריגדיר ג'נרל מייקל ק' לואלר, מפקד הבריגדה ה-2 מהדיוויזיה של יוג'ין קאר, ניצל ערוץ יבש עתיק של הנהר (Meander scar), כדי לקדם את הבריגדה שלו עד למרחק קצר מקו הביצורים הדרומי, מבלי להיחשף לאש האויב. הוא פתח בהסתערות נועזת דרך ביצה רדודה בעומק מותן, שהפרידה בינו לבין קווי הדרום. ההסתערות, שארכה פחות משלוש דקות, הפתיעה לחלוטין את הבריגדה של ווהן, שהגנה על מרכז הקו הדרומי. התנגדות הבריגדה התמוטטה כמעט ללא קרב. חלק מחייליה פתחו במנוסה מבוהלת לכיוון הגשר והשאר נכנעו במקום. התמוטטות הבריגדה גרמה להתמוטטות כללית של קו ההגנה הדרומי, משום ששתי הבריגדות של בואן, שהחזיקו את הקו משני עבריה, נמצאו עתה בסכנת ניתוק מהגשר על נהר ביג בלאק. חיילי הקונפדרציה נהרו בחוסר סדר לעבר הנהר, כדי להינצל מכיתור, והחלו לחצות אותו על שני גשרים: גשר הרכבת וגשר צף מאולתר העשוי ספינת קיטור שהוצבה לרוחב הנהר. חלק מהכוחות שהוצבו בשני האגפים של קו ההגנה הדרומי, נותקו על ידי ההתקדמות המהירה של כוחות האיחוד לפני שהספיקו להגיע אל הגשרים. לאחר שהסתיימה חציית הגשרים, הציתה אותם יחידת הנדסה של הקונפדרציה, כדי למנוע את מעבר כוחות האיחוד, וכוחותיו של פמברטון שנערכו על הגדה המערבית של הנהר, פתחה באש על כוחות האיחוד ומנעו את המשך המרדף. צבא האיחוד טען שלקח בשבי כ-1750 חיילים דרומיים במהלך הקרב. עשרות נוספים נהרגו, חלקם טבעו כשניסו לחצות את הנהר בשחיה. אין מידע מדויק לגבי מספר האבדות הכולל של הדרום במהלך הקרב. אבידות האיחוד (הרוגים פצועים ונעדרים) היו פחות מ-300. כוחות הקונפדרציה נסוגו אל ויקסבורג; פחות ממחצית הכוח בן שלוש הדיוויזיות, שיצא לקראת גרנט חמישה ימים קודם לכן, הצליח להגיע חזרה אל ביצורי ויקסבורג.

המצור על ויקסבורג (18 במאי – 4 ביולי)

המצור על ויקסבורג. מוצגים מפקדי גייסות ודיוויזיות בתקופה 23 ביוני – 4 ביולי.

ערך מורחב – המצור על ויקסבורג

צבא האיחוד כיתר את כוחותיו של פמברטון בתוך המתחם המבוצר של ויקסבורג. גרנט קיווה לכבוש את העיר במהלך מהיר והורה על עריכת התקפה מיידית על ביצוריה. המתקפה הראשונה של כוחותיו, ב-19 במאי, נהדפה בקלות, וצבאו ספג כ-900 נפגעים מול כ-200 לקונפדרציה. ההתקפה השנייה, ב-22 בחודש, הייתה רחבה יותר והשיגה הבקעה חלקית בגיזרת הקורפוס של מקלירננד, אולם נהדפה לבסוף לאחר שהכוחות התוקפים ספגו אבדות כבדות: כ-3200 נפגעים לאיחוד אל מול כ-500 בלבד לקונפדרציה. כישלון שתי המתקפות שכנע את גרנט להטיל מצור על ויקסבורג, וזה החל ב-25 במאי. גנרל ג'ונסטון הורה לפמברטון לנטוש את העיר ולהציל את כוחותיו מהשמדה. אולם על אף שבשלב הראשון של המצור, טבעת הכיתור סביב העיר עדיין לא הושלמה, פמברטון סירב לנטוש אותה, כי חשב שלא יוכל לסגת בביטחה, ומכיוון שפעולה כזו סתרה את הנחיותיו של נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס. אל ג'ונסטון, אשר צבר כוחות באזור קנטון ותפס מחדש את ג'קסון, הוזרמו תגבורות מן המזרח. הוא תכנן לצאת לעזרתו של פמברטון ולתקוף את עורפם של כוחות האיחוד הצרים על העיר, אך התמהמה ונקט זהירות יתר.

גרנט היה מודע לאיום שיצרו כוחות הקונפדרציה באזור ג'קסון על צבאו, ונקט צעדים לאבטח את עורפו. בתחילה הוא הציב שתי דיוויזיות לחפות על עורפו: דיוויזיה אחת לשמור על הגשרים על נהר ביג בלאק, ודיוויזיה שנייה צפונה יותר באזור מקאניקסבורג. החל מסוף מאי החלו לזרום אל גרנט תגבורות, ועד אמצע יוני הוא תוגבר בעוד שש דיוויזיות נוסף לעשר שהיו לו בתחילת המצור. כעת עמדו לרשותו 77,000 חיילים, שיצרו שתי טבעות כיתור סביב ויקסבורג. טבעת הכיתור הפנימית כללה תשע דיוויזיות, שכיתרו את המתחם המבוצר של הקונפדרציה מצפון לדרום, ואילו טבעת הכיתור החיצונית כללה שבע דיוויזיות, שנערכו כלפי מזרח, כדי למנוע התקפה אפשרית מצידו של ג'ונסטון. שרמן קיבל את הפיקוד על הכוחות בטבעת הכיתור החיצונית, אשר כללו שני גייסות, אחד בפיקוד מייג'ור גנרל קאדוואלדר וושבורן, והשני בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון פארק. בריגדיר ג'נרל פרדריק סטיל החליף את שרמן בפיקוד על הגייס XV ב-22 במאי. כוחות הקונפדרציה הנצורים בוויקסבורג ספגו הפגזות כבדות וסבלו ממחסור חמור במזון. ג'ונסטון החל לבסוף להתקדם לכיוון ויקסבורג ב-1 ביולי, אולם דחה את תחילת המתקפה של כוחותיו במספר ימים. זה היה מאוחר מדי בשביל חיל המצב בוויקסבורג. לאחר שהחזיקו מעמד יותר מ-40 יום, ונותרו כמעט ללא אספקה, נכנעו המגינים ב-4 ביולי.

אבידות כוחות האיחוד במהלך המצור הסתכמו ב-4,865 הרוגים ופצועים. אבדות הקונפדרציה היו 3,202 נפגעים, ו-29,495 שבויים שרובם קיבלו שיחרור על תנאי. בנוסף לשבויים, כוחות האיחוד תפסו כמויות גדולות של ציוד צבאי, כולל 172 תותחים וכ-50,000 רובים.

מבצעים בלואיזיאנה

ערך מורחב – מבצעים בלואיזיאנה בזמן המצור על ויקסבורג

לאורך כל המצור עסקו כוחות האיחוד והקונפדרציה בלואיזיאנה שממערב לנהר מיסיסיפי בפעולות סיוע למאמץ המרכזי שהתחולל ממזרח לנהר. שלושה קרבות התרחשו בסביבה כתוצאה מפעולות אלה:

מיליקנ'ס בנד (7 ביוני)

במאמץ לנתק את קווי האספקה של גרנט במהלך המצור, תקפו כוחות הקונפדרציה את בסיס האספקה במיליקנ'ס בנד (Milliken's Bend), כ-25 קילומטר במעלה המיסיסיפי מוויקסבורג. בסיס זה אויש בעיקר על ידי חיילים שחורים לא מאומנים, אשר לחמו בגבורה אף על פי שהיו מצוידים בנשק נחות. עם סיוע ארטילרי מספינות התותחים הצליחו חיילי האיחוד להדוף את ההתקפה, אם כי במחיר כבד; חיילי האיחוד ספגו 652 נפגעים, אל מול 185 לקונפדרציה.

גודריץ' לאנדינג (29–30 ביוני)

לאחר שכוחות האיחוד החלו לכבוש קהילות בלואיזיאנה לאורך נהר המיסיסיפי, נהרו אליהן אלפי עבדים נמלטים. כוחות האיחוד השתלטו על מטעים, ייסדו בהם בסיסי הדרכה, ומסרו אותם לעיבוד העבדים המשוחררים, אשר גידלו בהם כותנה ויבולים אחרים. ההכנסות הוקדשו לאספקת מזון מלבוש וציוד לנמלטים. חיילים אפריקאים-אמריקאים טריים הוצבו לשמור על מטעים אלה, ושחררו יחידות מאומנות למשימות אחרות. חיילי הקונפדרציה היו נחושים לחבל בפעולות אלה, ותקפו מטע ובסיס הדרכה של האיחוד לעבדים משוחררים בגודריץ' לאנדינג (Goodrich's Landing). חיילי הקונפדרציה הרסו את המטע ותפסו כמאה שבויים, לפני שנהדפו על ידי חיילי חטיבת המרינס של מיסיסיפי בפיקוד אלפרד וו. אֶלֶט. פשיטות כאלה של הקונפדרציה המשיכו להטריד ולגרום נזק, אולם לא היה בהם כדי לשנות את גורל המערכה.

הלנה (4 ביולי)

בניסיון להקל את הלחץ על ויקסבורג, תקף כוח קונפדרציה בפיקוד לוטננט ג'נרל תאופיליוס הולמס את העיר הלנה (Helena), ארקנסו. הלנה הייתה בסיס חשוב על המיסיסיפי, כ-250 ק"מ צפונית לוויקסבורג, בין ויקסבורג לממפיס. כוחות הקונפדרציה נהנו מעדיפות מספרית (כ-7,500 אל מול 4,000 של האיחוד) והצליחו להשתלט על חלק מן הביצורים, אך למרות זאת נהדפו על ידי כוחות האיחוד. האבידות בקרב היו 206 לאיחוד ו-1636 לקונפדרציה. הניצחון בהלנה הבטיח לאיחוד בסיס מוצק ממנו יצא להשתלט על מזרח ארקנסו מאוחר יותר באותה שנה.

תוצאות

אף על פי שמספר הנפגעים שספגו הצדדים היריבים במהלך המצור היה קטן יחסית - 3,202 מן הקונפדרציה ו-4,835 מן האיחוד - ההישג הגדול של גרנט היה באילוץ ארמיית המיסיסיפי כולה להיכנע, הכוח הגדול השני של הקונפדרציה שצבאו הכניע בשלמותו מתחילת המלחמה (הראשון הייתה בפורט דונלסון): 29,495 חיילים נכנעו. תנאי הכניעה כללו שחרור על תנאי, כיוון שגרנט לא רצה להאכיל כ-30,000 שבויים ולהשיטם צפונה למחנות שבויים, דבר אשר היה מעסיק את הצי וחלק מצבאו במשך שבועות; גרנט כבר חשב על מהלכי ההתקפה הבאים. במהלך מערכת ויקסבורג, החל מ-29 במרץ, נהרגו ונפצעו 10,142 חיילי איחוד ו-9,091 חיילי קונפדרציה.

התבוסה במערכת ויקסבורג הייתה המכה המשמעותית השנייה שספגה הקונפדרציה במהלך קיץ 1863. ב-3 ביולי, בקרב גטיסבורג, התמוטטה פלישתו של גנרל רוברט א' לי לצפון; ב-4 ביולי, הונף דגל הכוכבים והפסים מעל ויקסבורג. הכניעה ביום העצמאות האמריקאי הייתה מכה צורבת לקונפדרציה. חיילי האיחוד התנהגו בצורה מכובדת, התרועעו עם אנשי העיר, וחילקו מנות קרב לחיילים המורעבים. ספסרים אשר אגרו מזון ואספקה על מנת למוכרם במחיר מופקע ראו את מחסניהם נפרצים על ידי חיילי האיחוד, ואת תכולתם מפוזרת ברחוב ומחולקת למורדים המורעבים. גרנט כתב בזיכרונותיו: "החיילים משני הצבאות התרועעו כאילו היו לוחמים למען מטרה אחת." עם זאת, רגשות הטינה נמשכו במשך שנים רבות: מסורת עממית טוענת שחגיגות ה-4 ביולי (יום העצמאות) הוחרמו בוויקסבורג עד לאחר מלחמת העולם השנייה (חלק מההיסטוריונים מפקפקים בטענה זו).

התוצאה המרכזית של המערכה הייתה תפישת השליטה בנהר המיסיסיפי. הידיעות על נפילת ויקסבורג התפשטו לכל עבר, והגיעו לפורט האדסון, המבצר האחרון של הקונפדרציה על המיסיסיפי, ב-7 ביולי. מבצר פורט האדסון היה נתון במצור מאז ה-22 במאי, כאשר 7,500 מגיניו מוקפים בכ-30,000 חיילי איחוד ושייטת ספינות תותחים. הידיעה על נפילת ויקסבורג הספיקה כדי לשכנע את מפקד המבצר לבקש תנאי כניעה, והמבצר נכנע ב-9 ביולי באותם תנאים כמו חיל המצב בוויקסבורג. כעת היה המיסיסיפי בשליטת האיחוד החל מקהיר, אילינוי, ועד חוף המפרץ. הקונפדרציה בותרה לשניים. שבוע לאחר מכן הגיעה אל ניו אורלינס ספינה אשר יצאה מסנט לואיס, מיזורי, לאחר שַיִט נטול אירועים במורד הנהר. לינקולן הכריז:

אב המים זורם שוב ללא הפרעה אל הים.

The Father of Waters again goes unvexed to the sea.

עם תום המערכה הורה גרנט לשרמן לתקוף עם כוח המשימה שלו שמנה כ-50,000 חיילים, את כוחותיו של ג'ונסטון, אשר התבצר בג'קסון עם כ-31,000 חיילים. ג'ונסטון ניסה לפתות את שרמן לפתוח בהתקפה חזיתית מול הביצורים, אולם שרמן כבר חווה את תוצאת התקפה מסוג זה בוויקסבורג. הוא לא בלע את הפיתיון, והחל לכתר את העיר. ג'ונסטון הצליח להמלט עם צבאו, הישג שפמברטון לא זכה לו, אך מרכז מיסיסיפי הייתה כעת נתונה לשליטתו של שרמן. שרמן חזר למרכז מיסיסיפי בפברואר 1864 לאחר מערכת צ'טנוגה, ופעל בעוצמה כנגד מרידיאן (Meridian), בשיטת פעולה שהיוותה את הסנונית הראשונה בטקטיקת "האדמה החרוכה" שהפעיל לאחר מכן במסעו אל הים ובמערכה על הקרוליינות (Carolinas Campaign).

גרנט היה המנצח הבלתי מעורער של מערכת ויקסבורג. בעקבות ניצחונו הוא זכה לקידום לדרגת מייג'ור ג'נרל בצבא הסדיר, בתוקף מ-4 ביולי 1863. כמו כן, הוא קיבל מכתב יוצא דופן מן הנשיא:

גנרל יקר שלי,

לא זכור לי שאתה ואני נפגשנו אי פעם אישית. אני כותב זאת כעת בהוקרת תודה על השירות אשר לא יסולא בפז שהענקת לאומה. ברצוני להוסיף עוד מילה. כאשר הגעת לראשונה לסביבת ויקסבורג, חשבתי שמה שעליך לעשות, מה שבסופו של דבר עשית—לצעוד עם החיילים אל מעבר ללשון היבשה, לחלוף על פני הסוללות עם ספינות התעבורה, ובכך להגיע מלמטה; מעולם לא האמנתי, מלבד תקווה כללית שאתה יודע טוב ממני, שמשלחת מעבר יאזו ודומותיה יכלו להצליח. כאשר הגעת למטה, כבשת את פורט גיבסון, גראנד גולף, והסביבה, חשבתי שעליך להמשיך במורד הנהר ולחבור לגנרל בנקס; כאשר פנית מזרחה מנהר ביג בלאק, חששתי שזו טעות. כעת ברצוני להודות באופן אישי שאתה צדקת, ואני טעיתי.

שלך בנאמנות,

א' לינקולן

בהמשך דרכו הציל גרנט את כוחות האיחוד שהיו נצורים בצ'טנוגה (Chattanooga Campaign), ואחר כך החליף את האלק בתפקיד הגנרל המפקד של כל צבאות האיחוד, עם דרגת לוטננט ג'נרל אשר הוחזרה לתקן במיוחד בשבילו. אף על פי שהוביל לבסוף לניצחון במלחמה כולה, היסטוריונים מציינים לעיתים את ויקסבורג כמערכה המצטיינת שלו—מלאת דמיון, נועזת, נחושה, ויצירת מופת של לוחמת תימרון. ג'יימס מקפירסון (James M. McPherson) קרא לוויקסבורג "המערכה המבריקה והחדשנית ביותר בכול מלחמת האזרחים"; ט' הארי ויליאמס (T. Harry Williams) תיאר אותה כ"אחת המערכות הקלאסיות של מלחמת האזרחים, אך גם של ההיסטוריה הצבאית"; ומדריך השדה של צבא ארצות הברית 5–100 (מאי 1986) כינה אותה "המערכה המבריקה ביותר שנוהלה מעולם על אדמה אמריקאית."

ההיסטוריון סטיבן א' וודסוורת' (Steven E. Woodworth) כתב על פמברטון כי "הייתה לו חזקה מוצקה על התואר האדם השנוא ביותר בדרום, בוודאי השנוא ביותר שלבש מדים של הקונפדרציה." אפילו חברו, גנרל הדרום ריצרד טיילור (Richard Taylor), כתב אחרי המלחמה כי חלקים רבים מן הציבור האמינו כי "הוא הצטרף לדרום במטרה ברורה לבגוד בו, וזאת הוכח מעל לכל ספק על ידי העובדה כי הוא נכנע ב-4 ביולי, יום קדוש ליאנקים." פמברטון המשיך לשרת בצבא הקונפדרציה כקצין ארטילריה בדרגת לוטננט קולונל עד תום המלחמה, עדות לנאמנותו למטרת הקונפדרציה.

האשמה על אובדן ויקסבורג לא נפלה רק על ג'ון פמברטון, אלא גם על הגנרל הזהיר מדי ג'וזף א' ג'ונסטון. נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס אמר על התבוסה: "אכן, כתוצאה ממחסור באספקה מבפנים וגנרל שלא רצה להילחם מבחוץ." בעת המצור, החיילים והאזרחים המורעבים קיוו שהוא יבוא לעזרתם, אולם הוא לא הגיע. האשמות על פחדנות רדפו אותו מאז מערכת חצי האי ב-1862, והמשיכו ללוות אותו במהלך מערכת אטלנטה ב-1864 כנגד שרמן. ג'ונסטון היה אחד הגנרלים הבודדים של הדרום שאותם גרנט העריך; אולם, מנהיגותו הצבאית של גרנט העמידה בצל את שני הגנרלים הבינוניים של צבא הקונפדרציה.

הניצחון האסטרטגי במערכת ויקסבורג, שהגיע לשיא בכניעת העיר ויקסבורג לאחר מצור ממושך, היה נקודת מפנה במלחמה ואבן דרך חשובה בניצחון האיחוד במלחמה כולה. פרשנים רבים מסכימים עם קביעתו של גרנט:

גורל הקונפדרציה נחתם כשוויקסבורג נפלה.

ראו גם

• המצור על ויקסבורג

לקריאה נוספת

מקורות

• Michael B. Ballard, Vicksburg, The Campaign that Opened the Mississippi. Chapel Hill: University of North Carolina Press, 2004. מסת"ב 0-8078-2893-9.
• Edwin C. Bearss, Receding Tide: Vicksburg and Gettysburg: The Campaigns That Changed the Civil War. Washington, DC: National Geographic Society, 2010. מסת"ב 978-1-4262-0510-1.
• Edward H. Bonekemper, A Victor, Not a Butcher: Ulysses S. Grant's Overlooked Military Genius. Washington, D.C.: Regnery Publishing, 2004. מסת"ב 0-89526-062-X.
• Shelby Foote, The Civil War: A Narrative. Vol. 2, Fredericksburg to Meridian. New York: Random House, 1958. מסת"ב 0-394-49517-9.
• Christopher R. Gabel, Staff ride handbook for the Vicksburg Campaign, December 1862-July 1863. Fort Leavenworth, Kan.: Combat Studies Institute Press, 2001. OCLC 47296103.
• Warren E. Grabau, Ninety-Eighty Days: A Geographer's View of the Vicksburg Campaign. Knoxville: University of Tennessee Press, 2000. מסת"ב 1-57233-068-6.
• Frances H. Kennedy, ed., The Civil War Battlefield Guide. 2nd ed. Boston: Houghton Mifflin Co., 1998. מסת"ב 0-395-74012-6.
• Jerry Korn and the Editors of Time-Life Books, War on the Mississippi: Grant's Vicksburg Campaign. Alexandria, VA: Time-Life Books, 1985. מסת"ב 0-8094-4744-4.
• James M. McPherson, ed., The Atlas Of The Civil War. Running Press; First edition, 2005. מסת"ב 978-0762423569.
• James M. McPherson, Battle Cry of Freedom: The Civil War Era. Oxford History of the United States. New York: Oxford University Press, 1988. מסת"ב 0-19-503863-0.
• William L. Shea and Terrence J. Winschel, Vicksburg is the Key: The Struggle for the Mississippi River. Lincoln, NE: University of Nebraska Press, 2003. מסת"ב 978-0-8032-9344-1.
• Jean Edward Smith, Grant. New York: Simon & Schuster, 2001. מסת"ב 0-684-84927-5.
• Terrence J. Winschel, Vicksburg: Fall of the Confederate Gibraltar. Abilene, TX: McWhiney Foundation Press, 1999. מסת"ב 978-1-893114-00-5.
• Steven E. Woodworth, Jefferson Davis and His Generals: The Failure of Confederate Command in the West. Lawrence: University Press of Kansas, 1990. מסת"ב 0-7006-0461-8.

זיכרונות ומקורות ראשוניים

• Grant, Ulysses S. Personal Memoirs of U. S. Grant. 2 vols. Charles L. Webster & Company, 1885–86. מסת"ב 0-914427-67-9.
• U.S. War Department, The War of the Rebellion: a Compilation of the Official Records of the Union and Confederate Armies. Washington, DC: U.S. Government Printing Office, 1880–1901.
• Organization of the Department of the Tennessee, Major General Ulysses S. Grant, U. S. Army, commanding, April 30, 1863: Official Records, Series I, Volume XXIV, Part 3, pages 250-259.

בעברית

• ברוס קאטון, מלחמת האזרחים האמריקנית, הוצאת משרד הביטחון, 1979.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערכת ויקסבורג בוויקישיתוף

• שדה הקרב בוויקסבורג: מפות, תמונות, מאמרים. מאת (Civil War Trust); באנגלית.
• סרטון המציג על גבי מפה מונפשת את מערכת ויקסבורג. מאת (Civil War Trust); באנגלית.
• ויקסבורג, שירות הפארקים הלאומיים. באנגלית.
• תערוכת ויקסבורג במוזיאון הווירטואלי, שירות הפארקים הלאומיים. באנגלית.
• סיור מודרך בפארק הצבאי הלאומי ויקסבורג, מאת C-SPAN American History TV. באנגלית.

הערות שוליים

סימוכין

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26980146מערכת ויקסבורג