סלאבים מזרחיים
סלאבים מזרחיים הם קבוצה אתנית בקרב העמים הסלאבים, שבניה דוברים את השפות הסלאביות המזרחיות. מן הסלאבים המזרחיים, שבימי הביניים היו תושבי רוס של קייב, התפתחו במאה ה-17 הרוסים, האוקראינים והבלארוסים.
היסטוריה
מקורות
באופן יחסי, ידוע אך מעט על קורות הסלאבים המזרחיים שלפני שנת 859 – שממנה מתחילה "הכרוניקה הרוסית הראשונה". עם הסיבות לכך נמנים היעדר שפה כתובה (הכתב הקירילי נוצר רק בסביבות שנת 863), וכן ריחוקן של ארצות הסלאבים המזרחיים. המעט שידוע, מקורו בחפירות ארכאולוגיות, דיווחיהם של נוסעים זרים בארץ רוס, וניתוח בלשני השוואתי של השפות הסלאביות.
נתגלו רק מסמכים רוסיים מקומיים מעטים המתוארכים לזמן שלפני המאה ה-11 (ואף לא אחד המתוארך לזמן שלפני המאה ה-10). כתב היד הקדום ביותר הכולל מידע על ההיסטוריה של רוס הוא "הכרוניקה הרוסית הראשונה", שנכתבה במהלך המאות ה-11 וה-12. כרוניקה זו מונה את שנים עשר האיחודים השבטיים אשר התיישבו עד למאה ה-9 באזור שבין הים הבלטי והים השחור. שבטים סלאבים אלה היו הפולאנים, הדְרֶבלְיַאנִים, הדרגוביצ'ים, הרַדימיצ'ים, הוויאטיצ'ים, הקריביצ'ים, הסלאבים האִילְמֶנִים, הדוּלֶבִּים (שבהמשך נודעו כווֹהליניאנים ובּוּזַ'אנִים), הקרואטים הלבנים, הסֶבֶריאנים, האוליצ'ים והטיברצים.
הגירה
אין קונצנזוס בקרב החוקרים ביחס לזהות מולדתם הקדומה של הסלאבים. סביר לשער כי באלף הראשון לספירה, באו המתיישבים הסלאבים במגע עם קבוצות אתניות אחרות שנדדו בערבות מזרח אירופה במהלך נדידת העמים. בין המאה ה-1 והמאה ה-9 לספירה, עברו עמים רבים בערבה הפונטו-כספית בנדידתם מערבה: הסרמטים, הגותים, הבולגרים הסלאביים, ההונים, האלאנים, הבולגרים הטורקיים והמדיארים. על אף שכמה מהם יכלו לשעבד את הסלאבים שנמצאו באזור, הרי שבפועל שבטים זרים אלו כמעט שלא הותירו עקבות בארצות הסלאבים. בראשית ימי הביניים התפשטו העמים הסלאבים, ופיתחו התמחות בחקלאות, בדבוראות, בציד, בדיג, ברעיית צאן ובהנחת מלכודות. עד למאה ה-8, הפכו הסלאבים לקבוצה האתנית הדומיננטית בערבות מזרח אירופה.
בראשית המאה ה-6 כבר התפצלו הסלאבים מבחינה לשונית לסלאבים דרומיים (דוברי שפות סלאביות דרומיות), לסלאבים מערביים (דוברי שפות סלאביות מערביות) ולסלאבים מזרחיים (דוברי שפות סלאביות מזרחיות). הסלאבים המזרחיים שטפו את אירופה בשני גלים: קבוצה אחת של שבטים התיישבה לאורך נהר דנייפר, באזור אוקראינה של היום; לאחר מכן הם התפשטו צפונה לצפון עמק הוולגה, מזרחית למוסקבה של ימינו ומערבית לאגני הנהרות דניסטר והבוג הדרומי, באזור מולדובה ודרום אוקראינה של היום. קבוצה נוספת של סלאבים מזרחיים נדדה מפומרניה לכיוון צפון-מזרח, שם פגשו בוורנגים של קגנאט רוס, וייסדו מרכז אזורי חשוב בנובגורוד. אותה האוכלוסייה הסלאבית התיישבה גם באזור מחוז טבר של ימינו וכן באזור בלוזרסק (Белозе́рск). לכשהגיעו לארצות המֶרְיַה, ליד רוסטוב, הם חברו לקבוצה שהתיישבה קודם לכן בדנייפר.
התקופה הטרום-קייבית
במאות ה-8 וה-9, נאלצו השבטים הסלאבים המזרחיים להעלות מיסים לכוזרים, עם ממוצא טורקי שקיבל עליו את היהדות בסביבות ראשית המאה ה-9, ושישב באזורי דרום הוולגה והקווקז. בערך באותה העת, נשלטו הסלאבים האילמנים והקריביצ'ים על ידי הוורנגים של קגנאט רוס, אשר שלטו בנתיבי המסחר שבין הים הבלטי והאימפריה הביזנטית.
עם המרכזים השבטיים הקדומים ביותר של הסלאבים המזרחיים נמנים נובגורוד, איזבורסק, פולוצק, גנזדובו, מבצר סארסקי וקייב. ניתוח ממצאים ארכאולוגים מראה כי הם קמו בשלהי המאה ה-10, ממש לאחר שהסלאבים והפינים של נובגורוד מרדו כנגד הנורדים ואילצו אותם לסגת לסקנדינביה. בעת שלטונו של אולג מנובגורוד (בראשית המאה ה-10), שבו הוורנגים לנובגורוד והעתיקו את בירתם לקייב, על הדנייפר. ממוקד זה שלח העם הסלאבי-ורנגי המעורב, שנודע בשם רוּס, מספר מסעי מלחמה כנגד האימפריה הביזנטית.
בתחילה הייתה האליטה השלטת נורדית בעיקרהּ, אך עד לאמצע המאה היא כבר הפכה במידה רבה סלאבית. סוויאטוסלב הראשון, שמלך בשנות ה-60 של המאה ה-10, היה לשליט הראשון של רוס אשר נשא שם סלאבי.
עמים סלאבים מזרחיים מודרניים
• רוסים
• בלארוסים
קישורים חיצוניים
