סכיזופרניה איטית

סכיזופרניה איטית או סכיזופרניה המתפתחת באיטיות הייתה קטגוריית אבחון ששימשה בברית המועצות כדי לתאר את מה שנטען כסוג של סכיזופרניה המאופיינת בהתפתחות איטית ולאורך זמן. אבחון זה בוצע גם בחולים שלא הראו כלל תסמינים של סכיזופרניה או הפרעות פסיכוטיות אחרות, בהנחה שתסמינים אלו יופיעו מאוחר יותר. האבחנה פותחה בשנות ה-60 על ידי הפסיכיאטר הסובייטי אנדריי סניז'נבסקי ועמיתיו, והייתה בשימוש בלעדי בברית המועצות ובכמה המדינות הגוש המזרחי, עד לנפילת הקומוניזם שהחלה ב-1989 השימוש באבחנה זו נעשה לצרכים פוליטיים, כאמצעי להגביל את ההתנגדות הפוליטית למשטר הסובייטי, גם במקרים של אנשים שלא היו להם תסמינים למחלה נפשית. מעולם לא נעשה בו שימוש או הכרה מחוץ לברית המועצות, או על ידי ארגונים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי. אבחנה זו נחשבת לדוגמה מייצגת לשימוש פוליטי בפסיכיאטריה בברית המועצות.

"סכיזופרניה איטית" הייתה האבחנה הידועה לשמצה ביותר שבה השתמשו פסיכיאטרים סובייטים, בשל השימוש בה נגד מתנגדים פוליטיים. לאחר ששוחררו מבית חולים אנשים שאובחנו עם סכיזופרניה איטית, נשללו זכויותיהם האזרחיות, כגון מהימנותם וכושר התעסוקה שלהם. השימוש באבחנה זו ספג גינוי בינלאומי.

בגרסה הרוסית המודרנית של הגרסה ה-10 של ICD – הסיווג הסטטיסטי הבינלאומי של מחלות ובעיות בריאות קשורות (ICD-10), סכיזופרניה איטית אינה רשומה עוד כצורה של סכיזופרניה. עם זאת, היא עדיין נכללת כהפרעת אישיות סכיזוטיפלית בגרסה הרוסית של ה-ICD, בסעיף F21 של פרק V.

פיתוח התיאוריה

המונח "סכיזופרניה איטית" הוצג בברית המועצות בשנות ה-30 על ידי הפסיכיאטרית ד"ר גרוניה סוחרבה. סוחרבה השתמשה במונח לראשונה במאמר משנת 1933, בו תיארה סוג של סכיזופרניה שהתפתחה באיטיות בילדים, לפני גיל ההתבגרות. המונח של סוחרבה, שלא היה פוליטי, היה חלק סטנדרטי של ספרי הלימוד הסובייטיים על סכיזופרניה בשנות הארבעים. בשנות ה-60, פיתח פרופסור אנדריי סניז'נבסקי , התאורטיקן הבולט ביותר של הפסיכיאטריה הסובייטית ומנהל המכון לפסיכיאטריה של האקדמיה למדעי הרפואה של ברית המועצות, סיווג חדשני של הפרעות נפשיות, המציב קבוצה מקורית של קריטריונים אבחנתיים, על סמך המונח שטבעה סוחרובה. סניז'נבסקי ועמיתיו שפיתחו את הרעיון נתמכו על ידי הפסיכיאטרים הסובייטים פדור קונדרטב, סרגיי סמיונוב ויעקב פרומקין. כולם היו חברים ב"אסכולת מוסקבה" לפסיכיאטריה.

לאור השימוש הפוליטי באבחנה זו, ניתן להניח שהרעיון פותח או הורחב לפי הנחיות של השירות החשאי הסובייטי ק.ג.ב. והמפלגה הקומוניסטית.

שימוש נגד מתנגדים פוליטיים

אבחנות פסיכיאטריות כמו "סכיזופרניה איטית" שימשו בברית המועצות למטרות פוליטיות, לרוב עבור מתנגדים למשטר הסובייטי. "סכיזופרניה איטית" כקטגוריית אבחון, נוצרה כדי להקל על החזקה של מתנגדים והיוותה שורש להונאה עצמית בקרב פסיכיאטרים כדי להרגיע את מצפונם כאשר אותם רופאים פעלו ככלי דיכוי בשם מערכת פוליטית. הפסיכיאטר האמריקני פיטר ברגין מציין כי המונח "סכיזופרניה איטית" נוצר כדי להצדיק טיפול בלתי רצוני של מתנגדים פוליטיים בתרופות המשמשות בדרך כלל לחולים פסיכיאטריים.

המבקרים רמזו שסנז'נבסקי עיצב את המודל הסובייטי של אבחנה זו לסכיזופרניה, כדי להפוך בהמשך התנגדות פוליטית למחלת נפש.

בהתאם למסורות המדע הסובייטי, השערתו של סניז'נבסקי רכשה מיד מעמד של דוגמה שאין לערער עליה, גם בלא שהוכחה לוגית או מדעית. הרעיון של סניז'נבסקי הוכיח את עצמו כנוח מבחינה אבחונית עבור פסיכיאטרים רבים, ושחרר אותם מספק בעת ביצוע אבחנה.

בהוראת ה-ק.ג.ב., אלפי רפורמטורים חברתיים ופוליטיים – מתנגדים סובייטים – נכלאו בבתי חולים לחולי נפש לאחר שסומנו עם אבחנות של סכיזופרניה איטית. סניז'נבסקי עצמו איבחן, או היה מעורב בדרך אחרת, בשורה של מקרים מפורסמים של מתנגדים, ובעשרות מקרים הוא חתם באופן אישי על החלטות ועדה לגבי אי שפיותם המשפטית של מתנגדים פוליטיים שהיו למעשה בריאים בנפשם, כולל ולדימיר בוקובסקי, פיוטר גריגורנקו, ואחרים. הרחבת גבולות הסכיזופרניה, איפשרה הצדקה משפטית ותאורטית להפעיל טיפול כפוי במתנגדים בבתי חולים לחולי נפש.

הנחות לשימוש באבחון

היוזמה העולמית על פסיכיאטריה Global Initiative on Psychiatry – (GIP), היא קרן בינלאומית לרפורמה בבריאות הנפש, שהשתתפה בקמפיין נגד ההתעללות הפוליטית באמצעות פסיכיאטריה בברית המועצות. לפי רוברט ואן וורן , מנכ"ל הקרן, ההתעללות הפוליטית בפסיכיאטריה בברית המועצות נבעה מהאמונה שאנשים שמתנגדים למשטר הסובייטי היו חולי נפש (שכן לא הייתה סיבה הגיונית להתנגד למערכת החברתית-פוליטית הנחשבת הטובה ביותר בעולם). האבחנה של "סכיזופרניה איטית" סיפקה מסגרת להסבר התנהגות זו. זה נראה בעיני פסיכיאטרים סובייטים רבים הסבר הגיוני מדוע מישהו יהיה מוכן לנטוש את האושר, המשפחה והקריירה שלו, בגלל שכנוע עמוק השונה באופן כה מהותי ממה שנדמה היה שרוב האנשים האמינו.

פופולריות האבחון

בגלל אבחנות של "סכיזופרניה איטית", נרשמו ברוסיה בשנת 1974 מקרי סכיזופרניה רבים בהרבה מהממוצע בעולם, 5-7 מקרים של סכיזופרניה לכל 1,000 אוכלוסייה, בהשוואה ל-3–4 לכל 1,000 בבריטניה. בשנות ה-80, היו ברוסיה פי שלושה חולים סכיזופרניים לנפש מאשר בארצות הברית, פי שניים חולים סכיזופרנים ממערב גרמניה, אוסטריה ויפן, ובאופן מובהק יותר חולים סכיזופרנים מכל מדינה מערבית. העיר עם השכיחות המאובחנת הגבוהה ביותר של סכיזופרניה בעולם הייתה מוסקבה.

יחד עם פרנויה, הייתה סכיזופרניה איטית האבחנה ששימשה לרוב לכליאה פסיכיאטרית של מתנגדים. דארל רג'יר מהמכון הלאומי לבריאות הנפש, אחד המומחים בארצות הברית שביקרו בבתי חולים פסיכיאטריים סובייטיים ב-1989, העיד כי מספר ניכר של מתנגדים פוליטיים הוכרו כ"חולי נפש" על בסיס תסמינים כמו "מחשבות אנטי-סובייטיות" או "אשליות על רפורמיזם".

על פי הפסיכיאטר אלכסנדר דנילין, הגישה הנוזולוגית בבית הספר הפסיכיאטרי במוסקבה שהוקם על ידי אנדריי סניז'נבסקי (שדנילין ראה בו פושע ממלכתי) הסתכמה ביכולת לאבחן סכיזופרניה.

השיטתיות

המודל הסובייטי של סכיזופרניה מבוסס על ההשערה שמאפיין יסודי (שבאמצעותו מבחינים קלינית בהפרעות בספקטרום הסכיזופרניה) הוא התפתחותה האיטית ומהלך האורך שלה. ההשערה מרמזת על שלושה סוגים עיקריים של סכיזופרניה:

• מתמשך: בלתי פוסק, מתקדם במהירות ("ממאיר") או לאט ("איטי"), עם פרוגנוזה גרועה
• תקופתי (או חוזר): מאופיין בהתקף חריף, ואחריו הפוגה מלאה עם התקדמות מועטה או ללא התקדמות
• משולב: תערובת של סוגים מתמשכים ותקופתיים המתרחשת מעת לעת ומאופיינת ברמיסיה חלקית בלבד.

חלק מהסיווג של סוגי סכיזופרניה המיוחסים לסנז'נייבסקי עדיין נמצא בשימוש ברוסיה המודרנית, ורואה בסכיזופרניה איטית דוגמה מהסוג המתמשך. השכיחות של התיאוריות של סניז'נבסקי הובילה במיוחד להרחבת גבולות המחלה כך שאפילו השינוי ההתנהגותי הקל ביותר יכול להתפרש כאינדיקציה להפרעה נפשית.

מצבים המוצגים כסימפטומים

תיאור שנעשה בקפידה של סכיזופרניה איטית קבע שתסמינים פסיכוטיים אינם חיוניים לאבחנה, אך סימפטומים של פסיכופתיה, היפוכונדריה, דה-פרסונליזציה או חרדה היו מרכזיים בה. התסמינים שנחשבו כחלק מ"הציר השלילי" כללו פסימיות, הסתגלות חברתית לקויה וקונפליקט עם הרשויות, והספיקו בעצמם לאבחון פורמלי של "סכיזופרניה אטית עם מעט תסמינים". על פי סניז'נבסקי, מטופלים עם סכיזופרניה איטית יכולים להופיע כשפויים לכאורה, אך למעשה הם מפגינים שינויים אישיותיים מינימליים (ורלוונטיים קלינית) שיכולים להישאר ללא תשומת לב לעין הבלתי מאומנת. גם מטופלים עם הפרעות נפשיות לא פסיכוטיות (או שלא היו כלל מתמודדי נפש) יכולים להיות מאובחנים עם סכיזופרניה איטית.

השכיחות של "סכיזופרניה איטית" גדלה, מכיוון שלדברי סניז'נבסקי ועמיתיו, חולים עם אבחנה זו היו מסוגלים לתפקד מבחינה חברתית באופן כמעט רגיל. הסימפטומים שלהם עשויים להיות דומים לאלה של נוירוזה או פרנויה. מטופלים עם תסמינים פרנואידים שמרו על תובנה לגבי מצבם, אך העריכו יתר על המידה את המשמעות שלהם והיו להם רעיונות גרנדיוזיים של רפורמה בחברה. לסכיזופרניה איטית יכולים להיות תסמינים כמו "הזיות רפורמות", "התמדה" ו"מאבק על האמת". כפי שדיווח ויקטור סטייז'קין, סניז'נבסקי איבחן "הזיות רפורמה" בכל מקרה שבו מטופל מפתח עיקרון חדש של ידע אנושי, או מנסח אידיאל של אושר אנושי או מתכנן פרויקטים אחרים לטובת האנושות.

בשאר העולם המערבי, במהלך שנות ה-60 וה-70, תיאוריות שהכילו רעיונות על רפורמה בחברה, מאבק על האמת ואמונות דתיות – לרוב לא נחשבו להפרעות פרנואידיות הזויות בסיווג פסיכיאטרי. אולם הפסיכיאטריה הסובייטית, מסיבות אידאולוגיות, ראתה ביקורת על המערכת הפוליטית והצעות לרפורמה בה כהתנהגות הזויה ואף מסוכנת. האבחנות של סכיזופרניה איטית והתנהגות פרנואידיות עם הזיות על רפורמה שימשו רק בברית המועצות ובכמה מדינות במזרח אירופה.

בהרצאה של גיבור ברית המועצות גאורגי מורוזוב , על פסיכיאטריה משפטית במכון סרבסקי שאל אחד המשתתפים מהקהל: "ספר לנו, החבר גאורגי ואסילביץ', מהי בעצם האבחנה של סכיזופרניה איטית?" מאחר שהשאלה נשאלה באירוניה ענה מורוזוב באירוניה: "אתם יודעים, עמיתים יקרים, זו מחלה מאוד מוזרה. אין הפרעות שווא, אין הזיות, אבל יש סכיזופרניה!"

שני הפסיכיאטרים הסובייטים מאראט וארטאניאן ואנדריי מוחין הסבירו בראיון לעיתון קומסומולסקאיה פרבדה שיצא ב-15 ביולי 1987 כיצד ייתכן שאדם עלול להיות חולה נפש, בעוד שאנשים הסובבים אותו לא שמו לב לכך, למשל, במקרה של "סכיזופרניה איטית". מה הכוונה באמירה שאדם חולה נפש? מאראט וארטאניאן אמר, "... כאשר אדם עסוק באובססיביות במשהו. אם אתה מדבר איתו על נושא אחר, הוא אדם נורמלי שהוא בריא, שעשוי להיות גדול ממך באינטליגנציה, בידע וברהיטות. אבל ברגע שאתה מזכיר את הנושא האהוב עליו, האובססיות הפתולוגיות שלו מתלקחות בפראות." וארטאניאן אישר כי מאות אנשים עם אבחנה זו אושפזו בברית המועצות. לדברי מוחין, זה התרחש משום ש"הם מפיצים את הרעיונות הרפורמיסטיים הפתולוגיים שלהם בקרב ההמונים". כמה חודשים לאחר מכן מנה אותו עיתון "עניין גדול במערכות פילוסופיות, דתיות ואמנותיות" בין הסימפטומים של הסכיזופרניה האיטית, מתוך מדריך לפסיכיאטריה של בית הספר במוסקבה של סניז'נבסקי. הראיון התבצע בתקופת הפרסטרויקה, כלומר, בתקופה בה כבר הייתה פתיחות יחסית לרפורמה.

זיהוי שיטה, טיפול ולימוד

"בית החולים הפסיכיאטרי המיוחד של לנינגרד" שהשתייך למשרד הפנים של ברית המועצות. נכלאו בו ולדימיר בוקובסקי, פיוטר גריגורנקו, אלכסנדר יסנין-וולפין וויקטור פיינברג ואחרים. הוא היה אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים מסוג מיוחד, ששימש ל"טיפול" ברפורמיסטים לא לגטימיים.

רק פסיכיאטרים שהוכשרו במיוחד, יכלו לזהות, לאבחן ולטפל ב"סכיזופרניה איטית" של מתנגדים פוליטיים. הדבר נעשה ב"בית חולים פסיכיאטרי מיוחד" תוך שימוש במינונים כבדים של תרופות אנטי פסיכוטיות. בהיותם משוכנעים בכך שברית המועצות תישאר לעד, פסיכיאטרים סובייטים, במיוחד במוסקבה, לא היססו לכתוב מאמרים "מדעיים" ולהגן מבחינה אקדמית על האבחון, באמצעות תיאורי מקרים של מתנגדים פוליטיים. לדוגמה, סניז'נבסקי אבחן את הדיסידנט ולדימיר בוקובסקי כסכיזופרן ב-5 ביולי 1962 וב-12 בנובמבר 1971 כתב לסופר ויקטור נקרסוב כי מאפייני מחלת הנפש של בוקובסקי נכללו בעבודת הגמר של עמיתו של סניז'נבסקי. כל המסמכים הרפואיים בעניינו היו זמינים בספריות רפואיות, ללא הגנה על פרטיות. כאשר חזר סמיון גלוזמן לקייב ב-1982 לאחר היעדרותו של עשר שנים, הוא נדהם לראות את כל הספרות ה"מדעית" הזו פתוחה לציבור בספרייה הרפואית בקייב, ונדהם עוד יותר לקרוא את כל הספרות ה"מדעית" הזו. במאמרים ובעבודות התזה שלהם, המליצו קוסאצ'יוב ופסיכיאטרים סובייטים אחרים על טיפול בליטיגציה ורפורמיזם, על טיפול באשפוז כפוי למתנגדי משטר הסובייטי בעלי עמדות רפורמיסטיות.

ביקורת מערבית

תושבי המערב התוודעו לראשונה לאבחנת "סכיזופרניה איטית" ולשימושיה הפוליטיים באמצע שנות ה-70, כתוצאה מהשכיחות הגבוהה המדווחת של סכיזופרניה באוכלוסייה הרוסית. סניז'נבסקי הותקף אישית במערב כדוגמה להתעללות פסיכיאטרית בברית המועצות. הוא הואשם בפיתוח ציני של מערכת אבחון שניתן לנצל למטרות פוליטיות. הפסיכיאטר האמריקני אלן א' סטון הצהיר כי הביקורת המערבית על הפסיכיאטריה הסובייטית התמקדה בסנז'נייבסקי באופן אישי, משום שהוא היה אחראי לאבחון של סכיזופרניה איטית אצל תומכי "רפורמות" ואבחן רבים מה"חולים".

בספרם המשותף Sociodinamicheskaya Psikhiatriya (Sociodynamic Psychiatry), מציינים המחברים סיזר קורולנקו ונינה דמיטרייבה, כי התיאור הקליני של סמולביץ' של סכיזופרניה איטית הוא חמקמק ביותר וכולל כמעט את כל המצב הנפשי והמצבים האפשריים בשינויים הנפשיים. הם מתרחשים באדם ללא פסיכופתולוגיה, וביניהם: אופוריה, היפראקטיביות, אופטימיות מופרכת, עצבנות, רגישות יתר, חוסר התאמה וחסך רגשי, תגובות היסטריות עם תסמינים מתקשרים ודיסוציאטיביים, ילדותיות, מצבים אובססיביים-פוביים ועקשנות. סמולביץ' מבסס את האבחנה של סכיזופרניה איטית מתמשכת, על מראה ואורח חיים ומדגיש כי קדמת הבמה בתמונת השינויים השליליים נתונה לניגוד בין שמירה על פעילות נפשית (ולפעמים יכולת עבודה גבוהה למדי), לבין מנייריזם, וחריגות במראה החיצוני ובאורח החיים כולו. בראיון שלו ב-2014, אנטולי סמולביץ' אומר, "עכשיו הכל התהפך מעט בצורה אחרת, סכיזופרניה איטית הפכה להפרעה סכיזוטיפלית וכו'. אני חושב שזה לא סוף תורתו [של סניז'נבסקי], כי לאחר זמן מה, הכל יחזור לתלם, אבל זו לא תהיה חזרה פשוטה אלא יקבל כיוון חדש."^{[דרושה הבהרה]}

לפי הפרשנות של האגודה הפסיכיאטרית העצמאית של רוסיה לטקסט משנת 2007 של ולדימיר רוטשטיין, דוקטורנט מבית ספרו של סניז'נבסקי, יש גם בימיו חולים עם אשליית רפורמות במתקני אשפוז פסיכיאטריים לטיפול כפוי. בשנת 2012 הוזכרה אשליה של רפורמיזם כסימפטום של הפרעה נפשית "בפסיכיאטריה: מדריך לאומי". באותה שנה דיווח ולדימיר פשקובסקי במאמרו כי הוא אבחן 4.7 אחוזים מ-300 חולים עם אשליית רפורמה. כפי שכתב הסוציולוג הרוסי אלכסנדר טרסוב, "תטופל בבית חולים כדי שאתה וכל מכריך תזכו ללמוד לנצח שרק אנשים כמו אנטולי צ'ובאיס או גרף הגרמני יכולים להיות עסוקים ברפורמה בארצנו".^{[דרושה הבהרה]} לפי ריימונדס קרומגולדס, חבר לשעבר במפלגה הפוליטית "רוסיה האחרת", הוא נבדק בגלל "אשליה של רפורמיזם", שהולידו הנחה של סכיזופרניה מתקדמת איטית. בשנת 2012, Tyuvina ו-Balabanova במאמרם המשותף דיווחו שהם השתמשו בסולפיריד לטיפול בסכיזופרניה מתקדמת איטית.

ראו גם

• דראפטומניה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סכיזופרניה איטית בוויקישיתוף

• Richard j, Bonnie L,Political Abuse of Psychiatry in the Soviet Union and in China: Complexities and Controversies, The Journal of the American Acadamy of Psychiatry and the Law, vol. 30.2002, PP 136-144
• Boris M. Segal M.D., Ph.D.,Soviet psychotherapy: The tasks and methodological problems, Psychiatric Quarterly" volume 49, pages8–17 (1977)",
• Robert van Voren, Political Abuse of Psychiatry—An Historical Overview, Schizophrenia Bulletin, vol. 36, no 1, January 1st 2010, p. 33–35

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39871251סכיזופרניה איטית