סטרז'ניצה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Strážnice
מדינה צ'כיהצ'כיה צ'כיה
מחוז מוראביה הדרומית
www.straznice-mesto.cz

סטרז'ניצהצ'כית: Strážnice; בגרמנית: Straßnitz, שטרסניץ; ביידיש: דרעזניץ) היא עיירה במחוז משנה הודונין במחוז דרום מוראביה שבצ'כיה, אשר יש בה כ-5,400 תושבים. מרכז העיר ההיסטורי שמור היטב ומוגן בחוק כאזור מונומנט עירוני. שם העיירה נגזר מ־stráž (כלומר 'שומר') ומתייחס לתפקידה המקורי של הטירה שנבנתה בעיירה במאה ה-13[1].

גאוגרפיה

סטרז'ניצה ממוקמת כ-14 קילומטרים צפון מזרחית להודונין. הוא שוכן בעמק המורבה התחתון. הנקודה הגבוהה ביותר היא 370 מטר מעל פני הים. נהר המוראבה זורם לאורך הגבול הצפון-מערבי של העיירה. יובל וייליצ'קה זורם לתוך נהר מוראבה דרך החלק הצפוני של סטרז'ניצה. העיירה ממוקמת על תעלת באטה.

החלק הדרומי של סטרז'ניצה שוכן באזור הנוף המוגן של הקרפטים הלבנים, אף על פי שהעיירה אינה משתרעת לתוך רכס ההרים בעל השם. השטח המוניציפלי גובל מעט בסלובקיה בדרום.

היסטוריה

טירת סטרז'ניצה

נראה האזור מיושב כבר מהתקופה הנאוליתית. פריטים מתרבות החרס הליניארית הנאוליתית נמצאו כאן.

האזכור הכתוב הראשון של סטרז'ניצה הוא משנת 1302. טירת מים השומרת על הגבול ההונגרי נבנתה כאן לאחר 1260. במאה ה-13, סטרז'ניצה נרכשה על ידי האדונים של קראבאז'ה. פטר סטרז'ניצ'י מקראבאז'ה תרם לשגשוגה של העיירה והרחיב את אחוזת סטרז'ניצה לאחר שהעיירה נפגעה קשות במלחמות ההוסיטיות, היא התאוששה והתרחבה במהלך שלטונו של ז'ירי מקראוואז'ה[2].

בתחילת המאה ה-16, אחוזת סטרז'ניצה נקנתה על ידי משפחת זירוטין. בתקופת שלטונם השיגה סטרז'ניצה את שגשוגה הגדול ביותר. העיירה בוצרה והטירה הישנה נבנתה מחדש למגורים מתקופת הרנסאנס. בתחילת המאה ה-17 הייתה העיירה אחת הערים המאוכלסות והחשובות ביותר במוראביה[2].

ב-1605, סטרז'ניצה נשרפה על ידי אישטוואן בוצ'קאי וצבאו ואנשים רבים נהרגו. במהלך מלחמת שלושים השנים, העיירה סבלה עוד יותר והושחתה שוב ושוב. ב-1628 נקנתה סטרז'ניצה על ידי פרנטישק מגניס והחלה הקתוליזציה של העיר. שריפה גדולה ב-1652, ולאחר מכן מגפה ב-1680 ופשיטה הונגרית נוספת ב-1683 גרמו לדעיכת האחוזה והעיר איבדה את משמעותה הקודמת[2].

תחנת רכבת

סטרז'ניצה ממוקמת על קו רכבת לכיוון הודונין ל־Veselí nad Moravou ו־Vrbovce, סלובקיה[3].

אתרים

שער וסלי
המוזיאון הפתוח

טירת סטרז'ניצה נבנתה מחדש לצורתה הנאו-רנסאנסית הנוכחית עם אלמנטים נאו-קלאסיים באמצע המאה ה-19. כיום שוכן בטירה המכון הלאומי לתרבות עממית. יש תערוכה קבועה של "כלי עמים של צ'כיה" וספרייה היסטורית עם יותר מ-13,000 ספרים. הטירה מוקפת בגן אנגלי גדול עם סמטת דולבים הארוכה ביותר במרכז אירופה שנוסדה במחצית הראשונה של המאה ה-19. אמפיתיאטראות, קולנוע קיץ, אגמים, שביל דנדרולוגי עם לוחות חינוכיים ממוקמים בפארק[4].

הכבישים המובילים לעיירות השכנות Veselí nad Moravou ו־Skalica מוקפות על ידי מעוזים מאסיביים של המאה ה-16 מסוף המאה ה-16. הם שרידי שערים שנבנו כחלק מביצורי העיירה מפני איום הפלישות הטורקיות[5].

סטרז'ניצה ידועה במוזיאון הפתוח האתנוגרפי שנקרא Strážnice Museum of the Villages of South East Moravia. הוא נפתח בשנת 1981. הוא מציג מבני כפר מסורתיים באזורי משנה של אזור התרבות של סלובקיה מורביה[6].

הקהילה היהודית

בית הקברות היהודי נוסד באמצע המאה ה-17. מדובר בכ-1,500 מצבות בשטח של כ 5,000 מטרים רבועים (1.2 acres). בית הכנסת שעל יד בית הקברות נבנה בשנת 1804, לאחר שבית הכנסת הישן נהרס בשריפה.

בשנת 1870 שוחזר בית הכנסת. לאחר שנפגע קשות ב-1941 ולאחר מכן שימש כמחסן, הוא הוחזר לקהילה היהודית של ברנו ב-1991 ושופץ. כיום הוא חלק ממוזיאון סטרז'ניצה ומכיל תערוכות שונות הקשורות ליהדות[7].

אנשים בולטים

גלריה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטרז'ניצה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Historie města Strážnice" (בצ׳כית). Město Strážnice. נבדק ב-2021-12-03..
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "Historie města Strážnice" (בצ׳כית). Město Strážnice. נבדק ב-2021-12-03..
  3. ^ "Detail stanice Strážnice" (בצ׳כית). České dráhy. נבדק ב-2023-06-12..
  4. ^ "Chateau History". National Institute of Folk Culture. 28 באוגוסט 2019. נבדק ב-2021-12-03. {{cite web}}: (עזרה).
  5. ^ "Strážnické brány" (בצ׳כית). Město Strážnice. נבדק ב-2021-12-03..
  6. ^ "The Open-Air Museum Strážnice". Strážnice Museum of the Villages of South-east Moravia. 30 במרץ 2020. נבדק ב-2021-12-03. {{cite web}}: (עזרה).
  7. ^ "Synagoga a židovský hřbitov – Strážnice" (בצ׳כית). Město Strážnice. נבדק ב-2021-12-03..
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0